החוקרת: ד"ר עדית סולברג
המחקר נערך בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח בישראל
תקציר המחקר:
שיעור הנהגים הקשישים עלה בשני העשורים האחרונים עם עליית חלקם של הקשישים באוכלוסייה ועליית שיעור הקשישים הנוהגים בתוך אוכלוסיית בני גילם. מחקר זה בוחן את מאפייני הנהיגה של הקשישים ורמת המודעות העצמית שלהם לקשיים שבנהיגה, באמצעות ניתוח נתוני הלמ"ס ובעזרת סקר ייחודי, שכלל סקר העדפות מוצהרות, בו רואיינו 205 נהגים קשישים בגילאי 70 עד 80.
הנהגים הקשישים הם ברובם גברים וזאת למרות גידול חד בשיעור הנשים הנוהגות בקרב הקשישים בעשורים האחרונים, חלק גדול מהם בעלי רישיון גם לרכב כבד. רוב הקשישים נוהגים מדי יום כאשר תדירות הנסיעה נמוכה יותר אצל נשים. שיעור התאונות אותם עושים הנהגים הקשישים נמוך יחסית לצעירים, אך הם נפגעים באופן חמור יותר בתאונות בשל שברירותם. הקשישים נוטים להחליף את הרכב בתדירות גבוהה יחסית לאוכלוסייה הצעירה יותר. מחצית מהם מצהירים כי הם עדין "מחליפים גלגל" באופן עצמאי.
המרואיינים הפגינו רמת אופטימיות ובטחון עצמי בנהיגה שאינם מתאימים למאפיינים אובייקטיבים של נהיגת קשישים. סתירה עלתה גם בין יחס הסביבה לנהיגתם ובין תחושתם העצמית וכן בין יחסם של אותם קשישים לקבוצת גילם אותה הם מעריכים ברמת נהיגה נמוכה יותר מזו בה הם מעריכים את עצמם כפרטים. חוסר המתאם בתשובות עלה גם בחלקים אחרים בסקר: שיעור אלה שהודו שעברו תאונות דרכים היה נמוך מזה הצפוי, המרואיינים הקנו חשיבות רבה למערכות הבטיחות ברכב אך לא חשבו שהם עצמם זקוקים לה ורוב הקשישים אינם חושבים שיש איזושהי סיבה שיפסיקו לנהוג למרות קבלת הצעות להפסקת הנהיגה והערות בנושא מהמשפחה ומהסביבה. באמצעות סקר העדפות מוצהרות נבחנה רמת הקושי שהקשישים מייחסים לתנאי הנהיגה. נמצא כי הקשישים חוששים בעיקר מתנאי מזג אויר, מנסיעה בשעות הלילה ומנסיעות ארוכות. החשש מנהיגה בשעות הלילה מתחזק אצל הנשים, המבוגרים יותר ואלה הנוהגים בתדירות נמוכה.
נהיגה היא כלי חשוב בשמירה על עצמאות הקשיש ואיכות חייו ומשום כך נזהרו המרואיינים, באופן מודע או לא מודע, מתיוג כמתקשים בנהיגה. לאור הממצאים, יש לשקול השתת אחריות רבה יותר על המערכת הרפואית. רגישות ואחריות של הסביבה של הקשיש לנושא גם היא בעלת חשיבות רבה ומשום כך יש לפעול לבניית מערך הסברה בנושא לקשיש וסביבתו. כמו כן, יש מקום לשקול מתן רישיונות נהיגה מותנים לקשישים לשעות היום, לתנאי מזג האוויר או למרחקי נסיעה קצרים בלבד בהתאם למצבם הרפואי. גמישות זו תאפשר לקשיש מחד לשמור אורך חייו ועצמאותו תקופה ארוכה יותר אך תמזער את הסיכון עבורו ועבור משתמשי הדרך והולכי הרגל במצבים בהם התנאים האמורים מעלים חשש ליכולת הנהיגה שלו.
