פסיקה: פציעה כתוצאה מתדלוק בתחנת דלק לא הוכרה כתאונת דרכים

תא (ראשל"צ) 18185-09-15  פלונית נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בראשון לציון

פסק הדין החלקי בעניין תחולת חוק הפלת"ד ניתן ביום: 15/10/2016

על ידי כב' השופט: ד"ר גיא שני                       

עניינו של פסק הדין: האם הפציעה שנגרמה לתובעת במהלך תדלוק בתחנת דלק מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

רקע: התובעת נפגעה כאשר ביקשה לחלץ את ידית המשאבה מתוך הרכב, נתפסה אחת מאצבעותיה בתפס המתכת של הידית, ובשל כך נקטע הגליל המרוחק של האצבע.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי האירוע נשוא התביעה אינו בא במסגרת חוק הפיצויים.

ההכרעה בסוגיית הסיווג במקרה דנן נגזרת מן השאלה אם פעולת התדלוק שביצעה התובעת מהווה "שימוש ברכב מנועי", זאת לפי החלופה של "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". בפסק-הדין ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009) התייחס בית המשפט העליון לפרשנותן של התיבות "טיפול דרך" בחוק הפיצויים, וכך קבע:

"נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים... שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב 'טיפול דרך'. תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה... התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב".

בפסק-דין נוסף – רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (16.6.2010) – שב ועמד בית המשפט העליון על התנאים לקיומו של "טיפול דרך", כהאי לישנא:

"התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. 'הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' - כך הובהר – 'נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק... מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של 'הנסיעה ברכב' במובנה הרחב'...

התנאי השני עליו עמדנו הוא כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי. כבר ברע"א 9084/05... צוין כי ייתכן שהמונח 'טיפול דרך' מתייחס 'לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה'...

התנאי השלישי הוא כי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה, כך הובהר, אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי. על כן, אין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך או מן הנסיעה במובנה הרחב.

על שלושת התנאים האמורים יש להוסיף תנאי נוסף ולפיו 'טיפול הרכב' חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו..."

עוד ראו: רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד (22.5.2011); רע"א 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (10.11.2015).

בהתאם לתכליתו של השימוש המוכר שעניינו "טיפול דרך", ועל-פי המבחנים שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון, נפסק לא אחת כי תאונה שאירעה בתחנת דלק אינה באה בגדרי "תאונת דרכים" כמשמעות התיבות האלה בחוק הפיצויים. כך למשל, בית המשפט המחוזי קבע אך לאחרונה, כי "אם ארעה התאונה בתחנת התדלוק, כי אז לא מתקיים התנאי הראשון מבין הארבעה אותם קבע בית המשפט העליון, משמע הדרישה לפיה התאונה ארעה בדרך, לאחר היציאה לנסיעה. אם ארעה התאונה בתחנת התדלוק, פשיטא שלא ארעה 'בדרך', וממילא אין עניין לנו ב'טיפול דרך' (ע"א (מח' נצ') 12332-10-15 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (26.1.2016); לדעה דומה, שלפיה תחנת דלק אינה חלק מה"דרך", ראו ת"א (של' י-ם) 18128/01‏ ברוס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.2.2003)).

יש לציין, כי לא הכול סבורים שאירוע בתחנת דלק הוא לעולם מחוץ ל"דרך", ובאחד מפסקי הדין אף ציין בית משפט השלום כי "... לדידי תחנת דלק אשר ניקרת בדרכו של נהג אינה אלא המקום המתבקש לעצירה ולבדיקת תקלה אפשרית ברכב. כך מצמצם הנהג ככל האפשר את הסיכון לפגיעת גוף מרכב חולף על כביש עירוני או בין- עירוני" (ת"א (של' ת"א) 35929-05-13 קרימקה נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (16.3.2015); עוד ראו והשוו רע"א 4620/04 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (31.8.2004)).

אולם, גם אם אניח, לצורך הדיון, כי התנאי הראשון אינו מקים מחסום בלתי-עביר להכרה באירוע שהתרחש בתחנת דלק כ"טיפול דרך", הרי שככלל אין לראות בפעולת התדלוק עצמה "שימוש ברכב מנועי".

כך למשל, עמד בית המשפט המחוזי בע"א (מח' מרכז) 4805-04-08 סעד נ' פרץ (31.3.2009) על הקושי לראות בתדלוק הרכב – "תיקון דרך" או "טיפול דרך". במקרה אחֵר פסק בית משפט השלום, כי "כניסה שגרתית לתחנת דלק לצורך תדלוק איננה יכולה לבוא בגדר 'טיפול דרך', שכן אין מדובר בטיפול דרך הקשור לסיכון התעבורתי", וכי לא מדובר באירוע פתאומי כדרישת הפסיקה (ת"א (של' ראשל"צ) 2356-08 אזימוב נ' ביטוח חקלאי חברה לבטוח בע'מ (30.5.2010)). בדומה, נפסק כי "תדלוק רכב... הינו בגדר החזקה שוטפת ונעשה על דרך שגרה – בוודאי שלא עקב אירוע פתאומי שהתרחש, וברי כי אין לראות את העובדה כי הדלק במיכל אזל כ – 'אירוע פתאומי'" (ת"א (של' חי') 29986-11-11 נג'ם נ' עלי (11.7.2013), בהתבסס על ע"א (מח' חי') 1499/03 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אדר (19.2.2004)). ראוי לציין, כי גם בפסק-הדין קרימקה הנ"ל, שבו הכיר בית משפט השלום בבדיקה של נזילת מים במתחם תחנת דלק כ"שימוש ברכב מנועי", הובהר והודגש ההבדל שבין הנסיבות של אותו מקרה לבין פעולת התדלוק עצמה במהלך כניסה שגרתית לתחנת דלק, אשר אינה נחשבת "טיפול דרך".

