מתי יש לראות בתאונת דרכים תאונה עקב מעשה איבה
סיכום פס"ד של ביהמ"ש העליון ברע"א 2925/05
הכשרת הישוב נ' פינטו
מאת: עו"ד שמואל מורד
נוסע שישב במונית נפגע עקב התנגשות אמבולנס במונית. מבטחי המונית טענו כי מאחר והאמבולנס אץ לחלץ נפגעי טרור אין הנפגע זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד אלא לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל – 1970, ועל כן הם פטורים מלפצותו.
ההסתמכות היא כמובן על הגדרת "נפגע" בחוק הפלת"ד, הקובע כי "נפגע" הוא אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים הנ"ל.
ביהמ"ש העליון דחה את הטענה וקבע כי התקיים אמנם קשר סיבתי עובדתי בין מעשה הטרור אליו אץ האמבולנס לבין הנזק של התובע, אך לא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי.
אף שביהמ"ש לא הזכיר שוב את ההבדלים בין שני המונחים – קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי – אנו יודעים כי הקשר העובדתי נבחן בשאלה אם מעשה האיבה תרם מבחינה פיסית תרומה כלשהי לנזק (ואמנם התשובה לכך היא חיובית, שכן אלמלא נסיעתו המהירה של האמבולנס לזירת הפיגוע לא היתה מתרחשת התאונה), בעוד שהקשר המשפטי נבחן בין היתר בשאלת ריחוק הזיקה בין הסיבה לתוצאה ובשאלת המדיניות המשפטית של המחוקק, אם לכסות גם ארוע מעין זה באותו חוק. על כך ענה ביהמ"ש בשלילה, וקבע כי הקשר בין מטרת נסיעתו של הרכב הפוגע לבין הפגיעה איננה במעגל הסיבתיות המשפטית הרלוונטית.
לסיכום: ביהמ"ש פסק כי מבטחי המונית חייבים בפיצוי התובע שנפגע עת נסע בה, על פי הוראות חוק הפיצויים, ודחה טענת החריג של מעשה איבה.
