מחבר הכתבה, זאב בן יצחק, חבר בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית, משמש כמנכ"ל משרד הקישור האיזורי של קונצרן הביטוח הבינלאומי SCOR GLOBAL LIFE, מייעץ ומרצה בנושאי שיווק ביטוח וניהול סיכונים בארצות שונות, בעל תואר ראשון בכלכלה, מוסמך במנהל עסקים M.B.A עם התמחות בשיווק וניהול סיכונים (בהצטינות) ובעל תואר C.L.U שהוא התואר הגבוה ביותר בביטוח חיים. שימש בעבר כחבר מחקר במוסד ארהארד באוניברסיטת תל-אביב וכיו"ר LIMRA ישראל. כ"כ שימש כחבר ההנהלה האקדמית, יו"ר מסלול ה- C.L.U ומרצה בכיר במכללה לביטוח בעברו שימש כמנהל בכיר ומנכ"ל של מספר חברות ביטוח ונמנה עם מייסדי חברת הביטוח בידרמן שנמכרה והפכה להכשרת הישוב.
ההגדרות בחוק חוזה הביטוח, התשמא-1981 יוצרות בלבול או אי הבנה מסוימים באשר למשתתפים או הצדדים לפוליסות בענף ביטוח חיים. בפוליסות מסוג זה, קיימים במקרים רבים ארבעה משתתפים שונים.
על פי ההגדרות המקובלות בעולם והמשמשות בדרך כלל בפוליסות אלו, מתוארים המשתתפים כלהלן:
THE INSURER- "המבטח" או "החברה": היא חברת הביטוח המבטחת ומהווה צד לחוזה הביטוח.
THE POLICY HOLDER– "בעל הפוליסה": הוא האישיות המשפטית הכורתת את הסכם הביטוח עם "המבטח" ויכול להיות המבוטח עצמו כלומר מי שחייו בוטחו (ראה להלן) או גורם אחר כמו, המעביד- במקרה של פוליסת ביטוח מנהלים, בנק המלווה כספים, משקיע במקרה של חברות הון סיכון וכן בעל אינטרס כלכלי אחר העלול להיות ניזוק ממותו של המבוטח (גורמים בעלי זיקת ביטוח INSURABLE INTEREST).
THE INSURED- "המבוטח": הוא האדם שחייו או בריאותו בוטחו ובמקרה הביטוח ישולם סכום הביטוח. המבוטח אינו בהכרח בעל הפוליסה אבל חייבים בהסכמתו לביצוע הביטוח.
THE BENEFICIARY- "המוטב" או "הנהנה": נקוב בדרך כלל בפוליסה והוא/הם מי שיקבל/ו את תגמולי הביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח. המוטב יכול להיות בני משפחתו של המבוטח ו/או בעלי זיקת ביטוח אחרים כאמור לעיל. במקרה ביטוח, בחיי המבוטח, כמו נכות, יכול המוטב להיות גם המבוטח עצמו.
חוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981, אינו מבחין בין "בעל הפוליסה" ובין "מבוטח" כפי שפורט לעיל ומתיחס ל "מבוטח" כאילו הוא גם "בעל הפוליסה", כנאמר בפרק א' סימן א' 1 לחוק:
"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב."
בפרק ב' 41 לחוק נאמר: "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו..." מכאן שבמקום בהם אין זהות בין "בעל הפוליסה" (המבוטח על פי החוק הישראלי) ובין מי שחייו בוטחו מגדיר אותו החוק כ"זולתו".
כידוע, קיימות פוליסות שונות לביטוח חיים בהן אין זהות בין מי שחייו או בריאותו (ביטוח כנגד נכות הגורמת לאבדן כושר העבודה) בוטחו ובין "בעל הפוליסה" לדוגמה, בביטוחי מנהלים או ביטוחי גמלה "בעל הפוליסה" יהיה המעביד ואילו מי שבוטח יהיה העובד. הביטוח יכול להיות כנגד מקרה מוות ו/או אבדן כושר עבודה.
בפרק ג' לחוק המתייחס לביטוח תאונה מחלה או נכות נאמר: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה-מחלה שלקה בה, ובביטוח נכות- נכות שלקה בה." מכאן שאין כלל התייחסות למקרה בו "זולתו" מבוטח למקרה נכות.
על מנת למנוע בילבול ולפשט את ההגדרות בענף ביטוח חיים, בחרו רוב חברות הביטוח בישראל להשתמש בכל זאת בהגדרות המקובלות בעולם דהינו:
"המבטח" או "החברה" (THE INSURER) : היא חברת הביטוח המבטחת ומהווה צד לחוזה הביטוח.
"בעל הפוליסה" (THE POLICY HOLDER): הוא האישיות המשפטית הכורתת את הסכם הביטוח עם "המבטח"
"המבוטח" (THE INSURED) : הוא האדם שחייו או בריאותו בוטחו. המבוטח אינו בהכרח בעל הפוליסה אבל חייבים בהסכמתו לביצוע הביטוח.
"המוטב" או "הנהנה" (THE BENEFICIARY) : נקוב בדרך כלל בפוליסה והוא/הם מי שיקבל/ו את תגמולי הביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח.
קבוצת "הסנה" שהייתה עד סוף 1992 קבוצת הביטוח הגדולה בישראל בחרה בדרך קצת שונה, בפוליסות שהונפקו על ידי החברות בקבוצת "הסנה" ההגדרות היו כדלקמן:
ה- POLICY HOLDER (האישיות המשפטית הכורתת את הסכם הביטוח עם "המבטח" )
הוגדר כ-"המבוטח" על פי ההגדרה התואמת את חוק חוזה הביטוח.
ואילו ה- INSURED (האדם שחייו או בריאותו בוטחו) הוגדר כ- "בר הביטוח".
למרות שקבוצת ה"הסנה" חדלה לפעול כמבטח בישראל, תיק ביטוח החיים שלה נרכש על ידי מספר חברות ביטוח אחרות. אחת מחברות הקבוצה ממשיכה להתקיים כחברת ביטוח עצמאית בשם אחר ועל כן קיימות עדיין אלפי פוליסות ותיקות עם הגדרות אלו.
