תא (אש') 619-04 בן שושן אשר נ' ברזילי רונית
בית המשפט: השלום באשקלון
פסק הדין ניתן ביום: 30/12/2012
ע"י כב' השופטת: אורית חדד
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של בעל חוב לחייב את הנתבעת לכבד אשר נמשכה מחשבונה לפקודתו של התובע?
רקע: בהתנגדותה לביצוע ההמחאה מכחישה הנתבעת בתוקף הן את החתימה המיוחסת לה כמושכת ההמחאה והן את עצם הוצאתה ומסירתה, לרבות לפקודת החברה ו/או התובע. הנתבעת אף מכחישה כל הכרות עם גורמים אלו ולטענתה, משזוייפה חתימתה ומולאו פרטיה תוך נטילתה מחזקתה שלא ברשות, הרי שאין היא חבה בפרעונה.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"עוד בראשית הדרך, יש לציין, נתנו הצדדים הסכמתם בפני המותב דאז למינויו של מומחה לחקר והשוואת כתבי יד על מנת שיחווה דעתו בשאלת חתימתה של הנתבעת על ההמחאה כמושכת השטר.
...
חוות דעת כנדרש ניתנה ביום 2.10.05 ועל פי זו נבחנו דוגמאות חתימה וכתב יד של הנתבעת ומסקנת המומחית הינה כי החתימה שבמחלוקת מצומצמת בכמותה ובאיכות תכונות הכתיבה ומשכך, לא ניתן לחוות דיעה וודאית בידי מי נכתבה. עם זאת מציין המומחית, כי מצאה מספר אי התאמות בתכונות הכתיבה שבחתימה לעומת דוגמאות שנמסרו לה כאמור ולפיכך קיימת לדעתה אפשרות שהחתימה לא נכתבה על ידי הנתבעת."
"במצב דברים זה, עת מכחישה הנתבעת את החתימה המיוחסת לה בהמחאה, מוטלת על התובע החובה להראות כטענתו כי בחתימתה עסקינן וזאת כחלק בלתי נפרד ממרכיבי תביעתו החיוניים, הכוללים למעשה טענה לאחיזה ב"שטר" כהגדרתו בסעיף 3 לפקודת השטרות, הגדרה הנושאת, בין השאר, את חתימת עושה השטר (ראה ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה פ"ד ט"ז 1000 וכן ע"א 9/71 גרשון דוד ואח' נ' בנק לייצוא בע"מ, פ"ד כו' (1) 169). יושם לב, כפירה בחתימה על השטר ובהוצאתו איננה משום טענה לקיומו של פגם בזכות קניינו של האוחז גרידא, כי אם משום טענה לפגם חפצי המביא לבטלות המסמך (ראה הפסיקה הנזכרת בספרם של עו"ד ד. תמיר, י. יצחקי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שניה בעמ' 301 עד 306).
נמצא אם כן כי בניגוד לטענת התובע, הוא זה המתיימר "להוציא מחברו" ועליו לשכנע את בית המשפט כי בחתימת הנתבעת עסקינן ואין הוא יכול להנות מהחזקות השטריות הקבועות בפקודת השטרות כל עוד לא עשה כן (ראה ע"א 268/56 ששון נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב' 353).
היבט משפטי נוסף ומשמעותי שראוי לציין בקדמת פסק הדין הינו שאלת מעמדו החוקי של התובע בתביעת המחאה זו. אמנם התצהיר התומך בכתב ההתנגדות אינו מתייחס מפורשות להיבט זה, אולם הוא נושא בהחלט כפירה בזכות התובע וכל אדם אחר להפרע באמצעות המחאה זו. "
"כאמור, העדות היחידה הניצבת לביסוס התביעה, הינה עדותו של מר בדוס, ממנה עולה כי הוא עצמו אינו מתיימר לטעון כי חזה בעיניו הוא בהוצאת ההמחאה וחתימתה בידי הנתבעת. לטענתו, משפחתה של הנתבעת קיבלה ממנו שירותי ביטוח במסגרת סוכנות אותה הפעיל. בשלב מסויים ביקשה המשפחה את עזרתו הכספית מחמת קשיים כלכליים בעסקיה ובכלל זאת בפעילותה של חברת יניבה בע"מ. מר בדוס נרתם לטענתו לעזרתם הן באמצעות פניה לבנקים בהם נוהלו חשבונות המשפחה והן באמצעות סיוע ישיר של החברה. בפועל, העבירה החברה מליוני שקלים למשפחת הנתבעת כשמנגד מסרה המשפחה המחאות רבות, לרבות של בני המשפחה. "
"סבורתני כי נכון יהא להתמקד בחסר מטעם התובע ובפרט על רקע האמינות שהותירה הנתבעת בעדותה. התובע כאמור החסיר ולא מעט תוך שהוא יוצר עמימות המעוררת חשד באשר לנסיבות קבלת ההמחאה על ידו ויוזכר כי לא הוצגה כל אסמכתא המבססת את הרקע הנטען לקבלת ההמחאה ובפרט – העברת כספים בהסתמך על המחאה זו מצד התובע ו/או העברת כספים מצד החברה או מר בדוס לתובע עצמו, כמו גם היותה של החברה משום הנפרעת בהמחאה הנוספת.
בסופו של יום, הגם שבית המשפט ער לאמירתו הצודקת של ב"כ התובע בסיכומיו אודות קלות יכולתו של בעל דין להתכחש לחתימתו על שטר, עדיין ומנגד אין משמעות הדבר כי בית המשפט יניח כהנחת מוצא שבעל החשבון הוא החתום על השטר ויתעלם ממציאות אפשרית לצערנו, של זיוף חתימות. הנחה כאמור עומדת בניגוד לנטל המוטל על התובע כאמור על פי ההלכה הפסוקה.
התובע נותר למעשה ללא כל ראיה ישירה בדבר עצם ביצוע מעשה החתימה בהמחאה והוצאתה ע"י הנתבעת או על דעתה וללא הצלחה בשכנוע בית המשפט אודות שיחותיו הטלפוניות עם הנתבעת, כשלצד כל זאת ניצבת חוות דעת המומחית הקובעת כי ישנה אפשרות שהחתימה לא נכתבה על ידי הנתבעת. באין אמירה מפורשת המציינת כי אפשרות זו נמצאה מסתברת פחות מהאפשרות לפיה הנתבעת חתומה כנטען, הרי שתוצאה זו אינה יכולה לשרת את הנטל המוטל על התובע בתביעתו. "
