עא 000114/08
בית המשפט: מחוזי נצרת
"כלל" חבר לביטוח בע"מ נגד "מגדל" חב' לביטוח בע"מ, אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ומלול בבר
פסק הדין ניתן ביום: 30/10/2008
ע"י: כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד, כב' השופט זיאד הווארי ו כב' השופט בנימין ארבל
עניינו של פסק הדין: ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בעפולה ת.א. 1377/06. המבוטח שהיה מבוטח בחברת מגדל עצר את רכבו בצד הדרך, על מנת להשיב למתקשר תשובה קצרה, ומשהתכוון להמשיך בנסיעה, פגעה במכונית לפתע מאחור מכונית אשר היתה מבוטחת על ידי חברת כלל.
בית משפט השלום בהסתמך על הראיות הדלות שהובאו בפניו, כי התאונה נגרמה עת חנה כלי רכבו של המבוטח חנה במקום חניה מותר, בשוליה של דרך עירונית, וכי לא הוכח שחניה זו היתה במקום שאסור לחנות בו, לרבות חניה אשר עלולה היתה כשלעצמה לגרום לסיכון תעבורתי. על כן, שלא התקיימה ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, הקבועה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, ואף לא החזקה המרבה הנוגעת ל"מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", הרי האחריות נופלת על הנוהג ברכב הפוגע, ומבטחו – חברת כלל.
הערעור עסק בשאלה האם רכבו של המבוטח שימש אך ורק כ"זירה" לאירוע התאונה - ואז הדין צדקו המשיבות כאשר חובת התשלום כולה מוטלת על חברת כלל שביטחה את הרכב הפוגע או אם התאונה נגרמה כחלק משימושו התעבורתי של המבוטח ברכ – ואז חייבות החברות שביטחו אותו בביטוח חובה, מגדל ואבנר, בשיפוי נזקיו.
לפי עדותו של המבוטח ברגע התאונה הוא ביצע פעולת נהיגה של "הכנסתי להילוך", כלומר תיבת ההילוכים באופן שתעביר את כוח המנוע אל גלגלי המכונית.
בית המשפט, קיבל את הערעור וקבע, כי פעולה זו כשלעצמה, אינה עולה בקנה אחד עם מצב של "חנייה". לכל היותר ניתן לראות בה משום מצב של "החניה", הנכלל במסגרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד.
"אין הביטוי "חניה", מתיחס לכל פעולה בה עוצר כלי רכב במהלך נסיעתו, עצירה זמנית, וממשיך מיד בנסיעה. המונח "חניה" מתייחס לעצירה ממושכת יותר, שבה, ובדרך כלל - אם כי לא בהכרח, יוצא הנהג מכלי רכבו ומותירו במצב נייח."
האבחנה בין החניה, לבין מצב "ההחניה" ומגוון שימושי הלוואי בכלי הרכב, אשר יחשבו כחלק מפעולות השימוש ברכב. בספרו של ריבלין תאונת הדרכים בעמודים 161,162:
"אשר למצב ה"חניה" עצמה נראה כי גבולותיה הן בין העצירה של הרכב לבין ההתנעה. בפועל כיוון שקיים גם מצב "שימוש" של ירידה מן הרכב וקיים גם שימוש בכניסה לרכב, ניתן לצמצם את גבולותיה באופן שתחילתה של "חניה" - תבוא לאחר סיום הירידה מן הרכב וטרם תחילת הכניסה אליו".
"כאמור, במקרה שלפנינו, מלמדות העובדות כי התובע עסק בפעולת נהיגה - בשלבו את תיבת ההילוכים של המכונית. פעולתו זו נעשתה כמהלך מובהק של שימוש ברכב מנועי. עצירתו נבעה מכורח שנוצר במהלך הנסיעה, עת נאלץ להשיב לטלפון הסלולרי, ולשם כך עצר את מכוניתו, תוך כוונה ברורה להמשיך ולנסוע הלאה מיד בתום השיחה. פעולתו זו כולה משתלבת בתהליך של נהיגת המכונית, תוך שברי, כי התובע לא התכוון לבצע פעולה שיש בה משום חניה של המכונית. "
"לטעמנו, היה על בית המשפט קמא לבחון תחילה את השאלה, האם התאונה באה עקב שימוש ברכב מנועי ל"מטרות התחבורה", בהתאם ליסודותיה של ההגדרה הבסיסית שהינם: [א] - "מאורע", [ב] – "נזק גוף", [ג] "עקב", [ד] "שימוש", [ה] "רכב מנועי", [ו] למטרות תחבורה; [ראה ע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חב' לביטוח, פד נ [3] 532,557]. רק אם אחד המרכיבים הללו לא מתקיים, יש להסיק כי האירוע אינו נופל במסגרת ההגדרה הבסיסית, ובמקרה זה יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני [שם].
במקרה דידן, נתקיימו כל ששת המרכיבים, ובהתאם היה על השופט קמא לפסוק לפי ההגדרה הבסיסית, ולא להסיק, מן העובדה שהאירוע אינו נכנס בגדרן של החזקות המרבות, כי המכונית שימשה אך ורק כזירה, ובהתאם, לחייב את המערערת, כמבטחתה של המכונית הפוגעת. "
