נזקי הקרה בחקלאות וביטוח נזקי טבע

נזקי הקרה בחקלאות וביטוח נזקי טבע

מאת פרופ' יהודה כהנא, ראש מכון אקירוב לסביבה ועסקים, אוניברסיטת ת"א.

פרופ' כהנא שירת כדירקטור בקנט בשנותיה הראשונות, ומכהן באקטואר יועץ לחברה.

הדעות המובעות כאן הן של המחבר בלבד ואינן מייצגות את הגופים שהוא קשור עמם.

נזקי הקרה הכבדים שפקדו את ישראל באחרונה, מוערכים במאות מיליוני ₪. היקף, שלא ראינו כדוגמתו בארבעת העשורים האחרונים. קרה מתרחשת מדי שנה באזורים מוגבלים ולפרקי זמן קצרים, אולם קרה ממושכת, הפוגעת באזורים רבים, היא אחד הסיכונים הגדולים של החקלאות בישראל, משום שהיא, בדומה לבצורת, פוגעת בו זמנית בענפי חקלאות רבים. משום כך, קרה עלולה להיחשב כסיכון קטסטרופאלי. חמשת ימי הקרה השנה הותירו אחריהם נזק כבד בעיקר ליבולי פירות וירקות, אך נגרמו גם נזקים רב שנתיים – פגיעה בייחורים ובעצים עצמם. למרבה המזל, הקרה הייתה מוקדמת, וכך היא לפחות היטיבה עם הפירות הנשירים, על ידי מכת הקור המסייעת להם, טרם החלה הפריחה. קרה המתרחשת במועד מאוחר יותר – בתחילת האביב, עלולה להיות הרסנית עוד יותר.

מיד לאחר אירוע הקרה, החלו לזרום אלפי הודעות נזק, וברור כבר עתה שנזקי הקרה מוערכים במאות מיליוני ₪. חלק משמעותי מן החקלאים שנפגעו כתוצאה מן הקרה האחרונה  היו מבוטחים והפיצויים אותם יקבלו יסייעו להם לעבור את המשבר. קיומו של מנגנון קבע מקצועי להערכת נזקים אפשר להיערך ולהשלים את המשימה, ויאפשר לסלק את התביעות  במהירות רבה (וכל מי שמתמצא בנושא מבין שהטיפול בלמעלה מ- 5,000 תביעות, אינו דבר של מה בכך).

אירוע זה נותן לנו ההזדמנות לבחון את מקומו ותפקודו של הביטוח לנזקי טבע בחקלאות. החקלאות בארץ, עברה בשנים האחרונות שינויים רבים ומשמעותיים. הקידמה הטכנולוגית משנה בצורה קיצונית את פני הענף והוא הולך ומזכיר את התעשיות המודרניות המתוחכמות. החקלאות החדשה מניבה יבול רב ואיכותי יותר ליחידת שטח, ומאפשרת הפקת יבולים באזורים ובעונות, שבעבר נחשבו לבלתי אפשריות.  במקביל צמח גם גודלה של יחידת היצור החקלאית, וגדלה הריכוזיות בענף. השתכללות החקלאות מלווה בשינוי דרסטי של אופי הסיכונים החקלאיים: הפיתוח מאפשר הקטנת החשיפה לסיכונים מסוימים, אך מצד שני יוצר חשיפה לסיכונים חדשים ועוצמתיים: הגידול בחלקות שבעבר נחשבו לשוליות, ריכוז השקעות גדול, חשיפה מוגברת לסיכוני שוק עולמיים ולתחרות גוברת, וכו'. החקלאי המודרני צריך לשלב, לצד עבודת השדה, גם חשיבה עסקית, וניהול סיכונים מתקדם. גם החקלאי המתקדם ביותר יישאר חשוף תמיד להשפעות חיצוניות, כמו נזקי ואסונות טבע. אחד מכלי ניהול הסיכון הוא ביטוח כנגד נזקי הטבע. בעזרת ביטוח זה יכולים החקלאים לתכנן מראש את מידת הסיכון אליה יהיו חשופים.

