חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

זכאות המבוטח לדמי ביטול כרטיס טיסה

הדברים מתיישבים אף עם המסמך שנשלח למבוטח בעניין תמצית הפוליסה, אשר לא מפרט דבר בעניין השתתפות עצמית

 

תק (ת"א) 35878-02-13‏ ‏ ניר הלפרין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

 

בית משפט: לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 8/9/2013

 

על ידי כב' השופטת: כרמלה האפט

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח החזר כספי בסך של 4,253 ₪, בגין פיצוי על דמי ביטול של כרטיסי טיסה לפי פוליסת ביטוח שנרכשה אצלה ולחייבה בפיצוי בגין עגמת נפש ואבדן ימי עבודה?

 

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי הטענות אני מוצאת לקבל את התביעה. אפרט דבריי.

סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 קובע כי על המבטחת חלה החובה למסור את הפוליסה למבוטח. אם לא עשתה כן, אין המבטחת רשאית להסתמך על הסייגים הכלולים בה (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 765-764).

יפים בעניין זה דבריו של י. אליאס בספרו, דיני ביטוח:

 

"נטל ההוכחה בדבר מסירת הפוליסה, רובץ על המבטחת. מבטח המבקש להסתמך על תניית הפטור המופיעה בפוליסה צריך, אפוא, להוכיח כי קיים את החובה הקבועה בסעיף 2 (א) לחוק". (ראו: י. אליאס, דיני ביטוח (כרך א', תשס"ב), 341)

 

המבטחת לא עמדה בנטל זה. המבטחת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי התובע קיבל לידיו את הפוליסה והסתפקה בטענה לפיה התנהלותו של התובע הינה בבחינת "הקטנת ראש". עדותו האמינה של התובע בעניין זה לא נסתרה.

 

תוצאת האמור הינה כי הנתבעת איננה יכולה להסתמך על ההחרגה שבסעיף 8.5 בפוליסת הביטוח בדבר מותו הצפוי של בן משפחה קרוב, בשל מחלה שהייתה קיימת לפני צאתו המיועד של התובע לחו"ל.כך גם לא הייתה רשאית להסתמך על דמי ההשתתפות העצמית.

 

אוסיף כי בכל מקרה מקובלת עלי טענת התובע לפיה עשה ככל שעלה בידו על מנת למסור לנתבעת את כל האישורים הרלוונטיים שנתבקש להגישם, וכי עמד בתנאי הפוליסה.

 

בעניין זה מקובלת עלי גם עדותו כי ניגש בין בעצמו ובין באמצעות אחרים לבית החולים הסיעודי על מנת לקבל מסמכים נוספים שנתבקשו על ידי הנתבעת.

 

אני סבורה איפוא כי הנתבע לא הפר את התנאי המוקדם, המפורט בפוליסת הביטוח ובסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח לפיו חלה עליו החובה לשתף פעולה עם המבטחת, הנתבעת וכי על הנתבעת לפצות אותו בגין סכום זה.

עוד יצוין כי סעיף 8.15 לפוליסת הביטוח קובע כי:

"...המבטח לא ישלם עבור תביעה הנובעת במישרין או בעקיפין מ:

...

6. מותו או אשפוזו של בן משפחה קרוב, אם היו צפויים באופן סביר לקרות במהלך תקופת הביטוח".

 

עיון במסמכים שהוצגו בפניי מעלים כי צורף אישור שחרורו של הסב מבית רבקה לבית החולים הסיעודי מיום 16/8/12 (נספח ז לכתב התביעה). מסמך זה מפרט את מצבו הרפואי של הסב בטרם העברתו לבית החולים הסיעודי לרבות מצבו הפיזי.

 

בנוסף צורפה לכתב התביעה תעודת פטירה של הסב, הכתובה בכתב יד (נספח יב' לכתב התביעה), והמפרטת את הסיבות למותו.

 

עיון במסמכים אלה מעלה כי לפני שחרורו של הסב מבית רבקה לבית החולים הסיעודי בפעם האחרונה (קרי ביום 16/8/12), שהה הסב באשפוז בבית החולים הסיעודי ביום 19/11/11, קרי כ-9 חודשים לפני שחרורו מבית רבקה. לא מצאתי פירוט המתיחס למחלות כרוניות כלשהן מהן סבל הסב, ואני מקבלת בעניין זה את טענת התובע לפיה מותו של הסב נבע משילוב של דלקת ריאות וזקנה שהובילו לקריסת מערכות של הגוף לרבות כשל לבבי.

 

בנסיבות אלה אני סבורה כי התובע עמד בתנאי פוליסת הביטוח גם לגופו של עניין וכי על הנתבעת לפצותו בגין דמי הביטול.

 

לעניין גובה הסכום, הרי שכפי שקבעתי, הנתבעת לא יכולה להסתמך על האמור בפוליסת הביטוח וכפועל יוצא לא יכולה לחייב את התובע בתשלום דמי השתתפות עצמית. אני מקבלת את גרסת התובע בעניין זה לפיה לא ידע על קיומה של השתתפות עצמית שכזו לפני הגשת כתב ההגנה. 

 

דברים אלה מתיישבים אף עם המסמך שנשלח לתובע מהנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה) בעניין תמצות פוליסת הביטוח, אשר לא מפרט דבר בעניין השתתפות עצמית.

 

בנסיבות אלה אני דוחה גם טענה זו של הנתבעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא דמי הביטול, אשר על גובהם אין מחלוקת – 653 ₪ שהם 170$ נכון למועד הגשת התביעה.

 

ביחס לאבדן ימי עבודה והוצאות נסיעות ומשלוח דואר התובע לא הרים את נטל ההוכחה ועל כן אינני מוצאת לפסוק לו פיצוי בגין רכיבים אלה.

 

נוכח התנהלותה של הנתבעת במצב הרגיש בו איבד התובע את סבו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 500 ₪ נוספים."

עבור לתוכן העמוד