א 017409/06
זובידאת רוני נגד משה אושרת ו כלל חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: השלום חיפה
פסק הדין ניתן ביום: 13/06/2007 על ידי כב' השופט ש. שר
ענינו של פסק הדין: סוגיה אשר זכתה בפסיקה לפסקי דין רבים: מה דין תובענה המוגשת על-ידי "תובע סדרתי" מה דינה של פגיעה של מה בכך כתוצאה מתאונה?
התובע הינו מובטל, רו"ח בהשכלתו. המחלוקת היתה לגבי סוג המגע בין כלי הרכב והאם יש במגע שהיה משום גרימת נזק אשר הינו מרכיב בסיסי להגדרת האירוע כתאונת דרכים המזכה את התובע לפיצויים לפי חוק הפלת"ד.
בית המשפט דחה את התביעה תוך ציון העובדה שאינו נותן אמון בגרסת התובע וקבלת הרושם, כי מדובר בתובע סדרתי המנסה, ככל הנראה, לעשות הון מכל פגיעה ולו הקטנה ביותר.
מתוך פסק הדין:
"ראוי להביא גם הגדרתו של המונח "נזק של מה בכך" בסעיף 4 לפקודת הנזיקין:
"לא יראו בעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות
נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך".
כבר נפסק בשורה של פסקי דין כי לא כל פגיעה של מה בכך, מהווה נזק גוף כהגדרתו של זה על
פי החוק . ראה לעניין זה ת.א. עפולה 4891/01 פאדי מוחמד נ. אליהו ציון, 2002, פורסם בנבו
הוצאה לאור בע"מ, וכן ע"א נצרת 3016/03, על התיק הקודם, פורסם באתר בתי המשפט וכן
רע"א 11467/03 על התיקים הנ"ל. פורסם בנבו הוצאה לאור ואשר בכולם נקבע נקבע כי החוק
אינו מחייב פיצוי על כל פגיעה שולית או מזערית.
עוד ראה דבריו של חברי כבוד השופט עיילבוני בת.א. 2226/03, פאעור יוסף ואח' נ. הכשרת היישוב בע"מ פורסם בנבו הוצאה לאור בעמ' וכדלהלן:
"מטרת חוק הפלת"ד היא הסדרת פיצוי בגין "נזק גוף" למי שתאונת דרכים גרמה לו נזק גוף. "נזק גוף" הוא אחד מששת רכיבי הגדרת המונח תאונת דרכים, כך שבהיעדרו, אין בפנינו – הלכה למעשה – תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד, וכפועל יוצא מכך, אין זכאות לפיצוי.
בעת האחרונה חברות הביטוח מעלות את הטענה של היעדר נזק גוף חדשות לבקרים וזאת לא בכדי. הדבר נובע מריבוי ואף הצפה של תביעות בגין תאונות קלות ואף קלילות אשר המעורבים בהן עותרים לפיצוי לאור האחריות המוחלטת המוטלת על חברות ביטוח לפצות את נפגעי הגוף בתאונת דרכים.
מבחינה לוגית, ברור כי לא בכל תאונה בה מעורב רכב מנועי צריך וחייב להיות נפגע או נפגעים שאונה להם "נזק גוף" . קיימות תאונות שבהן אף שהיה מגע בין גופי הפח של הרכבים, לא ייגרם נזק גוף למשתמשי הרכבים.
יוצא איפוא כי עלינו לבחון מהו נזק גוף שחוק הפלת"ד, במהותו ובתכליתו. נחקק כדי לפצות בגינו, אף שסבור אני כי אי ןזה ראוי לנסות להגדיר את המונח "נזק גוף" בהגדרה ממצה ולהגבילו בגבולות נוקשים ושומה על בית המשפט לבחון את השאלה תיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, ברם, יחד עם זאת, נראה כי ניתן להתוות כללים כלליים שייבחנו כל מקום בו מועלית טענה זו.
בעיקרון, קיימות פגיעות עם סימני חבלה אובייקטיביים או חיצוניים ואז המקרה הוא לרוב קל, משום שהפגיעה ברורה. מאידך, קיימים מקרים בהם מלבד תלונות סובייקטיביות של ה"נפגע" אין בפנינו ולא כלום. אלה המקרים הבעייתים וזהו המקרה שבפנינו.
כבר נפסק כי קיומם של ממצאים אובייקטיביים וסימני פגיעה חיצוניים אינו הכרח לקיומו של נזק גוף ואינו תנאי שבלעדיו אין נזק גוף ואין זכות לפיצויי מכוח חוק הפלת"ד. לדברים אלה משנה תוקף מקום שה"נפגע" טוען לכאב עקב פגיעות לא ישירות, כגון "מכת שוט", פגיעה לא ישירה בגב, כאבי ראש, טנטונים באוזניים וכדו', אשר לרוב, מלבד תלונותיו הסובייקטיביות של הנפגע, אין בפנינו שום ממצא אובייקטיבי (אפילו אבחנות של רגישות והגבלה תלויות במידת שיתוף פעולה של הנפגע)".
עוד אוסיף ואומר כי ניתוח של פקודת הנזיקין יחד עם חוק הפלת"ד מביא למסקנה כי רק נזק גוף שאינו נזק של מה בכך, אינו נזק בר פיצוי , למרות שיש הטוענים כי סעיף 4 לפקודת הנזיקין לא אומץ מפורשות, על ידי הפלת"ד, אך דומני כי אלנלוגיה ניתן לעשות, גם לעשות, למקרה של הגדרת מהות הנזק ראה ת.א. שלום נצרת 4064/06 אקם בורען נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ת.א. שלום ירושלים 19959/99 זרו עבדו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ועוד. "
"נשים לב שהגדרת נזק גוף שבחוק הפלת"ד אינה חופפת את המונח הגדרת נזק שבחוק הנזיקין ונראה בעיניי כי בהגדרת נזק גוף שבחוק הפלת"ד צרה משמעותית מהגדרת המונח נזק שבפקודה.
יוצא איפא, כך נראה, שהמחוקק במידת מה אימץ את התכלית שבסעיף 4 בהגדרת המונח נזק גוף, שבחוק הפלת"ד והרמת הרף שמתחתיו . נזק לא יחשב כנזק גוף והתכלית היא שהצפת בתי המשפט שהנזק שבהם אינו נזק גוף יגרום לעיקור פרמיית הביטוח והטלת מעמסה כספית על כלל ציבור המבוטחים ויגרום לבזבוז משאבים בכספי ציבור.
במידת הרחמים שבה אנו נוקטים לעיתים כלפי תובעים יש לשים לעיתים גבול, ונראה לי כי תיק זה הינו אחד מאותם מקרים שבית המשפט על אף שניסה להביא את הצדדים להסדר כלשהו כאשר יקוב הדין את ההר מסקנתו היא כי נזק גוף לא נגרם במקרה דנן "
