ת"ת (צפת) 53018-02-16 טרקטורוני דישון בע"מ נ' ויקטור סיידר
בית המשפט: השלום בצפת
פסק הדין ניתן ביום: 25/12/2016
על ידי כב': הרשם בכיר מוהנד חליאלה
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתה של חברה העוסקת בהשכרה של כלי רכב וטרקטורונים למטיילים ולחייב את השוכר בפיצוי החברה בעבור נזקים אשר לטענתה של החברה נגרמו בשל רשלנותו של השוכר?
רקע: עלון פרסום של החברה מבטיח לציבור הרחב, כי: " טיולי טרקטורונים ורייג'רים בנהיגה עצמית מגוון מסלולים אתגריים ברמות קושי שונות עם צוות מדריכים מיומן ומנוסה. טרקטורונים יחידים או זוגיים אפשרות לטיולי ג'יפים . ביטוח מלא לכל כלי".
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
" אין מחלוקת כי התובעת מחתימה את המטיילים על מסמך הכולל התחייבויות שונות ובין היתר :
”השתתפות עצמים במקרה של נזק 100$ מינימום. במקרה של נזק גדול יותר ( מעל 100$) והיה והצדדים לא הגיעו להסכמה על גובה הנזק ייקבע גובה התשלום ע"י מוסך מורשה בהצעת תיקון רכב".
...
הנתבע נרשם לטיול הטרקטורונים בהסתמך על ההבטחה שבעלון הפרסומת בו נכתב " ביטוח מלא לכל כלי".
אילו ידע הנתבע כי אין ביטוח מלא לטרקטורון הוא לא היה נרשם לטיול.
הנתבע סמך על מצגי התובעת לפיהם לכל כלי שהיא מפעילה יש ביטוח מלא ולכן גם לא היה תמוה בעיניו אותה שורה סתמית שנרשמה בסיפא לאותו דף עליו הוא נתבקש לחתום ולפיו באם ייגרם נזק לכלי כתוצאה מהפרת כללי הזהירות מצדו תחול עליו השתתפות עצמית בגובה של 100 דולר.
הנתבע מכחיש כי התחייב לשלם את מלוא סכום הנזק.
לאחר ששמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לדחות את התביעה.
התובעת הטעתה את הנתבע לחשוב כי הוא נוסע על טרקטורון מבוטח בביטוח נזקי רכוש ואלמלא אותה הטעייה לא היה הנתבע משתתף בטיול.
מאחר שלא מצאתי טעם מיוחד או אינטרס ציבורי חשוב שמצדיק הנמקה מורחבת, חייב אני על פי מצוות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדיר הדין האזרחי תשמ"ד (1984) לנמק את הכרעתי באופן תמציתי:
נוסח הפרסומת מבטיח ביטוח מלא בגין נזק רכוש:
א. הביטוי "ביטוח מלא לכל כלי" , משמיע את הקורא כי מדובר בביטוח בגין נזק רכוש מקיף. אני דוחה את הטענה של הנתבעת לפיה המשמעות היא לביטוח בגין נזק גוף. וזאת מכמה טעמים:
רשאית- בביטוח בגין נזק גוף אין ביטוח מלא וביטוח חלקי. ההבחנה בין ביטוח מלא וחלקי רלוונטית לנזק רכוש שם יש שני סוגי ביטוח: ביטוח חלקי: שהוא ביטוח צד ג'. וביטוח מקיף (מלא).
שנית- ביטוח שכולל נזק גוף אך אינו כולל נזק רכוש אינו ביטוח מלא אלא ביטוח חסר.
שלישית- אם הכוונה היא לנזק גוף בלבד מדוע לא נכתב "ביטוח מלא לכל מטייל"? . שיוך הביטוח "לכל כלי" ולא "לכל מטייל" מלדמ על כך שהכוונה היא לנזק רכוש. קרי ביטוח נזק רכוש מלא לכל כלי.
רביעית- ביטוח נזק גוף אינו מהווה אטרקציה למטיילים ואין מקומו בעלון פרסומת. ללא ביטוח נזק גוף יקבל המטייל פיצויים מקרנית שתחזור אל התובעת דבר שיכול לגרום להתמוטטותה הכלכלית של האחרונה במקרה של תאונה קשה. מדובר ,אפוא, בכיסוי סיכון של התובעת ולא באטרקציה למטיילים. מה גם שקשה להאמין כי התובעת יכולה להחזיק ברישיון עסק ללא ביטוח חובה. זה המקום לציין כי לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים ( הסעות סיור הסעה מיוחדת והשכרת רכב) וחוזר משרד התחבורה חייבות חברות השכרה לבטח את רכביהן בביטוח צד ג' שאם לא כן תישאנה בנזק כלפי צדדי ג').
