א 055774/07
מגדל נגד לוי צ'לבי בע"מ
בית משפט: השלום תל-אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 19/06/2008
על ידי: כב' השופטת סיגל רסלר זכאי
עניינו של פסק הדין: האם המבוטח חייב בתשלום דמי השתתפות עצמית, בגין הוצאות משפטיות, כאשר התביעה נגדו נדחתה.
מקור המחלוקת: תביעה בגין נזקי גוף אשר הוגשה כנגד המבוטחת ונתבעים נוספים לפי פרק חבות מעבידים של פוליסה לביטוח עבודות קבלניות ונסתיימה בהסדר פשרה במסגרתו הוסכם, כי התביעה נגד המבוטחת ונתבעים נוספים, ביניהם חברת הביטוח, תדחה וללא צו להוצאות.
חברת הביטוח טענה: כי בכל מקרה בו מוגשת תביעה לפי פוליסת ביטוח על המבוטח לשאת בסכום ההשתתפות העצמית ללא קשר לתוצאות התביעה הואיל וחברת הביטוח נושאת בהוצאות ההגנה.
המבוטחת טענה: כי לפי נוסח תנאי הפוליסה עליה לשאת בדמי ההשתתפות עצמית רק אם חברת הביטוח משלמת תגמולי ביטוח.
בית המשפט קיבל את טענת המבוטחת בהסתמך על תנאי הפוליסה לפיו עליה לשאת בהשתתפות עצמית "בכל מקרה של תביעה שתעמוד לתשלום"
פסיקה שאוזכרה לעניין פרשנות הסכם הביטוח:
רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה נ' אהרון מוריאנו "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות".
ע"א 5926/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון וע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ "מקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, ... יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם."
ע"א 4628/93 - מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) "אין מפרשים חוזה על יסוד הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה, אלא על סמך גילויה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים... על כן, אם אומד הדעת (הסובייקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים בהם אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף אינו רלבנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת בפני השופט, על-פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה הן המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים"
ע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף כהן ואח' "במקרה של אי בהירות או ספק בדבר המשמעות הנכונה של הפוליסה, משום שלנוסח אין משמעות חד משמעית, אלא תיתכנה אופציות פרשנות שונות, אזי יש לפרש את כתב הפוליסה כנגד מנסחה, קרי כנגד הפרשנות שמציעה חברת הביטוח לנוסח השנוי במחלוקת, ולהעדיף הפרשנות האפשרית הנוחה למבוטח"
ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ וערעור שכנגד).
(ת"א)192377/02 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' לביא: "המטרה העיקרית לקביעתה של השתתפות עצמית של מבוטח בפוליסת ביטוח אחריות, היא לעודד את המבוטח להימנע מהפעלת הפוליסה בכך שלא יגרום ל"מקרה ביטוח". מבוטח היודע כי הוא עלול לשאת בהשתתפות עצמית, בין אם תביעתו של הצד השלישי תתקבל, היינו: תקבע אחריותו של המבוטח ל"מקרה הביטוח", ובין אם תביעתו של הצד השלישי כנגדו תדחה, דהיינו יקבע כי הוא אינו אחראי ל"מקרה הביטוח"... אזי לא תהיה למבוטח כל מוטיבציה להיזהר יותר ולהתרשל פחות. בין כך ובין כך הוא ישלם אותו הדבר ורק הסכום שתשלם חברת המבטחת, אם בכלל יהיה שונה... השקפה זו ראויה גם מבחינת הציבור בכללותו, העשוי ליהנות ממדיניות של עידוד המבוטחים להמנע מיצירת נזקים".
ת"א (י-ם) 4095/03 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' קסלמן וקסלמן רו"ח.)
אוזכרה גם גישה מנוגדת לפסק הדין שניתן בתיק זה:
ת"א (ת"א) 39299/01 כלל חברה לביטח בע"מ נ' אורן יצחק. שם הוראות הפוליסה היו שונות בתכלית. בהתאם לתנאי הפוליסה שם נקבע כי תשולם השתתפות עצמית "בקשר לכל תביעה שתוגש...".
ת"א (ת"א) 704243/03 מגדל חברה לביטוח נ' מורן לויט (להלן: "פס"ד מורן"). שם, נוסחו של הסעיף בג'קט היה זהה לזה שבתיק, אולם חברת הביטוח התפשרה עם הניזוק ושילמה לו תגמולים בפשרה. ההבדל בפרט זה הצדיק לדעת בית המשפט קבלת פרשנותה של חברת הביטוח.
