פסיקה: התקנון הקובע של קרן פנסיה הוא התקנון שהיה תקף במועד קביעת הנכות

קג (ת"א) 37306-02-14‏ ‏ קיבאן חקנזרי נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ

בית המשפט: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 5/9/2016

ע"י כב' השופטת: מיכל לויט, שופטת בכירה

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את עתירתה של התובעת להורות לנתבעת לשלם לה גמלת נכות בשיעור 75% מההכנסה המבוטחת שלה?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"הלכה הפסוקה היא שתקנון קרן הפנסיה מהווה חוזה מחייב בין קרן הפנסיה לבין כל אחד מחבריה. מעמדו המשפטי הוא כשל חוזה מיוחד וכל סטייה מהוראותיו היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם מהווה פגיעה בעקרון השוויון:

"המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן פנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה. זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטייה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה" (ע"ע (ארצי) 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - פיורסט, [פורסם בנבו] פד"ע ל"ט, 831, 856).

בחוזה שבין קרן הפנסיה לעמיתיה פועל "עיקרון הדינאמיות", לפיו הקרן רשאית לשנות מעת לעת את הוראות התקנון באופן המשנה את זכויות החברים (ר' בג"צ 4948/03 משה אלחנתי נ' שר האוצר - מר בנימין נתניהו, [פורסם בנבו] תק-על 2008(2), 3474, 3478).

"כאשר אדם מצטרף לקרן כעמית הוא רוכש לעצמו זכויות מכוח החוזה עם הקרן, אך הזכות של עמית לקבל מן הקרן קיצבה נתונה לשינויים במהלך החברות בקרן. כך הדבר גם משום שגובה הקיצבה תלוי במצב הקרן. מצב הקרן תלוי, בין היתר, בתנאים הנקבעים מעת לעת באיגרות החוב המיועדות הנרכשות על ידי הקרן, ובעיקר בגובה הריבית המובטחת באיגרות אלה. מטעם זה או מטעם אחר עשוי להתעורר הצורך בשינוי התקנון של הקרן, בעניין הזכויות המגיעות לעמיתים או בעניין אחר. לצורך זה מקובל, כי בתקנון הקרן מצוי סעיף הקובע כי הקרן רשאית מעת לעת לשנות את התקנון בעניינים מסויימים, ובכלל זה את זכות העמית לקיצבה." (בג"צ 7691/95 שגיא ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נב, 586, 577).

בהתאם לאמור נקבע כי זכויותיהם של חברי הקרן תלויות בהוראות התקנון שיחולו ביום מימוש הזכויות, היינו מועד קרות האירוע המזכה.

"זכותו של העמית לקבלת קצבה מהקרן מתגבשת ביום האירוע מכוחו קמה הזכות, ולא ביום הצטרפותו של העמית לקרן." (ע"ע (ארצי) 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ . [פורסם בנבו] תק-אר 2004(4), 319, 323).

אין חולק כי התובעת צורפה לקרן בשנת 2002, בהיותה בת 49, במסגרת הסדר "קולקטיב" ולא באופן פרטני.

אף אין חולק כי באותה העת הוגדר בתקנון הקרן מסלול ביטוח אחד בלבד שהקנה כיסוי לנכות - הוא המסלול הבסיסי, שהיה גם ברירת המחדל התקנונית באותה העת.

בין מועד הצטרפותה של התובעת לקרן לבין המועד בו היא הוכרה כנכה, שונה תקנון הקרן מספר פעמים. כפי שצויין על ידי הנתבעת, ניתן לראות את תקנוני הקרן הן באתר של הנתבעת והן באתר של אגף שוק ההון, לרבות השינויים שבוצעו בהם.

בענייננו, מאחר והאירוע המזכה הוא נכות התובעת – התקנון הרלוונטי הוא התקנון במועד הקביעה הרפואית של רופא הקרן בדבר תחילת הנכות, קרי יום 26.7.11.

התובעת צרפה לתצהירה את תקנון מאי 2010 וטענה כי הוא התקנון שחל על עניינה, אולם בהתאם למועד קרות האירוע המזכה, התקנון שהיה בתוקף באותה העת, הוא התקנון מחודש 9/2010.

