תא (י-ם) 15026-03-12 עיזבון המנוח ארטור רייזין ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 22/8/2016
על ידי כב' השופטת: גילה כנפי-שטייניץ , סגנית נשיא
עניינו של פסק הדין: מיהם התלויים במנוח שנהרג בתאונת דרכים? האם רק האלמנה, או שמא גם הורי ההרוג המבקשים בנוסף לתביעתם להכיר בהם כתלויים גם לעכב את מתן פסק הדין עד לאחר לידת הנכד/ה מתרומת הזרע שנלקחה מבנם לאחר מותו? האם יש לקחת בחשבון גם את מצבו הבריאותי של המנוח ואת תוחלת חייו שהתקצרה בגינה?
בית המשפט קבע, כי גם ההורים יוכרו כתלויים במקרה הנדון אולם לא מצא לנכון לעכב את מתן פסק הדין עד לאחר לידת הנכד/ה. בית המשפט לקח בחשבון את קיצור תוחלת החיים של המנוח בשל מצבו הבריאותי.
מתוך פסקה דין:
"לאחר ששמעתי את עדויות התובעת וההורים ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי ההורים הוכיחו במידת ההסתברות הדרושה, כי המנוח תמך בהם כלכלית וכי היה ממשיך ותומך בהם בעתיד אלמלא התאונה. אכן, כטענת התובעת, ההורים עבדו לפרנסתם לאורך כל השנים.
...
שוכנעתי מן הראיות כי למנוח, כבן יחיד להוריו, היה קשר הדוק עם הוריו, קשר חזק של מחויבות הדדית, אשר כלל עמו תמיכה כלכלית של המנוח בהוריו בהתאם לצרכי ההורים וליכולתו הכלכלית של המנוח.
סכום התמיכה בהורים בסך 4,000 ₪ לחודש יעמוד בעינו גם לאחר תום תוחלת חיי האב ועד לתום תוחלת חיי האם (בגיל 84). סכום זה ינוכה מהקופה המשותפת בכל המתייחס לחישוב הפסד התמיכה בתובעת ולא יילקח בחשבון לצורך חילוץ ידת הקיום של המנוח, זאת, כאמור, עד לתום תוחלת חיי האם. סכום זה לא ינוכה מן הקופה המשותפת בחישוב הפיצוי לעיזבון (ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון אטיאס ז"ל, 21.1.10)
יש לקבוע, כי תוחלת חייו הצפויה של המנוח אלמלא התאונה, כמו גם תוחלת חיי עבודתו, היו עד לגיל 66.
הנתבעת סבורה שיש לקחת בחשבון, לצורך קביעת בסיס השכר, גם את שכרו של המנוח לפני תחילת עבודתו בנטוויז, תקופה בה השתכר לפי טענתה סכומים נמוכים. בנסיבות ענייננו, איני סבורה שיש לעשות כן. אכן, גובה השתכרותו של המנוח כעצמאי היה נמוך משכרו בנטוויז (סך 54,690 ₪ בחודשים ינואר עד ספטמבר 2008, ור' ת/7 דיווחיו של המנוח למע"מ כעצמאי). ואולם, לפי העדויות שהובאו שינה המנוח, בהגיעו לגיל 32, את דפוס עבודתו והחל לעבוד כשכיר בחברת נטוויז. המנוח השתלב היטב בעבודתו, זכה להערכה, ואף זכה לקידום מקצועי הנושא עמו העלאה בשכר תוך זמן קצר (כפי שיפורט בהמשך). על רקע זה, הנני סבורה כי שכרו בנטוויז משקף באופן נכון יותר את פוטנציאל השתכרותו בשנים האבודות.
מחלוקת נוספת נסבה על טענת התובעים ולפיה זמן קצר לפני מותו הוסכם עם המנוח על תוספת של 3,000 ₪ לשכרו. לעניין זה הובאה עדותם של מר שלומי ארונוביץ, ראש תחום פיתוח בחברת נטוויז ומי שהיה מנהלו הישיר של המנוח, ושל מר עמי ריאז, סמנכ"ל הפיתוח בחברה. לפי עדותו של ארונוביץ התגלה המנוח כמתכנת מוכשר מאוד בעל יכולות גבוהות הן בתחום המקצועי והן בתחום יחסי אנוש. זמן קצר לאחר שהחל בעבודתו בחברה מונה לראש צוות ואף החל להעביר הרצאות לשאר המפתחים בחברה. מספר שבועות לפני התאונה נתקיימה פגישה עם המנוח בנוכחות ארונוביץ וריאז והשניים הודיעו למנוח שהחליטו להעלות את שכרו ב-3,000 ₪ ברוטו. יתר תנאי החוזה נותרו ללא שינוי. עדות דומה מסר גם עמי ריאז (ור' גם אישור החברה על כך מיום 19.9.10 שנערך לבקשת המשפחה לאחר התאונה). מספר שבועות לאחר מכן, ולפני שקיבל את ההעלאה, אירעה תאונת הדרכים.