לא נעלמו מעיני שני פסקי-הדין שאליהם הפנתה התובעת בסיכומיה: ת"א (של' ת"א) 53215-08 טל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.7.2011); ת"א (של' ראשל"צ) 19663-09-13 נעים נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (13.5.2014). אולם, גם אם מפסקי-הדין האמורים עולה לכאורה גישה שונה לגבי האפשרות שפעולת תדלוק תיחשב שימוש ברכב מנועי, הרי שאני מצרף את דעתי לעמדה הגורסת כי כניסה שגרתית לתחנת דלק לצורך תדלוק אינה באה בגדרי "טיפול דרך", וככלל אינה מקיימת את דרישת האירוע הפתאומי.

בסיכומיה טוענת התובעת – לראשונה – כי היא נכנסה לתחנת הדלק לאחר שהבחינה, במהלך הנסיעה, כי נדלקה הנורה שמתריעה על כך שמיכל הדלק קרוב להתרוקן. התובעת צירפה לסיכומיה "תצהיר משלים" לעניין זה, ובו כתבה כי במהלך הנסיעה ממקום עבודתה (בעיר יפו) לכיוון ביתה (בעיר ראשון לציון), היא הבחינה כי הנורה של מיכל הדלק נדלקה, ולכן נכנסה לתחנת הדלק "היובל" שבחולון, אשר נמצאת במסלול הנסיעה ושבה היא מתדלקת באופן קבוע. התובעת הוסיפה וציינה כי "בדרך כלל, אני נוהגת לתדלק את הרכב כאשר אני מבחינה שהנורה של מיכל הדלק נדלקת, וזה סימן בשבילי להיכנס באופן מיידי לתחנת דלק ולתדלק".

כאמור, ההתייחסות לנורית שנדלקה הופיעה לראשונה בסיכומי התובעת ובתצהיר המשלים שצורף להם. התובעת לא ציינה זאת בכתב התביעה, ואף לא בתצהיר הנסיבות מיום 28.8.2014, שהועבר לנתבעת 1 על-פי בקשתה. התובעת מסבירה בתצהיר המשלים, כי בתצהיר הנסיבות היא שֹמה את הדגש על תיאור התאונה וקטיעת האצבע, ולא התייחסה לעניין הצורך להיכנס לתחנת הדלק. אני רואה לציין כי הסבר זה, על פני הדברים, מעורר תהיות. לכאורה, ניתן היה לצפות כי כלל הנסיבות תיכללנה בתצהיר הנסיבות, אשר נערך כאמור על-פי בקשתה של הנתבעת, מן הסתם לצורך בדיקת חבותה. כאמור, גם בכתב התביעה לא נאמר שהתובעת נכנסה לתחנת הדלק כשהנורית נדלקה. עוד אוסיף, כי הטענה שהתובעת נוהגת כדבר שבשגרה לתדלק את הרכב כאשר הנורית של מיכל הדלק נדלקת, שאז היא נכנסת באופן מיידי לתחנת דלק (קבועה), אף היא עשויה לכאורה להעלות תמיהות.

עם זאת, בתיק זה לא התקיימו חקירות של מצהירים (זאת בהתאם להסכמה בדיון מיום 1.6.2016), ובנסיבות העניין, אפילו אם אקבל את התצהיר המשלים של התובעת ככתבו וכלשונו, הרי שאין בכך כדי לשנות ממסקנתי כי לא מתקיים כאן "שימוש ברכב מנועי". די שאציין, כי על-פי טענתה של התובעת עצמה, היא נוהגת לתדלק את הרכב בתחנת דלק קבועה הנמצאת בציר נסיעתה, כאשר הנורית של מיכל הדלק נדלקת. אין זאת אלא, שלא מדובר כלל וכלל באירוע מפתיע ופתאומי, אלא בהתנהלות שגרתית וצפויה. ודוק: העובדה שהתובעת בוחרת, כך לפי התצהיר המשלים, לתדלק את הרכב כשהמחוג מגיע לנקודה מסוימת (שבה הנורה נדלקת) ולא לנקודה אחרת (למשל כשנותר רבע ממיכל הדלק או מחצית ממנו), אינה מהווה טעם מבורר לקבוע שדווקא אצלה פעולת התדלוק השגרתית מהווה "טיפול דרך".

לאור האמור, לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדרי השימוש של "טיפול דרך". אציין להשלמת התמונה, כי התובעת לא מפרטת בסיכומיה לעניין שימוש מוכר אחֵר, ומכל מקום, בנסיבות המקרה ולאור הפסיקה שהובאה לעיל, לא מצאתי כי מתקיימת בעניינו איזו מבין חלופות השימוש המנויות בחוק הפיצויים.

אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. בנסיבות העניין, תישא התובעת בהוצאותיה של הנתבעת 1 בסך של 3,500 ₪. התביעה נגד הנתבעות 3-2 עומדת בעינה.."