פסיקה: תאונה עקב ניצול הכוח המכני של רכב במהלך תיקונו אינה עונה על תנאי החזקה המרבה

רעא (נצ') 23676-05-16  א. ניר פינוי פסולת בע"מ נ' עז' אליהו מלול (המנוח)

בית המשפט: המחוזי בנצרת

פסק הדין ניתן ביום: 8/9/2016

על ידי כב' השופט: ערפאת טאהא ובהסכמת כב' השופטים הנשיא ד"ר אברהם אברהם ורננה גלפז-מוקדי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שקבע, כי התאונה שבמהלכה נהרג המנוח אינה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד?

רקע: התאונה ארעה במהלך עבודתו של המנוח אצל המעביד כאשר המנוח עסק ביחד עם שני עובדים בתיקון תקלה של נזילת שמן בכלי רכב הנדסי מסוג "יעה אופני". כלי הרכב היה מצויד בכף עמוקה שבמהלך ביצוע התיקון הייתה מורמת ומוחזקת באוויר באמצעות הכוח ההידראולי של הכלי. הנעת והפעלת הכף של הכלי נעשות באמצעות ידיות המשמשות להרמת והורדת הכף באמצעות בוכנת הרמה והזרועות שמשני צדי הכף. במהלך ביצוע התיקון, פירק המנוח אחד הצינורות של המערכת ההידראולית שמוביל שמן לבוכנת ההרמה וכתוצאה מכך, השמן השתחרר החוצה, הלחץ ההידראולי שהופעל והחזיק את הכף באוויר השתחרר וכתוצאה מכך נפלה הכף ומחצה את המנוח למוות.

בית המשפט דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בעיקרי הטיעון מטעמם וביתר המסמכים שבתיק, אציע לתת למבקשת רשות ערעור, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולדחות את הערעור.

אחד התנאים לתחולתה של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכח המכני הוא שניצול הכח המכני נועד לשם הגשמת אחד מייעודיו המקוריים של הרכב שאינם תעבורתיים. הלכה זו נקבעה ברע"א 1056/01 אלרם חברה לשינוע בע"מ נגד גרינשטיין יעקב (1.7.2001), שם אימץ בית המשפט העליון את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בבר"ע 2411/00 אלרם חברה לשניעו בע"מ ואח' נגד גרינשטיין יעקב ואח'. בפרשת אלרם נידון מקרה שבו נפגע עובד מלהבי מאוורר של מלגזה במהלך תיקון המלגזה. בית המשפט המחוזי קבע, כי האירוע אינו נכנס לגדרה של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכח המכני מאחר ש"הכח המכני שנוצל אינו חלק מאותן פעולות הקשורות לייעודה המקורי והלוא תעבורתי של המלגזה". קביעה זו כאמור אושרה על ידי בית המשפט העליון.

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן בע"א 7006/97 ברקן נ' עיזבון המנוח חאג' מוסטפא ז"ל, שם נקבע:

"בהזדמנות זו אזכיר הלכה אחרת שנפסקה לאחרונה בבית משפט זה בסוגיה של ניצול הכוח המכני של רכב. הוחלט כי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב חלה רק כאשר הכוח המכני נוצל לצורך אחד הייעודים הלא-תעבורתיים המקוריים של כלי הרכב. ראה רע"א 1056/01 אלרם חברה לשינוע בע"מ נ' גרינשטיין המאשר את בר"ע (ת") 2411/00 גרינשטיין נ' אלרם חברה לשניעו בע"מ. באותו מקרה נפגע עובד מוסך שעה שהפעיל את מנוע הרכב לשם תיקון המאוורר. הוחלט שם כי אין מדובר בתאונת דרכים.

היסודות להלכה זו נקבעו כבר בפסק הדין שניתן ברע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3)532, בעמ' 565, שם נקבע:

החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב" חלה אך באותם מקרים בהם יש לרכב ייעוד מקורי "רב (או דו) תכליתי", והנזק נגרם בניצול הכוח המכני לייעוד הלא תעבורתי (ההדגשה אינה במקור – ע.ט.).