הביטוח כנגד סיכוני הטבע בחקלאות הוא מכשיר חשוב גם בידי המדינה. רבים מאיתנו ודאי זוכרים את תמונות העבר של חקלאים, שהשקעתם ירדה לטמיון, הצובאים על משרדי הממשלה, בבקשה לפיצוי על נזק או אסון טבע, שזה עתה התרחשו. ברגע שיש מסגרת ביטוחית, תשלום הפיצויים נעשה בצורה מושכלת ומסודרת, לפי קריטריונים מקצועיים, ולא במסגרת הממשלה, ולא על חשבון פריצת התקציב השוטף. לביטוח יש יתרונות נוספים, שלעיתים נסתרים מעיני הציבור. יתרון מרכזי הוא באפשרות ריכוז מאמץ משותף למניעת מפגעים התוקפים את כלל החקלאות. אמחיש זאת באמצעות דוגמא: בסמוך לאחר קום המדינה, התמנה אבי ז"ל כרופא וטרינר האחראי על ביעור מחלות מדבקות בבקר, ובעיקר אלו שעלולות להדביק בני אדם. ככלי למלחמה במחלות מסוכנות לציבור כמו שחפת, נערכו בדיקות של כל העדרים, וכל בהמה חשודה נשחטה. באותה עת לא היה קיים מכשיר ביטוח. ומשום כך פעל אבי להקמת קרן, שמומנה על ידי הפרשה של סכום פעוט מכל ליטר חלב, והסכום אפשר לפצות את החקלאים על כל פרה נגועה, ולמנוע את הברחתה על ידי החקלאי. הודות לכך הודברה לחלוטין מחלת השחפת בבקר בישראל. באופן דומה, מנגנון ביטוח יכול לשמש ככלי יעיל לטיפול במחלות ומזיקים: ארבה, זבוב הים התיכון, ועוד ועוד.  קיומו של ביטוח יכול לעודד חקלאים להמשיך ולעבד שטחים נרחבים, שבהעדר ביטוח לא היה משתלם לעבד אותם, ועל ידי כך להבטיח, בין היתר, שימור של שטחים ירוקים

אינטרס משותף זה, של החקלאים ושל הממשלה, הוליד לפני 40 שנה את "הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות". הקרן, בשמה המקוצר – "קנט", הינה חברת ביטוח ממשלתית עסקית, המשותפת לממשלה ולארגונים החקלאיים המובילים, במטרה לבטח  נזקי טבע חמורים שנגרמו לחקלאים ובכך לסייע להם להמשיך ולתפקד בעקבות נזקי טבע קשים. כיום לקנט כ-  18,000 לקוחות אותם היא מבטחת  כנגד נזקי טבע ואסונות טבע בכ- 16 ענפי חקלאות שונים. הקרן, מאפשרת למעשה לממשלה ולארגונים החקלאיים, מנגנון מסודר ומפוקח המאפשר תוצאות ביטוחיות איכותיות ויעילות לרווחת כל הצדדים. הפעולה כחברת ביטוח, על פי שיקולים עסקיים רגילים, ובשקיפות מלאה, תוך קיום מנגנון מקצועי וסדיר להערכת נזקים, משחררת את הממשלה מנטל, ומצד שני מעבירה אחריות לחקלאים, היכולים בעזרת הביטוח, לנהל ולפקח על הסיכונים של עצמם.

בגלל שיקולים שונים, כגון שמירה על ההיגיינה הציבורית, יש, לדעתי, חשיבות רבה לקיומו של ביטוח חובה. קיום חובת ביטוח חוסך גם עלויות רבות בהפצת הביטוח, ומונע תופעות שידועות בכלכלה בשם "מוראל האזארד". תופעה זו משמעותה שבתעריף ביטוח נתון, ירכשו את הביטוח רק אותם מבוטחים שחשים שיש להם סיכוי גבוה לקבל פיצויים. כתוצאה מכך עולה תוחלת הנזקים, ובעקבות זאת נוצר תהליך מעגלי של התייקרות הפרמיה, עזיבת מבוטחים נוספים, התייקרות נוספת, וחוזר חלילה. חובת ביטוח מונעת גם את החשש, שהמדינה תיכנע ללחצים של חקלאים שנמנעו מלרכוש ביטוח, למרות שהאפשרות עמדה בפניהם, ותפצה אותם מחוץ למנגנון הביטוח. פיצוי כזה עלול להפוך למכשיר "אנטי חינוכי" בעתיד – כי מי שרכש ביטוח מרגיש מרומה. חובת ביטוח הוטלה בישראל רק באופן חלקי, ובמספר ענפים חקלאיים. והיחלשות כוחן של המועצות החקלאיות גרם בשנים האחרונות לכך שלא כל החקלאים מבוטחים, במקביל לעליה משמעותית של עלויות ההפצה – שגולגלה על כתפי המבוטחים.

בגלל אופיו המיוחד של הביטוח החקלאי, כאשר חלק מהסיכונים הם בעלי אופי קטסטרופלי, נוצרת בעיה מיוחדת הקשורה לתעריפי הביטוח. אותה תופעה קיימת בכל ענפי הביטוח מפני קטסטרופות, כגון בביטוח מפני רעידות אדמה. אסביר זאת בדוגמא פשוטה: נניח שהנזק השנתי הממוצע, על פני עשר שנים, הוא בסך 2 ₪, ולכן זו רמת הפרמיה הנגבית. אולם בכל שנה "רגילה" מתרחש נזק של 1 ₪ בלבד, ואחת לעשור מתרחשת קטסטרופה ונגרם נזק של 11 ₪. בכל שנה "רגילה" יווצר, כביכול, למבטח "רווח" של 1 ₪. הדבר יביא ברוב השנים ללחץ להקטנת התעריף. אך הגרוע מכל, אם המבטח לא יוכל להחזיק את היתרה בעתודה, יעוטו עליו שלטונות המס ויגבו את רוב העודף כמס, ובעלי המניות ילחצו לגבות חלק מהעודפים כדיוידנד. ואז, כשתגיע שנת הקטסטרופה, לא יהיו בידי המבטח האמצעים לשלם את הנזקים. את העובדה הפשוטה הזו למדו כמה מבטחים בישראל על בשרם, כאשר נכנסו לענף הביטוח מפני נזקי טבע בחקלאות, למרות שלא היה בידיהם ידע מקצועי נאות, אך יצאו ממנו במהירות לאחר שספגו נזקים כבדים. יש למצוא דרך שתאפשר למבטח, שמטפל בענפים קטסטרופליים, להחזיק בעתודות מתאימות ולשמור את העודפים משנה לשנה.