בתקנון 9/2010 נוספו על המסלול הבסיסי מסלולי ביטוח אחרים, אשר מקנים פנסיית נכות בשיעורים שונים: משפחה, עתיר ביטוח נכות, עתיר ביטוח שאירים, עתיר חסכון, עתיר חסכון בפרישה מוקדמת, בסיסי נכות מינימלית ובסיסי נכות מירבית.

סעיף 18 לתקנון מקנה לעמיתים אפשרות לבחור מסלול, כשבסעיף 19 מצויין במפורש כי עמית שלא ציין מסלול מסויים בעת הצטרפותו לקרן, יצורף למסלול הבסיסי.

בסעיף 23 לתקנון מפורט אופן המעבר בין מסלולי הפנסיה וכן סייגים לאישור המעבר.

התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי פנתה לקרן או למעסיקתה בשאלות או בבקשות בכל הנוגע למסלול הביטוח שלה מתחילת חברותה בקרן, היינו במשך למעלה מעשור.

התובעת אף לא הציגה כל פניה לנתבעת לאחר קבלת הדו"ח לשנת 2004 לבירור לגבי הסכום שצויין בו כפנסיית נכות צפויה במקרה של נכות מלאה (867.12 ₪) או מסלול הביטוח שצויין בו בבירור – המסלול הבסיסי.

יש לציין כי התובעת לא העלתה טענה מפורשת בדבר אי משלוח דוחות שנתיים במשך תקופת חברותה בקרן, וצירפה ביוזמתה את הדו"ח לשנת 2004, כך שיש להניח כי אם נשלח אליה הדו"ח לשנת 2004, נשלחו אליה גם דוחות ליתר השנים, בהם צויין כי היא מבוטחת במסלול הבסיסי. על אף האמור, התובעת לא פנתה בזמן אמת ולו פעם אחת לבירור מצבה בקרן.

התובעת צירפה לכתב התביעה גם מכתב של הנתבעת לכלל עמיתיה משנת 2012 (צורף כנספח ב' לסיכומי הנתבעת) בו צויין כי התקנון תוקן וכי נוספו מסלולי ביטוח. לא ברור באם נשלח לעמיתים מכתב דומה עם שינוי התקנון קודם לכן. מכל מקום, גם לאחר קבלת מכתב זה לא הוכח כי התובעת פנתה לנתבעת או לכל גורם אחר כדי לבחון את השינויים בתקנון וכיצד הם משפיעים, אם בכלל, על זכויותיה.

בכך נסתרת טענתה כי לו היתה יודעת על השינוי בתקנון ועל הוספת מסלולי ביטוח נוספים, היתה פועלת לשינוי המסלול.

(במאמר מוסגר יצויין כי מאחר ובשנת 2012 התובעת כבר הוכרה כנכה, יש להניח כי גם אם היתה פונה בבקשה לשנות את המסלול בשלב זה, בקשתה לא היתה נענית, שכן בהתאם לאמור בנספח זה ובתקנון, מעבר בין מסלול למסלול, המגדיל את שיעור הכיסוי הביטוחי לנכות, כרוך בתקופת אכשרה בת 60 חודשים לכל מחלה קודמת וכפוף לאישור הנתבעת).

מעבר לאמור, התובעת מבקשת שהנתבעת תכיר בה כנכה על פי המסלול המזכה אותה  ב- 75% מההכנסה ממועד תחילת נכותה, בעוד כיסוי ביטוחי זה קיים בשלושה מסלולים בלבד מתוך שמונת המסלולים המוגדרים בסעיף 18(א) לתקנון. חמשת המסלולים הנוספים מעניקים כיסויים ביטוחיים לנכות הזהים  או אף נמוכים יותר מזה שהוקנה לתובעת וכיסויים גבוהים יותר לזקנה או שאירים. כך למשל, במסלול עתיר חסכון, מופנית מרבית העתודה לתשלום פנסיית זקנה ואילו שיעור הכיסוי הביטוחי לנכות בהתאם לנתוני התובעת עומד על 12.1% בלבד.

משכך, אף אם נניח שהנתבעת היתה מיידעת את התובעת באופן מפורש על הוספת מסלולי ביטוח עוד טרם נכותה, אין כל וודאות כי התובעת היתה בוחרת דווקא במסלול המקנה כיסוי מירבי לנכות ולא במסלול המגדיל למשל את החסכון לגיל זקנה, כשייתכן שבהתאם לנתוניה באותה העת, מסלול זה היה עדיף בעיניה.