לסיכום פרק זה, יש לקבוע, אפוא, כי שכרו של המנוח עמד, נכון למועד התאונה, על סך 17,400 ₪ ברוטו. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה ממועד התאונה, 19.3.08, מגיע לסך 20,250 ש"ח. לסכום שהתקבל יש להוסיף 5% בגין הפרשות המעביד לביטוח מנהלים בסך 1,012 ₪, ובסה"כ 21,262 ש"ח (ור' הסכמת שני הצדדים כי יש לצרף לשכרו של המנוח את הפרשות המעביד לביטוח מנהלים בשיעור 5% בס' 13 וכן ס' 19-20 לסיכומי התובעת וס' 28 ו-66 לסיכומי הנתבעת). החל מחודש אוקטובר 2009 יש להוסיף לשכר האמור עוד 7.5% בגין הפרשה לקרן השתלמות (החל מהחודש ה-13 לתחילת עבודתו בנטוויז), בסך 1,519 ₪. יש לנכות מן השכר את שיעור המס במועד מתן פסק הדין, בהתחשב בנתוניו האישיים של המנוח, אך לא יותר מתקרת המס על פי חוק הפלת"ד (25%).
הפסדי התמיכה בהורים, בסך 4,000 ₪ לחודש, יחושבו החל מיום 19.3.08 ועד לתום תוחלת החיים של האם (בגיל 84). להפסדי העבר (לתקופה שעד למועד מתן פסק הדין) תצורף ריבית כחוק מאמצע התקופה. סכומים עתידיים יהוונו כמקובל.
הפיצוי בגין הפסדי התמיכה בתובעת
הפסדי התמיכה בתובעת יחושבו החל מיום 19.3.08 ועד הגיע המנוח לגיל 66, לפי שיטת הידות, תוך הכללת הכנסת המנוח לאחר ניכוי סכום התמיכה החודשי בהורים (4,000 ₪) וכן הכנסת התובעת במלואה, בגדר ה"קופה המשותפת", זאת לצורך גזירת ידת הקיום של המנוח. הקופה המשותפת שתתקבל תחולק לשלוש ידות: ידה למנוח, ידה לתובעת וידת משק הבית. הפיצוי לו זכאית התובעת בגין אובדן התמיכה עומד על הכנסתו של המנוח לאחר ניכוי סכום התמיכה בהורים ולאחר ניכוי ידת הקיום של המנוח.
לאחר תום תוחלת חיי האם (בגיל 84) יבוצע החישוב על בסיס מלוא הכנסת המנוח והכנסת התובעת, ללא ניכוי סכום התמיכה בהורים.
הפסדי השכר בשנים האבודות יחושבו החל מיום 19.3.08 ועד הגיע המנוח לגיל 66, לפי שיטת הידות, תוך הכללת הכנסת המנוח במלואה וכן הכנסת התובעת בגדר ה"קופה המשותפת" לצורך גזירת ידת הקיום של המנוח. הקופה המשותפת תחולק לארבע ידות: ידה למנוח, ידה לתובעת, ידת משק הבית וידת חיסכון. הפיצוי לו זכאי העיזבון בגין הפסד ההשתכרות בשנים האבודות יעמוד על הכנסתו של המנוח לאחר ניכוי ידת הקיום של המנוח.
להפסדי העבר (לתקופה שעד למועד מתן פסק הדין) תצורף ריבית כחוק מאמצע התקופה. סכומים עתידיים יהוונו כמקובל.
מהסכום שהתקבל יש לנכות את הפיצוי בגין אובדן התמיכה בהורים ובתובעת, ולחלקו לשניים- מחצית לתובעת ומחצית להורים, לפי שיעור חלקם בעיזבון.
