חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ביטוח המנהלים הוגדר בהסכם כנכס חבר

כן נקבע, כי על הקיבוץ לשנות את היתרה בדפי החשבון של התובעים בהתאם לתשלומי הפנסיה להם היו זכאיים לאורך השנים

 

 

 

 תא (נצ') 17584-05-12‏ ‏ אליהו ליש נ' קבוץ כנרת

 

בית המשפט: השלום בנצרת

 

פסק הדין ניתן ביום: 11/6/2014

 

על ידי כב' השופטת: עירית הוד

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתם של בני זוג נשואים חברי קיבוץ כנרת, בעניין התגמולים המגיעים להם לפי ביטוח מנהלים?

 

רקע: בני הזוג טענו, כי בעבר הגיש נגדם הקיבוץ תביעה שעניינה זכויות פנסיוניות ובהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין נקבע, כי חובת הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא כספי הפנסיה והתקציב המובטח מידי חודש כפי שמקבל כל חבר קיבוץ הנמצא בגמלאות. לטענתם, על אף האמור הקיבוץ ממשיך שלא לשלם להם את התקציב המובטח ואת מלוא הפנסיה המגיעה להם ולאחרונה אף חסם את כרטיסי האשראי שלהם, כך שלא יוכלו לבצע משיכה מעבר לסך של 1,500 ₪ לחודש. התובעים ציינו, כי הקיבוץ הינו קיבוץ מתחדש אשר אינו מספק לחבריו את צרכיהם מלבד קצבת הפנסיה שלהם אותה הוא מקצץ מידי חודש.

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לטענת התובעים, הקיבוץ נוטל את זכויותיהם על דעת עצמו תוך אפלייתם ובניגוד לאמור בתקנות האגדות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו- 2005 בהן נקבע, כי סכום הגמלה הפנסיונית יהיה 35% מהשכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. עוד ציינו, כי הנתבעים מפרים את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעה של הקיבוץ נגדם ואשר קיבל תוקף של פסק דין. לטענתם, הקיבוץ פועל בהתאם להוראותיה של דרומי אשר שמה לה למטרה להתנכל להם ולמרר את חייהם."

 

"במסגרת התובענה שהגיש הקיבוץ נגד התובע הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה נקבע, כי התביעה שהגיש הקיבוץ תדחה וכמו כן היו קביעות נוספות אשר הסדירו את חובת הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא זכויותיהם הפנסיוניות וכספי הפנסיה להם הם זכאים בגין שנות עבודתם בקיבוץ ואשר כונו בהסכם הפשרה "התקציב המובטח". לטענתם, חובת הקיבוץ לשלם להם את מלוא הפנסיה אינה קשורה לכספי ביטוח המנהלים אשר צבר התובע בעבודתו בצמח לאחר יציאתו לגמלאות ואלו הוגדרו במסגרת הסכם הפשרה כ"נכס חבר" ולא כמקור פנסיוני."

 

 

"לטענת הקיבוץ, דין התביעה להידחות. לטענתו, הוא זכאי להפחית מסכום התקציב המובטח סכומים בהתאם לפנסיה אחרת אשר מקבל חבר קיבוץ.

 

 

הקיבוץ טוען, כי הוחלט לאשר לתובע, כי שנת עבודתו האחרונה תהיה שנת עצמאות כלכלית כאשר המשמעות היא, כי משכורתו תשולם לידיו ולא לידי הקיבוץ. לטענתו, ההסכמה התייחסה למשכורת השוטפת במהלך השנה בלבד ולא לכספים שיגיעו לתובע עם סיום עבודתו. לטענת הקיבוץ, עם סיום עבודתו קיבל התובע את כל הכספים שעמדו לזכותו במועד הפרישה וזאת שלא כדין ותוך הפרת תקנון הקיבוץ וההסכם הנלווה ובנסיבות אלו הגיש הקיבוץ תביעה נגד התובע. הקיבוץ ציין, כי בין לבין השתנה מעמדו והוא הפך לקיבוץ מתחדש. הקיבוץ טען, כי בין הצדדים התגבש הסכם פשרה במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי כספי ביטוח המנהלים שקיבל התובע עם סיום עבודתו בצמח יישארו בידי התובע."

 

 

"המחלוקת היחידה שהועברה לבוררות הינה זכאות התובע לקצבה מקרן ההקדש. לטענתם, הם ביקשו שהבוררים יכריעו במחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים ביחס לסעיף 7 להסכם אולם הקיבוץ התנגד לכך. התובעים טוענים, כי הקיבוץ אינו זכאי להעלות כעת, בתביעה שעוסקת באי קיום סעיף 7 להסכם הפשרה, טענה לפיה העניין הוכרע במסגרת הבוררות."