גם המלומד אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מציין כי תנאי בסיסי לתחולתה של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המכני של הרכב הוא שהכוח המכני נוצל לשם הגשמת המטרה הלא-תעבורתית של הרכב שהוא רכב דו או רב ייעודי. בעניין זה מציין המלומד אנגלרד את הדברים הבאים:

"הכוונה היא למקרים שבהם הרכב הוא רב-תכליתי, אשר מיועד לא רק לנסיעה, אלא גם לפעולות נוספות, שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית, אך מנצלות את הכוח המכני של הרכב. באופן פראדוקסאלי-מה, החזקה המרבה חלה רק כאשר הכוח המכני מנוצל למטרה הלא- תעבורתית" (ההדגשה אינה במקור).

לענייננו, מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי בעת אירוע התאונה עמד הכלי בחצרי החברה לצורך תיקונו בעקבות נזילת שמן שהתגלתה בו, כאשר המנוח, סדרן העבודה ושני עובדים נוספים של החברה ניסו לתקן נזילת שמן שהתגלתה בו ובמהלך פעולות אלה, אירעה התאונה. בעת תיקון הרכב, ניצול הכוח המכני של הרכב לא נועד לשום מטרה, ובוודאי שלא למטרה הלא תעבורתית של הרכב. הכוח המכני במקרה זה נוצל באופן מקרי ביותר עקב פעולה של פירוק צנרת שאף היא לא בוצעה בכוונה לנצל את הכוח המכני של הרכב, אלא בכוונה לתקנו. על כן, פעולת פירוק הצנרת במהלך התיקון לא נועדה לשם ניצול הכוח המכני של הרכב ואף לא נועדה לשם הורדת הכף, אלא מדובר בתוצאה מקרית של הפעולה, ועל כן היא אינה נכנסת לגדר התנאי שעניינו שניצול הכוח המכני נועד לשם הגשמת המטרה הלא תעבורתית של הרכב ומכאן שאין המדובר בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק.

ב"כ המערערות הפנו כאמור לפסק הדין שניתן בפרשת האחים לוינסון שהובא לעיל, ועל סמך פסק דין זה ביקשו לקבוע כי האירוע עונה על הגדרת החזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המכני של הרכב. בפרשת לוינסון דובר היה בעובד מוסך שביקש להראות לנכדו טרקטור שהוכנס למוסך לצורך תיקון ותוך כדי כך ידו נגעה בידית שמפעילה את הזרועות של הטרקטור. כתוצאה מכך, הכף נפלה ופגעה בנכד. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בתאונת דרכים, שכן האירוע נכנס לגדרה של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המכני. ב"כ המערערות הפנו בעיקר לחוות דעתו של השופט ג'ובראן, שלפיה "נפילת הכף מהזרועות נמצאת במסגרת מתחם הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של טרקטורון שנמצא בהליכי תיקון במוסך. הליכים שהם שימוש נלווה לייעודו המקורי". עוד מפנה ב"כ המערערות לקביעה בחוות דעתו של השופט ג'ובראן שלפיה "אם הנגיעה בידית בעת שהמשבת מורד הייתה מתבצעת במסגרת פעולת התיקון עצמה, הרי שאז היינו רואים בה כנכנסת למיתחם הסיכון..". לטענתן, מקביעות אלה עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי פגיעה שנגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב במהלך תיקונו, מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק.