התובעת, במסגרת תביעתה כתלויה, טוענת לפיצוי בגין אובדן שירותי בן זוג. ההורים טוענים לאובדן שירותי בן. על פי ההלכה, פיצוי בגין ראש נזק זה נועד לכסות נזק ממוני של הוצאות עזרה במשק הבית ובטיפול בילדים אשר ניתן בעבר ע"י המנוח ושעתה על התלויים לממנן. עוד נפסק כי "אין מפצים במסגרת ראש הנזק הממוני של אבדן שירותי אם ואב אלא משהוכח קיומו" (ע"א 9788/07 עיזבון מרמש נ' שלזינגר, 30.5.10, פסק דינו של כב' השופט ריבלין). בענייננו, הן התובעת והן ההורים העידו כי עזרת המנוח בעבודות הבית הייתה בניקוי הבית מידי שבוע ובביצוע כל התיקונים בבית באופן שלא היה צורך בהזמנת איש מקצוע. בהינתן עזרה זו, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה, על סך 100,000 ₪ לתובעת ו-100,000 ₪ להורים, נכון למועד פסק הדין.
ניכויים
התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, ביום 6.6.08, מענק שארים חד פעמי בסך 42,959 ₪. יש לנכות סכום זה מחלקה בפיצויים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.6.08.
לאחר השלמת שמיעת הראיות והגשת סיכומי התובעת, ולפני הגשת סיכומיהם וסיכומי הנתבעת, עתרו ההורים לראשונה לעיכוב מתן פסק הדין. מן הבקשה התברר, כי סמוך לאחר מותו של המנוח, ובהסכמת התובעת וההורים, נשאב זרעו של המנוח ונשמר בבית החולים הדסה. בשלהי שנת 2013 פנו ההורים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בבקשה לאפשר להם לעשות שימוש בזרעו של המנוח על מנת להפרותו ברחמה של מ', אישה זרה אשר הביעה את הסכמתה לכך.
ביום 20.1.16 נתן בית המשפט לענייני משפחה את פסק הדין ובו נעתר לבקשת ההורים. לאחר שניתן פסק הדין, הוריתי על השלמת הגשת הסיכומים. ההורים שבו ועתרו לעיכוב פסק הדין עד להולדת "הצאצא העתידי" מאותם הטעמים, ויתר הצדדים התנגדו לבקשתם. בהחלטתי מיום 16.3.16 הותרתי ההחלטה על הגשת הסיכומים על כנה מבלי להידרש לגוף טענות הצדדים בכל המתייחס לזכויותיו של הילוד העתידי, ככל שייוולד, תוך שצוין כי הצדדים יהיו רשאים להתייחס בסיכומיהם גם לבקשת ההורים לעיכוב פסק הדין.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מקום לעכב עוד את מתן פסק הדין. ראשית אציין, כי הכרעה בשאלת זכויותיו של אותו צאצא העשוי להיוולד מזרעו של המנוח לאחר מותו אינה נדרשת בשלב זה. מדובר בשאלה מורכבת המתייחסת למעמדו המשפטי של ילוד שנולד על פי היתר לשימוש בזרעו של אביו המת לאחר פטירתו, ובכלל זה למעמדו כתלוי של מולידו המת ("הולדה לאחר מיתה".
לפיכך, השאלה המונחת לפניי היא, למעשה, האם יש מקום לעכב את מתן פסק הדין עד למועד הפרייתו או היוולדו של צאצא עתידי כזה. לטעמי, בנסיבות ענייננו יש להשיב לשאלה זו בשלילה. ההיתר שניתן להפרייתה של מ' בזרעו של המנוח כבר אינו רלוונטי, ולשם הפריית אישה אחרת על ההורים לנקוט הליך משפטי חדש. ההורים לא הודיעו אם בכוונתם לנקוט בהליך כזה. מנגד, התאונה בה קיפח המנוח את חייו אירעה בשנת 2008, והתביעה הוגשה בשנת 2009. בחלוף כשמונה שנים מעת התאונה וכשבע שנים מעת הגשת התביעה זכאיות התובעת והנתבעת לסיום ההליכים המשפטיים, ואין מקום לעכב את מתן פסק הדין לפרק זמן נוסף בלתי ידוע בשל האפשרות התיאורטית שהפריה כזו אכן תצלח וייוולד ילד. סבורני כי בחלוף כשמונה שנים ממועד התאונה יש להעדיף הכרעה על פי מצבו המשפחתי הידוע של המנוח, על פני התחשבות בזכויותיו התיאורטיות של ילוד שטרם בא לעולם ואף טרם נוצר. כל המתנה נוספת תקפח את התובעת, הזכאית להכרעה בזכויותיה, באופן בלתי סביר ובלתי מידתי."
