יציאה מהרכב למטרה המהווה "שימוש ברכב" – אימתי?
ע"א 242/08 (מחוזי חי') אליהו נגד שביט
מאת עו"ד שמואל מורד
הכותב הוא לשעבר מנהל מח' התביעות ב"אבנר" ומרצה במכללה האקדמית בנתניה, וכיום יועץ לענייני תביעות ב"אבנר" וב"פול" לביטוח חובה.
1.יוצא נהג מרכבו, לאחר שהוא מעמיד אותו כשמנועו פועל ודלתו פתוחה, ועושה מספר צעדים כדי להסיר פח ומשטחי עץ, המהווים מכשול בדרכו של הרכב. בשובו חזרה לכיוון הרכב, הוא נופל לבור בעומק כשני מטרים ונפצע. עד כאן העובדות.
השאלה המשפטית שעמדה בפני ביהמ"ש, בהרכב השופטים גריל, גרשון והשופטת וילנר, נסבה סביב אחריותו של מבטח הרכב לנזקי הגוף של הנהג על פי חוק הפלת"ד.
2. גדר הספק מתמצה באותה הלכה ידועה משנת 1991, בע"א 554/89 מדינת ישראל נגד עיסא אלראהב, פד"י מה (2) 338, לפיה נהג שיצא מרכבו למטרה הקשורה בטבורה לנהיגת הרכב, ומהווה בעצמה "שימוש ברכב", כי אז הפגיעה תחשב ל"נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", או במילים אחרות "תאונת דרכים", המזכה את הנפגע לפיצויים מאת מבטח הרכב בביטוח חובה.
בית המשפט בערכאה הראשונה, שדן בתיק זה, קבע כי אכן מדובר ביציאה מהרכב למטרה כזאת, וחייב את המבטח בפיצויים לאותו נהג. מבטח הרכב לא השלים עם פסה"ד והגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, בו עסקינן כאן.
את דעת הרוב בערעור נתנה השופטת יעל וילנר, ולה הצטרף השופט עודד גרשון. היא קבעה כי הגדרת "שימוש ברכב" בחוק הפלת"ד אינה כוללת כל רמז למעשה שעשה הנהג כאן מחוץ לרכבו.
שאלה אחרת בחנה השופטת, והיא אם מה שעשה הנהג עשוי להחשב "שימוש לוואי" הקשור בטבורו ל"שימוש ברכב" כהגדרתו בחוק, אלא שגם על כך היא ענתה בשלילה.
3.כיצד אם כן ניתן לחיות עם הלכת אלראהב הנ"ל, בה כזכור יצא נהג מרכבו לאחר שהבחין בהתחממות המנוע, ובעודו בודק את הרדיאטור, כשמכסה המנוע פתוח, נפגע על ידי משאית חולפת. בית המשפט העליון קבע שם כי יציאתו של הנהג היוותה המשך של השימוש ברכב וכמוה כנהיגה ברכב ממש.
השופטת וילנר מאבחנת בין שני הארועים, וקובעת כי הלכת אלראהב נפסקה לפני תיקון מס' 8 לחוק. אז כזכור לא היתה בחוק הגדרה ל"שימוש ברכב", ובית המשפט פירש בצורה רחבה כל פעולת לוואי לנהיגה כ"שימוש". היום, כאשר לפנינו הגדרה מדוייקת, הכוללת רשימה סגורה של פעולות המוכרות כ"שימוש", התקצר הפתיל הארוך שהיה קודם, בין עצם הנסיעה ברכב לבין פעולת הלוואי העשויה להיחשב עדיין ל"שימוש ברכב". היא מוצאת אפוא כי נפילתו של נהג לבור, לאחר שיצא מרכבו כדי להסיר מכשול בדרך, שוב איננה מחוברת בטבורה לנסיעה ברכב, ומכאן שאין לראות בה "תאונת דרכים" המכוסה בביטוח החובה שהנפיק מבטח הרכב.
מעבר לצורך, ורק על מנת שלא להותיר כל ספק, קובעת השופטת וילנר כי אין לראות בפעולת הנהג "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב", כך שאין גם להכניס את המעשה דרך החזקות המרבות של ההגדרה. כמו כן קבעה כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין הנהיגה לבין הנזק, אף שאולי קשר עובדתי היה, אך רק בו אין כידוע די.
4.סגן הנשיא, השופט י. גריל, היה בדעת מיעוט, והוא סבר כי המצאותו של הנהג מחוץ לרכב כדי להסיר המכשול מהדרך היתה קשורהבטבורה לשימוש ברכב, ולכן מן הדין כי התאונה תחשב לתאונת דרכים. זאת, לדעתו, על פי מבחני הסיכון והקשר הסיבתי. הוא סבר עוד כי ניתן להשקיף על מעשיו של הנהג כעל "טיפול דרך" כדי לאפשר המשכתה של הנסיעה, וגם מסיבה זו לדעתו מן הנכון היה להכיר בפגיעתו כפגיעה ב"תאונות דרכים". כאמור השופט גריל נותר כמיעוט.
5.כשאנו באים לבחון את נכונות פסק הדין ואת סיכוייו להשאר על כנו, במקרה של ערעור עליו לביהמ"ש העליון, אנחנו חייבים לבדוק אחורה את המגמות של ביהמ"ש העליון ואת הדינמיקה של הפסיקה בסוגיה זו מלפני תיקון מספר 8 לחוק ועד היום.
הלכת אלראהב אכן ניתנה לפני תיקון מס' 8 לחוק – תיקון שצימצם את תחולת חוק הפלת"ד למטרות תחבורה בלבד, ובין היתר הגדיר מה נחשב ל"שימוש ברכב" ומה איננו נחשב לכזה. צדקה השופטת וילנר אפוא כאשר כתבה כי הפתיל בין הנסיעה ברכב לבין שימושי הלוואי הלך והתקצר.
ואמנם, לאחר פסק הדין בהלכת אלראהב ניתנו מספר פסקי דין בביהמ"ש העליון, בהם ניכר "קיצור הפתיל" הזה, וצמצום יריעת הכיסוי בסוגיה זו. הכוונה בעיקר לרע"א 9112/06 "ביטוח חקלאי" נגד המל"ל שניתן בשנת 2007 ורע"א 9084/05 אגד נגד ינטל שניתן באותה שנה.
בשני פסקי דין אלה הדגיש ביהמ"ש העליון כי היום – אחרי תיקון מס' 8 לחוק, וצמצום המרחק בין השימוש בעיקרי ברכב לבין שימושי הלוואי – שוב אין להכיר בפעולה ללא זיקה ישירה לעצם הנסיעה, כפעולה שטבורה קשור לנהיגה, כך שפגיעה במהלכה תחשב ל"תאונת דרכים". לפיכך לא ראה ביהמ"ש במקרה הראשון יציאה של נהג מהרכב כדי לבדוק את שלומם של הנוסעים, ובמקרה השני סריקה בטחונית של אוטובוס טרם נסיעה, כפעולות הקשורות ל"שימוש ברכב" ולמטרות התעבורתיות שלו.
ברור כי פסק דינה של השופטת וילנר עולה בקנה אחד עם מגמה זו, ומהווה חוליה טבעית באותה מגמה, יותר מפסק דינו של השופט גריל במיעוט, המחזיר אותנו בכיוון הפוך אחורה.
