פ 040258/01
מדינת ישראל נגד ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה)
בבית המשפט: המחוזי בתל-אביב –יפו
פסק הדין ניתן ביום: 24/10/2007
על ידי: כב' השופט זכריה כספי
התביעה הפלילית הוגשה על ידי ממשלת ישראל כנגד הנאשמים ביום 12.8.2001.הנאשמים החתימו קבוצה של 30,000 אזרחים על טופסי ההרשמה על מנת להצטרף לתוכנית פנסיה גרמנית בתנאים מסוימים אשר התאפשרו לאזרחי מדינת ישראל לאור האמנה אשר נחתמה בחודש דצמבר 1973 בין ישראל לבין רפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה ונכנסה לתוקף בשנת 1980. כדי להצטרף לתוכנית פנסיה זו, היה צריך להשקיע סכום חד-פעמי לכיסוי הפרמיות החודשיות, שהיה על המבוטח לשלם רטרואקטיבית עבור השנים 1956-1980.
כתב האישום כלל רשימה של עבירות פליליות וביניהן עבירות הקשורות לביטוח אשר הלקוחות חויבו לערוך במסגרת ההתקשרות עם הנאשמים.
הדיון המשפטי החל בשנת 2002 והשתרע על פני למעלה מ- 120 ישיבות, פרוטוקול המשפט משתרע על למעלה מ- 10,000 עמודים.
בית המשפט הרשיע את הנאשמים בשורה של עבירות פליליותשאינן קשורות לביטוח: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.
רשימת העבירות הקשורות לביטוח בהן הורשעו הנאשמים:
הנאשמים זוכו מהעבירות הבאות:
סקירת פסק הדין:
תיווך בביטוחלא היתה מחלוקת בין הצדדים על כך שבידי הנאשמים לא היה, בשום שלב, רישיון לעשות בתיווך לעניין ביטוח.
אחת העדות הבהירה שם, כי עברה את הקורס: "כדי שנוכל לעשות את הביטוחים לאותם אנשים. כדי שיהיה מישהו עם רשיון של סוכן ביטוח". כן הבהירה אותה העדה, כי מבחינתה הלקוחות הם המבוטחים וכי הארגון ייצג את הלקוחות מול חברת הביטוח, לשם עריכת הביטוח.
ההגנה טענה, כי השימוש בביטוי "מבוטחים" כלפי הלקוחות, במקומות מסויימים, מקורו באי-התאמה בין הביטויים ששררו בעולם הביטוח לפני חוק חוזה הביטוח, לבין הביטויים שבחוק. הלווים הם ברי-ביטוח (כמשמעותם בהסכם) ואינם מבוטחים, כמשמעות מושג זה בחוק. כל עוד אין הם צד לחוזה הביטוח, לא ניתן לתיווך בינם לבין חברת ביטוח.
הנאשם, הודה בין היתר, כי ראה בפנייה אל חברות הביטוח חלק מן השירות הניתן ללקוחות. עם זאת טען, כי בפועל, לא נעשה ביטוח עבור הלקוחות במסגרת האופציה השנייה הגם שהארגון נטל על עצמו את הטיפול המנהלי בכל הקשור בביטוח כלפי הלקוחות, להבדיל מהותרתו לחברת הביטוח, במישרין עם כל אחד מהם (האופציה הראשונה).
בפרסום מטעם הארגון נאמר, מפורשות, כי: "הארגון דואג לביטוח הזכאים ומקבלי הפנסיה המבטיח שבמקרה של פטירה תפרע חברת הביטוח את ההלוואה".
מסקנות לעניין התיווך בביטוחההגנה הסתמכה על פסק הדין ב-ע"א 10611/03. בית המשפט קבע, כי אי-אפשר לעשות שימוש בפסק דין בהליך אזרחי, כראייה וכקביעה מחייבת במשפט פלילי, אלא במצוות המחוקק כאמור בע"פ 277/81 הלוי ואח' נ' מדינת ישראל.
