החוקרות: פרופ' יפעת ביטון ודר' תמי כריכלי-כץ
המחקר נערך בחסות "קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח בישראל"
תקציר:
מחקר זה מתחקה אחר השפעתו של שוני אתני, לאומי ומגדרי על פסיקות בית משפט הנוגעות לאובדן הכנסות עתידיות בתיקים של תאונות דרכים בישראל, ומציג הוכחה לקיומה של הטיה שיפוטית בפסיקות אלו. זהו המחקר האמפירי הראשון הבוחן את תוצאות הפעלתו של מנגנון הפיצויים בתאונות דרכים בדיני הנזיקין בישראל, ואת ההטיות הגלומות בתוכו כלפי אוכלוסיות מופלות. שאלות אלו מעולם לא נבדקו אמפירית. בהמשך לכך, מציג המחקר גם נתונים הנוגעים לשאלה האם פסיקותיהם של שופטי ישראל מושפעות מהטיות בלתי חוקתיות, אשר זכתה עד כה לתשומת לב מחקרית מועטה.
מחקרים רבים שבחנו את פסיקות בתי המשפט הראו כי במבחן התוצאה, המערכת המשפטית נוטה לעשות פחות חסד עם נשים, כמו גם עם מיעוטים אתניים וגזעיים, וזאת בהשוואה לקבוצת הרוב. אלא שלמרות קיומן של הוכחות תוצאתיות אלו, קשה היה עד כה לעשות בהן שימוש כהוכחה להטיה משפטית. הסיבה לכך נעוצה בקושי לבודד, מבחינה מחקרית, את משתני הגזע והאתניות משאר הגורמים שבדרך כלל מצויים בקורלציה עם משתנים אלו ומשפיעים על החלטות בית המשפט. במילים אחרות, בזמן שבמבחן התוצאה ניתן לראות בברור שוני בהחלטות משפטיות הנוגעות למאפייניהם הגזעיים, האתניים והמגדריים של הטוענים בפני בית המשפט, הרי שבמרבית המקרים בלתי ניתן להוכיח את ההטיה המשפטית היסודית שחוללה יחס שונה ומפלה זה.
המחקר הנוכחי מצליח לגבור על אתגר אדיר זה ולהוכיח את קיומה של הטיה שיפוטית בפסיקה הפועלת לרעת ניזוקים התובעים פיצוי לנזקיהם הגופניים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הוכחתנו נובעת מאיסוף נתונים העולים מסקירה שיטתית ומסיבית של פסיקות של בתי משפט הנוגעות לאומדן אובדן הכנסות במקרים של תאונות דרכים בישראל, וניתוחן הסטטיסטי. על פי חוק הפיצויים הישראלי, אובדן הכנסות עתידי של נפגעי תאונות דרכים אמור להיות מחושב על פי הערכה של הכנסה עתידית חודשית של הנפגע, כפול אובדן יכולת ההכנסה החודשית שלו (אובדן כושר עבודה המחושב באחוזים) ומספר השנים שבו הנפגע היה אמור להשתתף בשוק העבודה. בתי המשפט, על מנת לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות החודשית של הנפגע, מתבססים בחישוביהם על ההכנסה החודשית שלו טרם התאונה ולוקחים בחשבון את גילו לצורך הערכת מסלול הקריירה שלו. המחקר שלפנינו בוחן האם בתי המשפט מתייחסים באופן שונה להשתכרותם העתידית הפוטנציאלית של יהודים ממוצא מזרחי, ערבים ונשים, וזאת בהשוואה לגברים יהודים ממוצא אשכנזי. באמצעות שמירה על קביעות שני משתנים מרכזיים אלה - השתכרות הנפגעים בזמן התאונה וגילם - מצליח המחקר לבודד את משתני האתניות והלאום ולבחון את השפעתם של אלו על ההטיה המשפטית המשתקפת מהנתונים. השפעתם, כאמור, התגלתה ככזו הפוגעת בגובה דמי הפיצוי שמקבלים כלל חברי וחברות הקבוצות, למול קבוצת הגברים היהודים האשכנזים, המקבלת את סכומי הפיצוי הגבוהים ביותר בגין אובדן השתכרות עתידי.
למרות התמקדותו בישראל, חשיבותו של המחקר חוצה את גבולות הארץ. פרדיגמת דיני הנזיקין בישראל היא זו של המשפט המקובל, המשקף דוקטרינות וקונספציות אנגלו-אמריקאיות, המשמשות מקור מרכזי לפסיקותיו. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי קיים שוני בין דיני הנזיקין במשפט המקובל לעומת חלק ממקביליהם האנגלו-אמריקאיים בכל הקשור למרחב שיקול הדעת של בית המשפט. חוק הפיצויים בישראל מצמצם את שיקול הדעת של השופטים, שכן הוא מחייבם להפעיל מנגנון מובנה בעל סטנדרט אחיד לקביעת גובה הפיצוי. כתוצאה מכך, כל סטייה מפיצוי עקבי תואם-סטנדרט הופכת במשפט הישראלי קלה לאיתור ובהכרח משקפת בעייתיות באופן השפיטה.
פרופ' יפעת ביטון. קרדיט צילום: אילן בשור.