נוסח כתב ההתחייבות מטעה:
ב. האמור בסיפא של כתב ההתחייבות מטעה. השאלה האם נוסח הסעיף כפי שנוסח בכוונה להטעות לא עלתה לדיון ועל כן לא ניתן לקבוע בה מסמרות.
הסעיף מדבר ברישא על "השתתפות עצמית". הביטוי "השתתפות עצמית" מזמן לתודעה של הקורא שיש חלוקה בין המבוטח לבין חברת ביטוח. הפלא ופלא: הסך של 100$ אינם תקרה אלא רצפה. ולא זו אף זו: על פי הפרשנות של התובעת, יוצא כי משמעות הסעיף היא שכל נזק שיגרם לכלי ישולם על ידי המטייל. אם כך, אזי מדוע השימוש בביטוי "השתתפות עצמית" ? מיהו הצד השני לאותה "השתתפות" שאמור לשלם חלק מהנזק? מהו שיעור השתתפותו?
הנה כי כן, אם נפרש כי התובעת היא הצד השני של ההשתתפות ( שכן אדם לא יכול להשתתף ביחד עם עצמו) אזי עולה בעיה של העדר מסוימות שכן לא ברור מהו שיעור ההשתתפות של התובעת ובאיזה תנאים. ואם אין השתתפות מצדה של התובעת אזי על שום מה השימוש בביטוי "השתתפות עצמית" ? האם אין כאן הטעיה מובהקת של הצרכן שלאחר שקרא את עלון הפרסומת שהבטיח לו כי קיים "ביטוח מלא לכל כלי" עשוי לקרוא רק את הרישא של הסעיף ולדלג על הסיפא?
שילוב עלון הפרסומת עם כתב ההתחייבות מהווה מלכודת לצרכן:
אין ספק כי השילוב של עלון הפרסומת עם כתב ההתחייבות שניהם ביחד יוצרים מלכודת לצרכן סביר. לאחר שקרא את עלון הפרסומת, הוא אמור להבין כי קיים ביטוח נזקי רכוש מלא לכל כלי. כשהוא בא לקרוא את כתב ההתחייבות הוא מושפע ממחשבה זו ואם לא יוסבר לו היטב על ידי התובעת כי אין ביטוח רכוש בכלל וכי הוא צריך לשאת בכל נזק כי ייגרם לכלי , הוא עלול להבין כי הסך של 100$ הוא ההשתתפות העצמית שעליו לשלם במסגרת ביטוח נזק רכוש מקיף אשר בו ביטחה התובעת " כל כלי".
האם הנתבע נפל במלכודת או שמא ידע והבין כי אין ביטוח רכוש:
עד כאן ניתחנו את עלון הפרסומת וכתב ההתחייבות והגענו למסקנה כי מדובר בשני מסמכים סותרים אשר שילובם ביחד מטעה.
השאלה היא האם הנתבע נפל במלכודת זו.
הנתבע טען בתצהיר ההתנגדות כי סמך על האמור בעלון הפרסומת וכי "גם לא היה תמוה בעיני אותה שורה סתמית שנרשמה בסיפא לאותו דף שעליו נתבקשתי לחתום ולפיו באם ייגרם נזק לכלי כתוצאה מהפרת כללי הזהירות מצדי ( כמו לדוגמא נסיעה בנגוד להוראת המדריך) תחול עלי השתתפות עצמית בגובה של 100 דולר". על טענה זו חזר בתצהיר עדותו הראשית.
בחקירתו הנגדית, הנתבע עמד על כך שלפני שפנה אל התובעת הסתכל בעלון הפרסומת ( עמוד 19 שורה 7) , הוא לא קרא ממש את כתב ההתחייבות אך "עברתי עליו" ( עמוד 19 שורות 11).
לשאלה : מה ההבדל בין "עברתי" לבין "קראתי" השיב: "אם יש סעיף בעייתי" .
כמו כן עמד על הצהרתו כי לא קיבל כל הסבר מהתובעת לגבי כתב ההתחייבות ( עמוד 19 שורה 30).