על פעולת התווך עצמה, היא היסוד ההתנהגותי בעבירה: " התיווך, כשמו כן הוא. הוא נועד ליצור את הקשר בין המבטח לבין המבוטח, על מנת שייחתם, בסופם של דברים, הסכם הביטוח ביניהם. המתווך מקשר או מפגיש בין הצדדים, על מנת שהסכם בעניין פלוני, ייחתם ביניהם וכדי שהעיסקה בה חפצים הצדדים, תבוא אל העולם ותמומש מכוח הסכם זה. ראה "מתווך" בהגדרה מילונאית, "מילון ההווה" בהט ומישור, בהוצאת איתאב (1995), בעמ' 428:
”מקשר או מפשר בין הצדדים של עיסקה או של סכסוך”.
והשווה, בעניין זה, עם הגדרת "תיווך במקרקעין", בסעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996:
”הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין”.
ראה גם את שכתב כב' המשנה לנשיא דאז, כב' השופט חשין על תיווך (שם, בלתי-לגיטימי, אך עקרונית, אינו שונה), מתוך התבססות על הגדרות מילונאיות ב-ע"פ 7757/04 בורשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 218, בעמ' 226:
"מהו העושה אדם להיותו "מתווך"? לימד אותנו אבן-שושן במילונו כי מתווך' הוא 'איש-ביניים, בורר...', או 'סרסור, סוכן לעסק מסויים: מתווך לדירות, מתווך לקניית מגרשים'. כך הוא אף באשר לפועל 'תִּוֵּך', שפירושו הוא (בין השאר) 'סִרְסֵר, פעל לזימון הקונה והמוכר או השוכר והמשכיר... מתווך של דירות...'. מילון ספיר (1997) מפרש מתַווך', בין השאר, כ"מקשר בין הצדדים של עסקה וכד', סַרְסוּר'. כך אף 'תיווך' שעניינו 'יצירת קשר בין הצדדים של עיסקה או של סכסוך'. נלמד מכאן, כי מתווך הוא איש ביניים, ובענייננו: איש ביניים המביא לקשר בין קונה-בכוח לבין מוכר-בכוח. פירוש המילון עולה אפוא בקנה אחד ומשתלב היטב עם דבר החוק מתוכו-ובו.”
ראה גם האמור, בעניין זה, מפי כב' השופטת, כתארה דאז, בייניש, ב-דנ"פ 2245/05 בורשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
ודוק: התיווך מתקיים בעת הקישור או ההפגשה. אין צורך לעניין הרכיב ההתנהגותי, כי ההסכם אכן, ייחתם, או, כי תושלם עיסקה כלשהי, שכן אין היא חלק מפעולת התיווך, אלא מטרה או תוצאה שלו. ראה גם על כך בעניין בורשטיין, שם בעמ' 226:
"מתווך הוא מתווך גם אם מעשה המיקנה לא הושלם. די במעשה של תיווך בעיסקה של קנייה ומכירה כדי לחייב מתווך בדין גם אם כל עיסקה לא יצאה מן הכוח אל הפועל".
את זאת עשו הנאשמים בעניין הביטוח. הם פנו לחברות ביטוח וביקשו לקבל את הצעותיהן, תוך שהם מגלים, כי כוונתם לגרום לביטוח הלקוחות. על פי הגדרתם שלהם, זהו שירות הניתן על ידם ללקוחות, וכך הם מאפשרים להם להיות מבוטחים בביטוח חיים. השירות הזה ללקוחות, אותם מייצג הארגון ופועל עבורם, זו מסקנה מתבקשת מן התיעוד עליו הצביעה התביעה ומן העדויות של בכירי הארגון, אליהן הפנתה, הוא התיווך ופירותיו, המתממשים מן הפנייה אל חברות הביטוח ובפעולות נוספות, כדי לרקום את עיסקת הביטוח ביניהן לבין מי שהארגון פועל בעבורם – הלקוחות."
סופו של דבר, התביעה עמדה בחובת ההוכחה של עבירת התיווך לביטוח, כפי שפורטה בחלק הראשון של האישום השלישי."