דרישת התובעת בתביעתה לשייכה למסלול המעניק כיסוי לנכות בשיעור 75% דווקא, הינה למעשה דרישה בדיעבד, המתבססת על מצבה הרפואי בעת הגשת התביעה, ואין ללמוד מכך על פעולות שהיתה עושה, ככל שהיתה עושה, בזמן אמת ובטרם ידעה כי תוכר בעתיד כנכה.

למעשה, מעיון בטבלאות שצורפו עולה כי לכל מסלול יתרונות וחסרונות במצבים שונים ועל כל עמית לשקללם בהתאם לנתוניו, כשלשם כך, רצוי להתייעץ עם גורם מקצועי שיסייע לבחור באופן מושכל את המסלול המתאים לו.

אין כל ספק כי ראוי שהנתבעת תביא לידיעת עמיתיה שינויים בתקנון העשויים להיטיב עימם. עם זאת, הוספת מסלולי ביטוח נוספים אינה מהווה "עובדת יסוד מהותית" שמחייבת את הקרן להביאה בפני עמיתיה, כאשר תקנון הקרן פתוח וגלוי בפני כל והוא מתפרסם באתר האינטרנט של הנתבעת ובאתר משרד האוצר.

למעשה, קבלת עמדת התובעת לפיה על הנתבעת ליידע את עמיתיה על כל אפשרויות הביטוח העומדות בפניהם, תחייב את הנתבעת, בפועל, ליתן ייעוץ פנסיוני לעמיתיה, דבר שנאסר עליה על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה - 2005.

מכל מקום, הנתבעת עמדה במקרה זה בחובת הגילוי שחלה עליה, וזאת באמצעות משלוח דו"חות תקופתיים לתובעת, כשדי היה בנתונים שנכללו בדו"חות כדי להוות תשתית מספקת לפניית התובעת לקבלת ייעוץ מקצועי, או פנייה לנתבעת לבירור לגבי מסלול ביטוחה, דבר שהתובעת לא עשתה במשך למעלה מעשור.

בטרם סיום אציין כי אין ללמוד מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בתיק ע"ע (ארצי) 1341/01  רפפורט - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 630 (2003) לענייננו, שכן בעניין רפפורט נפגעו זכויות המבוטחת עקב אי גילוי מידע בדבר נפקות אי תשלום דמי ביטוח בתקופה מסויימת על רציפות הזכויות, מידע שהיה על המבטחת לגלות לאור העובדה כי בין הצדדים נכרת הסכם פרטני שאמור היה להבטיח רציפות זכויות. במקרה דנן לא נחתם כל הסכם פרטני בין הצדדים והתובעת אף לא פנתה לנתבעת בבקשה פרטנית כלשהי. כמו כן, בעניין רפפורט, מבטחים העמידה בפני המבוטחת מצג שווא בדבר רציפות זכויות, בעוד בפועל ביקשה לנצל תניית פטור מבלי לידע על כך את המבוטחת.

בעניין שלפני, לא הוצג בפני התובעת מצג שאינו תואם את העובדות בפועל ובדוחות השנתיים הוצגו הנתונים בדבר המסלול בו היא מבוטחת וגובה הקצבה הצפויה לה על פיו.

כמפורט לעיל, זכויות המבוטחים נגזרות מהתקנון וכל סטייה מהוראות התקנון לא רק שמהווה הפרת חוזה, אלא גם פגיעה בעקרון השוויון ופגיעה ביתר העמיתים המסתמכים על האמור בתקנון, ומצפים שהקרן תפעל על פיו. קבלת טענות התובעת ושיוכה למסלול ביטוח אחר מזה בו בוטחה ובגינו שילמה במשך השנים, תאלץ את הקרן להטיל את העלויות על כלל העמיתים בקרן וזאת בניגוד לקבוע בתקנון ובניגוד לרציונל ההדדיות והשיתוף של קרן הפנסיה.

לא ניתן אפוא, לצערי, להעניק לתובעת זכויות הנוגדות את הוראות תקנון הקרן. "