על הקשר בין עלון הפרסומת לבין כתב ההתחייבות השיב כי:
"ראיתי שיש ביטוח מלא שכתוב בפרסום ראיתי סעיף שבו כתוב השתתפות עצמית של נזק 100 $ מינימום וזה תאם את מה שאני מכיר על ביטוח מלא שיש השתתפות עצמית" ( עמוד 20 שורה 12-13).
בא כוח התובעת הציג בפני הנתבע חליפת מסורנים בה הנתבע כותב שהוא רוצה לראות דו"ח שמאי. הנתבע השיב שכתב גם כי "ביטוח מלא צריך לכסת את כל העניין הזה".
אכן מבדיקת ההודעות שצורפו לתצהיר של מר עופר בנדלק עולה כי הנתבע אומנם התעניין בדו"ח שמאי אך באותה נשימה גם הטיח בנתבעת כי הוא סבר שיש ביטח מלא , דברים ככתבם:
" ללא דו"ח שמאי מפורט לא נתקדם. לא ייתכן שאתה דורש שנשלם לשמאי. ומלבד זה סברנו שיש כיסוי ביטוחי מלא. אחרת לא היינו עולים על הטרקטורון מלכתחילה".
ועוד כתב באותה חליפת מסורנים שצורפה לתצהיר התובעת:
" אתם מפרסמים שיש ביטוח מלא לכל כלי. אתם צריכים להדגיש שאין ביטוח מקיף. יש סיכון מאוד גדול בתאונות בעלי כזו ובדרך כזו. אנחנו לא סבורים שמחובתנו לשלם . זה ממש לא טריוואילי. נא לא להטרידנו טלפונית".
שמעינן מיניה ,שגרסתו של התובע לפיה סמך על עלון הפרסום ולפיו יש ביטוח מלא לכל כלי אינה גרסה כבושה אלא גרסה שהועלתה בזמן אמת בחליפת מסרונים אותה צירפה התובעת לתצהירי עדיה.
עדות הנתבע לא נסתרה ואני נותן בה אימון. היא מקבלת חיזוק מעדותו של מר ולרי דובינה.
לא האמנתי לעדותם של העדים תמיר כהן ועופר בנדלק שטענו כי התובעת נתנה הסברים בעל פה.
כזכור, העד תמיר כהן נשאל למה לא נכתב בשקיפות שאין ביטוח לכל כלי וכי המטייל נושא במלוא הנזק שייגרם לכלי והשיב כי :
"זאת בדיוק הסיבה שלאחר שהלקוחות ממלאים את התצהיר אנחנו מסבירים להם בע"פ שאם הם גרמו נזק לכלי הם משלמים אותו".
כלומר, העד מאשר לפחות שקיים חוסר בהירות שמצריך הסברים בעל פה. אם כך אזי מדוע ממשיכה התובעת להשתמש באותו ניסוח מטעה? מדוע היא ממשיכה לפרסם כי קיים "ביטוח מלא לכל כלי" ? ( פרוטוקול עמוד 7 שורה 2). ומה נוח יותר , לכתוב פעם אחת בעלון הפרסומת דברים ברורים ושקופים או להסביר עשרות פעמים בכל יום שמה שכתוב בעלון הפרסומת אינו נכון? תמהני.
מיצוי הדיון – התייחסות ליתר הטענות:
הנתבע טען כי התאונה ארעה באשמתו של המדריך וכי ההגה של הטרקטורון משך ימינה. טענות אלה לא הוכחו ואני דוחה אותן. אם ההגה משך ימינה מחובתו של הנתבע שלא להמשיך בנסיעה.
אשר לגובה הנזק, כאמור, התובעת דורשת מע"מ בשיעור 40% כאשר גם על השיעור החוקי היא אמורה לקבל זיכוי בהיותה עוסק מורשה.
אשר להצעת המחיר, הנתבע לא הצליח לסתור את אמתותה.
סוף דבר:
סוף דבר הוא, שאני מקבל את טענת הנתבע כי הוטעה לחשוב כי הטרקטורון מבוטח בביטוח מקיף וכי אלמלא הטעיה זו הוא לא היה משתתף בטיול. מכאן שיש להעמיד אותו במצב שבו היה אלמלא אותו מצג שווא, ועל כן דין התביעה להידחות ואני דוחה אותה."
