רע"א 1591/08
חיים חזנוב נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
בית המשפט: העליון
ההחלטה ניתנה ביום: 22.7.2008 ע"י כבוד השופט א' רובינשטיין
עניינה של ההחלטה: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 2170/06 שניתן ביום 15.1.08 על-ידי השופטים י' שנלר, ד"ר י' ורדי והשופטת ר' לבהר שרון בעניין מועד ההתישנות של תביעת קרנית בשל זכות חזרה לפי חוק הפלת"ד.
המבקש (חיים חזנוב) היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע אדם כאשר רכב על אופנוע ללא ביטוח תקף. הנפגע קיבל תגמולי ביטוח מקרנית אשר הגישה כנגדו תביעה להשבת הסכום ששילמה. המבקש טען לדחיית התביעה נגדו על הסף בשל התיישנות, אשר לטענתו יש למנות אותה מיום קרות התאונה. בקשתו נחתה ונקבע, כי המועד בו נולדה עילת התביעה הוא יום תשלום הפיצויים לנפגע. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שעיקרו שאלת המועד לתחילת מניינה של תקופת ההתיישנות. השופטים שנלר וורדי (בדעת הרוב) קבעו כי לפי סעיף 9(א) לחוק הפלת"ד, עילת התביעה שביסוד זכות החזרה של המשיבה היא תשלום הפיצויים לניזוק, ולכן יום התשלום בפועלהוא היום בו החל מירוץ ההתיישנות.
המבקש טען, כי מועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות בעניין תביעתה של קרנית הוא יום קרות התאונה.
קרנית טענה, כי יש לדחות את הבקשה מהסיבה שבתביעת שיפוי, להבדיל מתביעת שיבוב, מתחיל מרוץ ההתיישנות ביום פיצוי הניזוק.
בית המשפט העליון לא קיבל את הבקשה והותיר על כנה את קביעת המחוזי לפיה מרוץ ההתיישנות במקרה הנדון מתחיל ביום התשלום.
"עוד בשכבר הימים, בע"א 166/59 אפריאט נ' היועץ המשפטי לממשלה,פ"ד טו(2) 1134 (1961) הבחין בית משפט זה בין תביעות חזרה שונות לפי מידת עצמאותן מתביעת הניזוק המקורית"
פירוש ומקור המונחים:
תביעת תחלוף: "תביעת חזרה אשר לה מרכיבים משותפים רבים עם תביעת הניזוק היא תביעה סוברוגטיבית – תביעת תחלוף – בה נכנס התובע בנעלי הניזוק ואין לו יותר משהיה בזכות המקורית; כזו, למשל, היא תביעת הביטוח הלאומי לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995. תקופת ההתיישנות על תביעה כזו נמנית ממועד קרות המאורע הנזיקי.
תביעת שיבוב -"שבאה היא לקומם עניין למצבו הראשון "נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק" (תהלים כ"ג, ד); וכדברי רש"י שם "רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו". ראו גם מילון חדש לאבן-שושן, מה' 9, ערך "שובב" (בתוך "שוב")."
תביעת שיפוי – "היא כזו שביסודה עילת תביעה חדשה – תשלום הפיצויים לניזוק. אציין באשר למונח שיפוי, כי הוא (אבן שושן שם) ביטוי מלשון חכמים שמקורו "הקציע, שייף, החליק", ובהשאלה "תיקן מעוות, נתן פיצויים": "המבטל (מזניח) שדה חברו חייב לשפות לו" (ירושלמי בבא מציעא, ה', י'); וכך גם "הבורר צרורות מתוך כרמו של חבירו חייב לשפות לו" (ירושלמי בבא בתרא ו' ט"ו)."
תקופת ההתיישנות החלה על תביעת השיפוי תחל ביום שבו נולדה העילה החדשה, דהיינו יום תשלום הפיצויים לניזוק (לעיון נוסף ראו רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נ' קופת חולים מכבי,פ"ד נז(3) 49 (2003), ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק, פ"ד נז(4) 433 (2001), אנגלרד424, זלמן יהודאי,דיני התיישנות בישראל74 (1991). נכון כי בפסיקה מוצאים אנו לא אחת אי בהירות בין המונחים שיבוב, שיפוי, תחלוף, החזרה והשבה (ראו ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורת תש"ס-1999 (להלן ריבלין), 378, וכן ראו הערת אנגלרד(עמ' 425 הע' 260)), ודומה כי הדבר טעון הבהרה בפסיקה עתידה; אך היסוד הוא – כך נראה – כאמור מעלה.
זכות החזרה של קרנית לפי סע 9 לחוק הפלת"ד - אינה זהה לתביעתו של מי שניזוק בתאונה, ויסודותיה מובחנים מיסודות התביעה המקורית. ניזוק התובע משתמש ברכב מנועי לפי חוק הפלת"ד נדרש להוכיח את התקיימותם של יסודות סעיף 2 לחוק: שימוש ברכב מנועי, קיומה של תאונת דרכים ונזק גוף שנגרם. לעומת זאת, על מנת שקרנית תהא זכאית לחזרה בגין תשלומים ששילמה לניזוק, מוטל עליה להוכיח לא רק את פגיעתו של הניזוק בתאונת דרכים שבה נעשה שימוש ברכב מנועי, אלא גם את התקיימותו של אחד החריגים המנויים בסעיף 9 עצמו, ויתכן שאף לנסיבות בהן שילמה את הפיצויים תהיינה השלכות על סיווג זכותה, והן יהיו טעונות הוכחה (ראו אנגלרד379 ). ברי כי נוכח הלכת אפריאט, זכות זו של מי ששילם פיצויים לפי החוק אינה זכותו של הניזוק שעברה לתובע – היא קרנית במקרה דידן, כי אם זכות חדשה שנולדה עם תשלום הפיצויים. "
אזכור פסיקה:
ע"א (ת"א) 205/92 "קרנית", קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ
ע"א 7580/03 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות-דרכים נ' צורדקר
מדברי ההסבר להצעת חוק ההתישנות: "מבחינת דין ההתישנות... הן תביעות נפרדות, שההתישנות לגביהן מתחילה לא ביום הפגיעה, אלא ביום שבו החייב האחר או המיטיב שילמו לנפגע את חובם כלפיו".
ההחלטה המלאה באתר הרשות השופטת.