עיסוק בביטוחכתב התביעה כלל בין היתר אישום בגין עיסוק בביטוח ללא רישיון בשל סעיפי הפטור בהסכמים של החברות המלוות, BGFו- BGA, עם הלקוחות, בעת קרות ארוע מוות שאז עזבונם יהיה פטור מתשלום יתרת ההלוואה, כביטוח לכל דבר, מה עוד שנאמר ללקוחות, כי הם מחוייבים בתשלומי פרמיות ביטוח המשולמות לחברת ביטוח.
מסקנות לעניין העיסוק בביטוחבית המשפט בדק את הוראות החוק הנוגעות לעניין:
"סעיף 1 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 מגדיר "עיסוק בביטוח", כך:
”התקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח, למעט מתן אחריות למצרך או לשירות הנלווה לעיסוק עיקרי אחר של נותן האחריות; לעניין זה, 'התקשרות' – לרבות הצעה להתקשרות ולרבות התקשרות שלא לשם הפקת רווחים”.
"חוזה ביטוח"מוגדר בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981:
”חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב”.
בפסיקה אכן היתה נטייה להרחיב את הגדרת העיסוק בביטוח, במקום שנתבקש צמצום שלה והותרתה בגדר המשמעות המילולית הצרה של מושג התקשרות בחוזי ביטוח.
ב-ע"א 3840/98 - נורויץ יוניון פייר אינשורנס נ' מנהל מע"מ,קובעת כב' השופטת שטרסברג-כהן כך:
"אכן, בסעיף 1 לחוק הפיקוח, מוגדר עיסוק בביטוח כ'התקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח" והמערערת לא עסקה בתקופה הרלבנטית בהתקשרויות בחוזי ביטוח. אלא שמכך לא משתמע שרק הנפקת פוליסות היא עיסוק בביטוח. אין הדבר מתחייב מלשון הסעיף ואין פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. 'התקשרות בחוזי ביטוח' אינה מתמצית בכריתת החוזה. היא כוללת גם טיפול בחוזי הביטוח שנכרתו. היא נמשכת לאורך כל שלבי חייו של החוזה וכוללת סילוק תביעות על פי חוזה הביטוח שנכרת.
פעילות של סילוק תביעות על פי פוליסות ביטוח קיימות, היא פעילות ביטוחית מובהקת. עסקי ביטוח כוללים מעצם טבעם גם פעילות של סילוק תביעות על פי פוליסות קיימות. פעילות זו היא חלק אינטגרלי מן העיסוק בביטוח. אמנם, במקרה הרגיל העיסוק בביטוח כולל בנוסף לסילוק תביעות על פי פוליסות קיימות, גם הוצאת פוליסות חדשות, אולם משהצטמצמה הפעילות לסילוק תביעות קיימות בלבד, אין לגרוס כי נפסק העיסוק בביטוח. די בפעילות כזו כדי לבסס קיומו של עיסוק בביטוח"."
בית המשפט לא קיבל טענה זאת של התביעה משום הספק שמדובר בעיסק בביטוח.
עיסוק ותיווך עם תושב חוץ ומסקנות
הנאשם עסק בביטוח, בישראל, באמצעות “בריטניה”, בלא שהיה ברשותו רישיון מבטח. מדובר בהסכמים, שנחתמו בין הארגון לבין “בריטניה” ובין החברות המלוות ל”בריטניה”, שמכוחם העניקה “בריטניה”, חברת ביטוח הרשומה באיי קיימן, פוליסות ביטוח חיים ללקוחות הארגון בישראל.
הנאשם, כך התביעה, פעל ליצירת ההתקשרויות האלה. בהיותו השולט בפעולות “בריטניה” ועסקיה, מנהל עסקיה, בין היתר, באמצעות חַברותו בוועדת ההשקעות שלה, עסק הנאשם בביטוח, באמצעות “בריטניה”, בלא רשיון.
בית המשפט קבע, כי הנאשם, אכן, עסק בביטוח באמצעות “בריטניה” ועבר בכך על חוק הפיקוח.
