תאמ (נצ') 6487-09-12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' י.א. וולפמן בע"מ
בית משפט: השלום בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 29/08/2013
על ידי כב' הרשם הבכיר: אלכס אחטר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל תביעת השיבוב של חברת הביטוח כלפי חברה אשר שיווקה צינוריות, למבוטח בגין תגמולי הביטוח ששילמה חברת הביטוח עקב אירוע הצפה שהתרחש במשרדי המבוטח, כתוצאה מהתבקעות צינורית המחברת את צינור המים לכיור?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"הנתבעת טענה, כי בהתאם לתנאי הפוליסה לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע ההצפה, התובעת שילמה כמתנדבת, על כן לא קמה לה זכות תחלוף (סעיף 14 לכתב ההגנה).
בהתאם לתנאי הפוליסה (נספח א' לתצהיר מר מימון), ניתן כיסוי ביטוחי רק לאותם פרקים הנזכרים במפורש ברשימה לפוליסה, ובהתאם לכך, המבנה והתכולה מבוטחים מפני סיכוני אש ופריצה ונזקי טבע בלבד.
חרף זאת, עסקינן בתביעת שיבוב, ובהתאם לפסיקה, חזקה היא שחברת ביטוח אינה ממהרת לשלם כמתנדבת, שהרי "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 569-570; ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). עוד נפסק, שאין לאפשר למזיק לפשפש בנבכי ההסדר בין חברת הביטוח למבוטח "משמשלמת חברת ביטוח למבוטח תגמולי ביטוח על פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח – לצורך העמדת זכות התחלוף שלה - על פי סבירות השיקולים שהניעוה לבצע את התשלום. . . אם קיימות אפשרויות לפירושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על פי הפוליסה, וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפוסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חברת הביטוח כלפי מבוטחה..." (ע"א 7148/94הנ"ל בעמ' 569-571), זאת כדי שחברות הביטוח לא יחששו להגיע להסדרים עם מבוטחיהן וייאלצו להתדיין עימם בכל תביעה ותביעה, וכדי שהחוטא
(המזיק) לא יצא נשכר, שהרי אלמלא היה הניזוק מפוצה על נזקיו מהמבטחת, היה על המזיק לפצותו על מלוא נזקיו. לפיכך, נפסק שעל בית משפט לבחון רק את סבירות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, ובהיעדר טענה לקנוניה או לתשלום שלא בתום לב, אין לדרוש מהמבטחת להוכיח יותר מאשר סבירות לקיום כיסוי ביטוחי, גם אם הוא שנוי במחלוקת (ראה- ע"א 7148/94 הנ"ל).
בענייננו, התובעת לא הוכיחה סבירות כלשהי ביחס לקיום כיסוי ביטוחי, שכן הפוליסה כלל לא מכסה נזקי מים, הפוליסה מחריגה במובהק גורמי סיכון מוגדרים ונזקי מים לא מצאו ביטויי במסגרת הכיסוי. חזקה שהתובעת מכסה את חוזה הביטוח על פי דרישות המבוטחת ומשלא צויין, כי הפוליסה מכסה נזקי מים, חזקה שהצדדים לא התכוונו מלכתחילה להעניק כיסוי ביטוחי לנזקי מים. בנסיבות אלו, אני קובע, כי התובעת לא הוכיחה, קיומו של כיסוי ביטוחי לנזקים מושא התובענה, ומכאן, אין לי אלא לקבל את טענת ההגנה של הנתבעת, בעניין קיומה של עילת תביעה, טענה אשר נטענה בסעיף 14 לכתב ההגנה.
עם זאת, ולמען הזהירות, אתייחס, בקצרה, אף ליתר הסיבות בגינן דין התביעה להידחות, כמפורט להלן.
אין חולק כי הצינורית סומנה ושווקה על ידי הנתבעת (ראה עדותו של מר וולפמן - ע' 5 ש' 14 לפרוטוקול).
...
מן המקובץ עולה, כי ישנן ראיות נסיבתיות בלבד לגבי המועד בו נרכשה הצינורית. מאידך, אין כל ראיה ישירה המלמדת כי הצינורית הספציפית היתה מאותו משלוח של הצינוריות שהוחזרו למפיץ. חשוב מכך, אין הסבר משכנע מטעם התובעת מדוע לא נמסרה הצינורית לבדיקת מומחה מטעמה, שיכול היה להעיד על הסיבה להתבקעות הצינורית.
מחדל זה יש בו כדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה, לפיה התבקעות הצינורית ארעה כתוצאה מפגם שאת האחריות עליו יש לייחס לנתבעת. ועוד, מר מימון אישר בעדותו, כי אינו יכול לומר מה הסיבה להתבקעות הצינורית (ע' 3 ש' 5 לפרוטוקול).
לכל אלה יש להוסיף, כי את עבודות האינסטלציה במשרדי המבוטחת ביצע אינסטלטור מטעם הקבלן, מר יהודה לוי (ע' 2 ש' 6, 8 לפרוטוקול). התובעת לא זימנה את האינסטלטור לעדות, להוכיח כי לא התרשל בהתקנת הצינורית. הימנעות זו פועלת לרעתה "ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו" (י' קדמי, על הראיות, חלק ג', תשנ"ט, עמ' 1391; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1), 539).
בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הצינורית נשוא התביעה היתה פגומה עובר להרכבתה. התובעת לא הוכיחה מהו המועד בו נקנתה הצינורית. עדותו של מר וולפמן לפיה מהמועד בו נודע לו, בשנת 2011, כי אין להשתמש בחומרים כימיים על הצינורית, החל לסמן אזהרה בעניין על גבי הצינוריות, לא נסתרה.
בנוסף, כלל לא הוכח כי הנתבעת היתה חייבת בסימון כזה על גבי הצינורית. הצינורית הותקנה במשרדי המבוטחת מספר חודשים בטרם ארעה ההצפה. התובעת לא הוכיחה כי הצינורית הותקנה כראוי וכי לא באה במגע עם חומרים כימיים מזיקים. משכך, לא הוכחה אחריותה של הנתבעת ודין התביעה להידחות. "