 

"מהאמור לעיל עולה, כי במסגרת הסכם הפשרה צוין במפורש, כי התובעים יקבלו את התקציב המובטח. אמנם צוין, כי הדבר יהיה בהתאם להחלטות הקיבוץ אולם לא צוין דבר לגבי קיזוז כספי ביטוח המנהלים מכספי הפנסיה שהינם מרכיב מהתקציב המובטח. מאחר וכספי ביטוח המנהלים הוגדרו כנכס חבר על ידי הצדדים עצמם, הרי שהיה על הקיבוץ לציין במפורש, כי הכספים יקוזזו מהתקציב המבוטח ולא די בכך שהוא ציין, כי התובעים יקבלו את התקציב המובטח בהתאם להחלטות הקיבוץ. כאמור, בהסכם הפשרה צוין באופן מפורש עניין קצבת הזקנה, על אף שקיימת החלטת קיבוץ אשר מסדירה את העניין. העובדה שהקיבוץ מצא לנכון לציין את העניין במפורש ולא הסתמך על אמירה כללית לפיה קבלת התקציב המובטח תהיה לפי החלטות הקיבוץ יש בה בכדי לחזק את עמדתי לפיה היה מקום לציין במפורש את נושא קיזוז כספי ביטוח המנהלים, ככל שזו הייתה כוונת הקיבוץ עת הגיע להסכם פשרה מחייב אם התובעים שקיבלת תוקף של פסק דין.

 

הנה כי כן, עד שהגיע התובע לגיל פרישה לא נצברה עבורו פנסיה על ידי גורם חיצוני ועל כן בעת שהגיע לגיל פרישה התגבשה זכאותו לקבל פנסיה מהקיבוץ. בהתאם לתקנון הקיבוץ, הרי שהקיבוץ לא ישלם קצבת פנסיה לחבר שקיימת לו קצבה מגורם חיצוני בסכום הקצבה שהחליט עליו הקיבוץ. כמפורט, חברים אשר קיבלו פנסיה מגורם חיצוני הרי שהם מקבלים אותה ואינם מקבלים פנסיה מהקיבוץ ובמקרה בו הפנסיה נמוכה מזו שמשולמת על ידי הקיבוץ הרי שהם מקבלים השלמה מהקיבוץ. במקרה בו עסקינן הצדדים הגדירו, במסגרת הסכם הפשרה, את ביטוח המנהלים אשר נצבר עבור התובע לאחר יציאתו לגמלאות כנכס חבר. כאמור, מצאתי, כי כוונת הצדדים הייתה, כי הכספים יוותרו בידי התובע כנכס חבר אשר אינו מנוכה מכספי הפנסיה אשר משלם הקיבוץ במסגרת התקציב המובטח אותו התחייב כאמור לשלם לתובעים במסגרת הסכם הפשרה. בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענת התובעים לפיה חובתו של הקיבוץ לשלם להם את מלוא הפנסיה במסגרת התקציב המובטח אינה קשורה לכספי ביטוח המנהלים אשר צבר התובע בעבודתו בצמח לאחר יציאתו לגמלאות ואשר הוגדרו במסגרת הסכם הפשרה כ"נכס חבר" ולא כמקור פנסיוני. לפיכך, אין בכספי ביטוח המנהלים אשר קיבל התובע בכדי לשלול את זכאותו לקבל כספי פנסיה אשר נצברו עבורו במהלך תקופת עבודתו עד הגיעו לגיל פרישה.

 

בנסיבות האמורות, נעתרת לתובענה וקובעת, כי על הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא תשלומי פנסיית הרשם אשר לא שולמו להם מינואר 2008 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו היו צריכים להשתלם ועד למועד התשלום בפועל."

 

"כמו כן, על הקיבוץ לשנות את היתרה בדפי החשבון של התובעים בהתאם לתשלומי הפנסיה להם היו זכאיים לאורך השנים, כמפורט לעיל. כמו כן, על הקיבוץ לזכות את התובעים בגין ריבית הנשך בה הוא חייב את התובעים בגין חריגה מתקציבם. בהעדר חריגה מתקציב אשר יש בה בכדי להצדיק שלילת כרטיסי אשראי וכרטיסי רכב ותדלוק מורה לקיבוץ להחזיר לתובעים את כרטיסי האשראי על שמם ולאפשר להם לבצע משיכות מתקציבם האישי וכן מורה לקיבוץ להשיב לתובעים את כרטיסי הרכב והתדלוק על שמם והכל בהתאם לנהלי הקיבוץ. בנוסף קובעת, כי על הקיבוץ לשלם לתובעים את מלוא כספי הפנסיה המגיעים להם בגין עבודתם עד הגיעם לגיל פרישה למשך כל ימי חייהם."

עבור לתוכן העמוד