מדינות רבות הבינו אף הן את החשיבות הגדולה של הביטוח החקלאי כמכשיר חשוב לסיוע להתפתחות הכלכלית של המדינה. בראשית שנות השמונים, כשנעשה ניסיון להגדיל את התפוקה החקלאית של מדינות מרכז ודרום אמריקה, התמקדו במכשיר הביטוח החקלאי כמוביל של התהליך: הביטוח אפשר לחקלאים לקבל אשראי (בערבות הביטוח) לצורך מימון ההשקעות  בטכנולוגיות חקלאיות שהיו דרושות כדי להגדיל את התפוקה. היה לי הכבוד להשתתף במבצע זה, שהביא בכמה מהמדינות להישגים מרשימים. באחרונה אני משתתף בניסיון לבנות מערכת דומה עבור הכלכלה של הרשות הפלשתינאית במסגרת PIBF (Palestinian International business Forum). בהעדר ביטוח כזה, סבלה כלכלת הרשות הפלשתינאית, אשר אינה משגשגת בשנים האחרונות, ממכה קשה נוספת בעקבות אותה קרה, שכל נזקיה נשארו לא מבוטחים.

בעת הקמת קנט, כמעט לא הייתה אפשרות להשיג  ביטוח משנה לסיכונים חקלאיים בשוק הבינלאומי. ולכן ממשלת ישראל נטלה על עצמה את תפקיד מבטח המשנה, והסתפקה בכך שמבטח משנה מקצועי מהמעלה הראשונה השתתף בחלק קטן מהביטוח, אך קבע את התעריף, שאותו שילמה הקרן לממשלה. עם התפתחות השווקים הבינלאומיים עברו חלקים גדולים יותר של הביטוח לידי מבטחי משנה בינלאומיים. 

בכדי לעודד את הביטוח נהגה ממשלת ישראל להשתתף בחלק מתשלום הפרמיה, יעל ידי כך הוזילה את הביטוח לחקלאים. שעור התמיכה של הממשלה היה נמוך, והלך ופחת עם הזמן. אציין, שעל אף ההשתדלות של מדינת ישראל בתחום זה, הרי שעדיין קיים פער בלתי נתפס בינה לבין מדיניות ממשלות המערב. מדינות אלו, ביניהן: ארה"ב, קנדה ולאחרונה גם מוסדות האיחוד האירופי, מייחסים ערך רב לביטוח היבולים. יתרה מזאת, הסתכלותן של מדינות אלו, אינה מוגבלת לעבר החקלאים עצמם בלבד, שעבורם הביטוח מהווה כלי יעיל לניהול סיכונים ולהתגוננות מפני ההשלכות הכלכליות של נזקי הטבע, אלא גם לעבר הענפים התומכים והסובבים את המגזר החקלאי, ושהתלות שלהם ביציבות חקלאית, הנה רבה. מדינות אלו, גם מכירות בעובדה, כי הפרמיות הנדרשות עבור כיסוי הנזקים הן גבוהות ומרתיעות את החקלאים מלרכוש אותן. על מנת ליצור מסה קריטית של מבוטחים, שתביא ליציבות ואיתנות של המנגנון הביטוחי ולהצלחת התוכנית הביטוחית, מקצות הממשלות האמורות כספים רבים למימון אחוזים גבוהים מעלות הפרמיה. למעשה, בארצות הברית, לדוגמה, הממשל הפדראלי, מממן למעלה משני שלישים מעלויות תוכנית הביטוח ובארצות אחרות, נעה ההשתתפות הממשלתית, בין 50%-70% מעלות התוכנית. התמיכה בישראל רחוקה מאד משיעורים אלו. על מנת שהחקלאות בישראל תמשיך להתקדם תוך שמירה על יציבותה, משתלם להמשיך לפתח ולהעמיק את נושא הביטוח החקלאי. לדעתי ראוי שהממשלה תעמיק את מעורבותה בתחום סבסוד עלות הפרמיות. את פירות מדיניות כזו נוכל כולנו לראות - ולא רק על העצים.

עוד מפרי עטו של פרופ' כהנא:

המשבר הפיננסי העולמי – ההזדמנות הכלכלית

פרופ' כהנא על צו ההרחבה לפנסיה חובה 

סיכוני הסביבה - שינוי תפיסה בסקטור הפיננסי ובענף הביטוח

מכון עקירוב לעסקים וסביבה בתל-אביב