אין בידי לקבל טיעון זה. כפי שניתן להיווכח מעיון בפסק הדין בפרשת לוינסון, אין בו אזכור להלכה הפסוקה שנקבעה קודם לכן במספר פסקי דין כפי שהובא לעיל ושלפיה אחד התנאים לתחולת החזקה המרבה הוא שניצול הכוח המכני של הרכב נועד לשם הגשמת תכליתו הלא תעבורתית. אין גם התייחסות להלכה הפסוקה כי תאונה המתרחשת עקב ניצול הכוח המכני של רכב במהלך תיקונו אינה עונה על תנאי זה. יתרה מכך, מעיון בחוות דעתו של כב' השופט אור ובהערותיו לחוות דעתו של השופט ג'ובראן עולה, כי אין בהן משום הסכמה לקביעת השופט ג'ובראן בנוגע למתחם הסיכון, אין הסכמה לקביעה, כי פגיעה שאירעה במהלך תיקון רכב דו ייעודי במוסך נכללת במתחם הסיכון של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכוח המכני, ואין הסכמה לקביעה, כי תיקון רכב מהווה שימוש לוואי שבא להגשים את התכלית הלא תעבורתית של הרכב. השופט אור והשופט ריבלין, שהצטרף להערותיו של השופט אור, הגיעו למסקנה כי מדובר בתאונת דרכים, על יסוד ההלכה הקובעת, כי יש לבחון את הפעולה שבוצעה ברכב מבחינה אובייקטיבית ובמנותק מהכוונה הסובייקטיבית של המשתמש. על כן, משכף הטרקטור באותו מקרה הורדה על ידי הזזת ידית הטרקטור שמיועדת להפעלת הכף, הרי מבחינה אובייקטיבית ביצע הסבא פעולה הדומה במהותה לפעולה שמבצע עובד בעת שהוא מפעיל את הכלי לשם הגשמת ייעודו הלא תעבורתי.

בעניין זה אין לי אלא להפנות להערתו השנייה של השופט אור, שם הוא  קובע כדלקמן:

"ההערה הנוספת נוגעת לשאלת שינוי הייעוד המקורי של הרכב. במקרה שלפנינו עולה השאלה אם העובדה שהסב "שיחק" בטרקטורון ולא השתמש בו לצורכי עבודה, מוציאה את התאונה מגדר ההגדרה שבחזקה המרבה. בעניין זה ניתן להקיש מן האמור ברע"א 7509/98. באותו עניין קבע בית המשפט כי אף שהתאונה אירעה עקב משחק ילדים, היא נכנסת לגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים". אני סבור כי בדרך דומה ניתן לקבוע שאף שהתאונה אירעה עקב "משחקו" של הסב, היא נכנסת לגדר החזקה המרבה בדבר שימוש בכוח המכני.

ברוח דומה נפסק ברע"א 4027/03 כהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ. בפסק דין זה נקבע כי כאשר הנזק שנגרם נופל במיתחם הסיכון שניצול הכוח המכני לייעודו הלא תעבורתי יצר, תינתן עדיפות לאופייה האובייקטיבי של הפעולה. יש להחיל עיקרון זה גם במקרה שלפנינו. הטיית הכף ונפילתה נמצאות כמובן במתחם הסיכון הנובע מניצול הכוח המכני של זרועות הטרקטורון. מבחינה אובייקטיבית, הסב עשה את אותה פעולה שנעשית בעת עבודה עם זרועות הטרקטורון, קרי הזזת הזרועות והטיית הכף" (ההדגשה אינה במקור – ע.ט.).

המקרה שבפנינו שונה באופן מהותי מהמקרה שנידון בפרשת לוינסון. כאמור, מבחינה אובייקטיבית, לא נעשתה על ידי המנוח או שני הפועלים האחרים של החברה כל פעולה הדומה במהותה לפעולה שמבצע מפעיל הכלי לשם הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי. גם לא ניתן לומר כי מבחינה אובייקטיבית פעולת התיקון באה להגשים את מטרתו הלא תעבורתית של הכלי. מכאן, לא ניתן להקיש מפסק הדין שניתן בפרשת לוינסון לענייננו ונותרנו עם ההלכה כפי שבאה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין קודם לפרשת לוינסון.

סוף דבר, אם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערעור ונחייב את המערערות לשלם למגדל הוצאות הליך זה בסך 20,000 ₪.

ערפאת טאהא, שופט

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם: אני מסכים.

ד"ר אברהם אברהם, נשיא

כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי: אני מסכימה.

רננה גלפז-מוקדי, שופטת

הוחלט אפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעתו של כב' השופט טאהא."