חוקרת: ד"ר שרה פרידמן, מרצה בכירה, הפקולטה למדעי החברה ע"ש לואיס וגבי ויסלפד, אוניברסיטת בר-אילן
דו"ח זה מתאר את מהלכו של מחקר בנושא התערבות במיון למניעת התפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית.
רקע
מעל 25,000 אנשים נפצעו קל בתאונות דרכים בישראל כל שנה (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מחקר קודם הראה כי כ- 17% מאוכלוסייה זו פיתחו הפרעת דחק פוסט טראומטי (שלו ופרידמן, 2005). למרות שטיפול פסיכולוגי בתסמונת פוסט טראומטי הוא לעתים קרובות מוצלח, זה יקר, ולא כל החולים יקבלו התערבויות בהתאם ולכן יש צורך לדרכים חדשות למניעת PTSD.
מטרת פרויקט מחקר זה היא לבדוק התערבות בחדר המיון, שעשויות לסייע במניעת ההתפתחות של PTSD באוכלוסייה זו.
תסמונת פוסט טראומה (להלן PTSD), יכולה להתרחש לאחר חשיפה לאירוע טראומה ועלולה להוביל למצב של נכות כרונית, שבאה לידי ביטוי לעיתים, במצבי רוח קיצוניים והפרעות חרדה אחרות, אלו עלולות לגרום לעליה בשימוש בשירותי הבריאות וירידה משמעותית בתפקוד. מחקרים מצביעים כי 20% מקרב האנשים שנחשפים לאירוע טראומטי ככל הנראה יפתחו לאחר מכן PTSD(e.g. Shalevet al, 1997; Blanchard et al 1996). מחקרים מצביעים על כך שרוב הלוקים בתסמונת יחלימו ממנה בשנה הראשונה, במידה ולא יטופלו התסמונת עלולה להימשך עוד שנים רבות(e.g. Zlotnick et al. 2004) כאשר מוערך כי 7.8% יפתחו תסמונת PTSD כרונית לכל החיים ((Kessler et al, 1995.
ל-PTSD יש שלושה סימפטומים עיקריים: חודרנות, הימנעות והתעוררות (ראה נספח 1). חודרנות כוללת חוויה חוזרת של האירוע ללא שליטה של מחשבות, מראות, סיוטים ופלשבקים אשר גורמים למצוקה כאשר הם מתרחשים. בנוסף, ישנם אנשים אשר יגיבו למצוקה, כאשר הם נזכרים באירוע, בנוסף לתסמינים הסומאטיים והפיזיולוגים. הימנעות הינה הימנעות אקטיבית לזיכרונות של האירוע הטראומטי. הניסיון להימנע מזיכרון או רגש הקשורים לאירוע יכולים להתבטא גם בשינוי התנהגותי, לדוגמא: לא לנהוג לאחר תאונת דרכים. תסמינים נוספים של הימנעות עלולים להיות שכחה של האירוע, חוסר עניין והבדלות. עוררות כוללת סימפטומים כגון עצבנות יתר, הפרעות שינה, תגובות בהלה ודריכות מוגברת לסכנות. בכדי לאבחן PTSD על הפרט לדווח לפחות על סימפטום אחד של עוררות, שלושה של הימנעות ולפחות שנים של עוררות. חשוב לציין שלאחרונה שונו הקריטריונים והוסף קריטריון המתייחס לשנויים בתפיסה עצמית (DSM, 2013), יחד עם זאת המחקר נערך לפני השינוי.
מסקנות
מחקר זה נותן כמה תובנות לגבי האפשרות למנוע PTSD, על ידי התערבות שמתחילה בתוך שעות אחרי האירוע הטראומטי. ראשית, המחקר מראה כי ניסוי אקראי מבוקר יכול להתבצע עם אוכלוסייה זו, אפילו זמן כה קצר לאחר האירוע הטראומתי. חדר המיון הוא לא סביבה אידיאלית עבור גיוס הנבדקים במחקר. תוצאות אלו מראות כי זה אכן אפשרי
תוצאות המחקר מצביעות כי ל- SNOWWORLD יש השפעה מידית על רמות כאב בחדר המיון. מחקרים קודמים הדגימו כיצד התערבות זו יעילה באוכלוסיות אחרות, אך זוהי הפעם הראשונה שב SNOWWORLD הוכח כיעיל בנסיבות אלה. רמות כאב מוקדם הוכחו כמנבאות כאב כרוניים, כמו גם PTSD, ולכן לתוצאה זו עשויה להיות השלכות קליניות חשובות.
התוצאות בטווח הארוך, מראות כי אין הבדלים משמעותיים ברמות כאב לאחר 6 חודשים, מאכזבות. עם זאת ישנם מספר גורמים שעשויים להסביר את התוצאות הללו. ראשית, מאחר ורוב האנשים הנחשפים לאירוע טראומטי אינם מפתחים כאב כרוני, זה אפשרי כי היעדר תוצאות משמעותיות הוא תוצאה של גודל המדגם המצומצם יחסית והכוח סטטיסטי. המגמות בנתונים היו בכיוון המשוער, ולכן מדגם הרבה יותר גדול יתכן והיה נותן תוצאות משמעותיות. שנית, המחקר הנוכחי התבסס על אלה של הולמס ואח ', שהראה, כי בצוע משימה מילולית מגביר סימפטומים. בתנאי מעבדה, כגון אלו המוצגים על ידי הולמס, אפשר לשלוט על אסטרטגיות שהנבדקים עושים בהם שימוש. במחקר נטורליסטי כמו במחקר הנוכחי, סביר להניח כי כל נבדק סיפור את סיפור האירוע לפרמדיק, לאחות במיון, לרופא, ולעוזר המחקר - ולכן למרות שקבוצת הניסוי קבלה משימה ויזואלית מרחבית, בשתי הקבוצות גם השתמשו משימה מילולית. זה עשוי להראות כי הניסוי שביצעה הולמס לא ניתן לשכפול בעולם האמיתי.
המגבלה העיקרית של המחקר היא גודל המדגם, כמו גם הגורמים שתוארו לעיל. עם זאת המחקר שופך אור על ההשפעות המידיות של התערבות בתוך שעות אחרי אירוע טראומטי. מחקר עתידי יכול לגייס יותר נבדקים, וגם לבדוק השפעה של משימה וורבלית.
