ביום 29/10/2012 בית המשפט העליון דחה את הערעור ודחה עתירה לקיום דיון נוסף בתיק זה
א 001516/89
בנק צפון אמריקה בע"מ נגד אסורנס ג'נרל דה פרנס וי.מ. טוקטלי
בית משפט: מחוזי תל-אביב יפו
פסק הדין ניתן ביום: 31/05/2007 על ידי כב' השופטת רות רונן
ענינו של פסק הדין: דיון בתביעתו של מפרק של בנק צפון אמריקה כנגד מבטחיו לתשלום תגמולי ביטוח בשל 43 מעילות שבוצעו על ידי עובדי הבנק, אשר לטענת הבנק נתגלו בתקופת הביטוח והודעה עליהן נמסרה לחברת הביטוח תוך המועד שנקבע בפוליסה. לטענת הבנק הכיסוי לכל מקרה עומד על 1 מיליון דולר.
חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה, כי פוליסת הביטוח בטלה בשל אי גילוי של עובדות מהותיות על ידי הבנק, בכוונת מירמה וכי הדירקטורים אלה היו מודעים למעילות – שחלקן בוצע עוד לפני חתימת פוליסת הביטוח הנוכחית.
השאלות שנבחנו:
האם הפר הבנק את חובת הגילוי? – האם ידיעת הדירקטורים תיחשב כידיעת הבנק? בית המשפט קבע: "סיכומה של נקודה זו –חרף העובדה שהדירקטורים המועלים ידעו – ערב החתימה על פוליסת הביטוח – על מעשי מעילה, ולא גילו עובדות אלה לחברת הביטוח, לא ניתן לייחס את הידיעה שלהם לבנק – כגוף בעל אישיות ואינטרסים נפרדים. לכן, הסתרת העובדות והמענה הלא נכון לשאלון – אינם שוללים את זכותו של הבנק לקבל את תגמולי הביטוח."
האם הנזק התגלה לאחר תום תקופת הביטוח? מתי התגלה הנזק ומתי ניתנה הודעה לחברת הביטוח? בית המשפט קבע, כי הבנק לא הוכיח כי מעשי המעילה מושא התביעה "התגלו" על ידי הבנק בתקופת הביטוח ולכן, יש לדחות את התביעה.
האם הפוליסה מכסה את המעילות שבוצעו בבנק? פירוש הפוליסה, האם התנאי לפיו היא אינה מכסה מעילות של דירקטורים חל גם על מעשי הדירקטורים שביצעו כעובדים? והאם הדירקטורים הצליחו במעשיהם רק משום שהיו דירקטורים והדירקטוריון לא פיקח על מעשיהם. בית המשפט קבע: "את החריג בסייג לעיל יש לפרש לאור האמור- כחל על נזקים שבצעו דירקטורים (בין אם הם עובדים ובין אם לא) – בכשירותם ככאלה. החריג אינו חל על פעולות של דירקטורים כעובדים – שכן הסיכון הנובע מפעולות אלה הוא סיכון דומה בפעולותיהם לסיכון בפעולותיהם של עובדים אחרים. "
האם הכיסוי הביטוחי המקסימאלי הוא בשיעור של מיליון דולר? מהו גבול אחריות המבטח? האם מקרי המעילה נחשבים כמקרה ביטוח אחד, או כמספר רב של מקרים. בית המשפט קבע: " לצורך חישוב תגמולי הביטוח, אני סבורה כי היה מקום, לו היתה תביעת הבנק מתקבלת, לאפיין את מעשי המעילה בהתאם לקטגוריות אלה, ולבחון בכל קטגוריה בין אילו מקרים ניתן למצוא קשר סיבתי - מבחינת רצף הארועים, משך הזמן שהם התרחשו, והמבצעים שלהם, וזאת, בין היתר לאור כתבי האישום שהוגשו, ובהתאם לקביעות בית המשפט המחוזי ."
כן נדונו נימוקי חברת הביטוח במכתב הדחיה כולל נימוקים שלא הועלו במכתב
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, בין היתר:
בדחיית טענת הבנק בעניין הוספת נימוקים שלא פורטו במכתב הדחיה: "מההלכה הפסוקה עולה כי הכלל המחייב את חברת הביטוח לפרט את נימוקי דחית התביעה, הוא כלל מסויג. אחד הסייגים לכלל הוא כי חברת הביטוח זכאית להעלות טענות שהיא לא יכלה לדעת אודותיהן במועד מתן התשובה השלילית למבוטח (ר' בש"א (חיפה) 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית (לא פורסם)). מפסק הדין שניתן ברע"א 10631/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (לא פורסם; (להלן: "ענין אסולין"), עולה כי המפקח על הביטוח קבע חריג דומה (בהנחייתו מיום 25.9.2002).
לעניין פוליסה על בסיס גילוי, נאמר:
"אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי בפוליסה מסוג discoveryשבה המבוטח נטל את הסיכון שתנאי לכיסוי הביטוחי הוא גילוי הנזק בתקופת הביטוח, המבוטח צריך – אם הוא מוצא לנכון – להבטיח את עצמו מפני מקרים שיתגלו לו לאחר תום הפוליסה (ולענין זה אין הבדל בין גילוי יום אחרי תום הפוליסה או שנה לאחר מכן). המבוטח יכול להגן על עצמו, בין היתר, על ידי התקשרות בפוליסה נוספת, מיד לאחר תום תקופת הביטוח. בענייננו, הבנק לא עשה כן – ובשל כך לא היה מבוטח בתקופה לאחר שתוקף הפוליסה פג." בענין אסולין קבע בית המשפט העליון כי ייתכנו נסיבות שיצדיקו העלאת טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובת מבטחת למבוטח, כגון במקרה שבו נטען למרמה של המבוטח. "
