עבל 000629/07 המוסד לביטוח לאומי נגד ברנרד בן משה
פסק הדין ניתן ביום: 09/09/2008
ע"י: כבוד הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד
ענינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעור המל"ל על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב שקבע, כי אין לנכות מדמי אבטלה המגיעים למבוטח תשלום ששולם לו בגין אובדן כושר עבודה על פי פוליסת ביטוח מנהלים.
בית המשפט דחה את הערעור של המוסד לביטוח לאומי בהדגשת שלושת העניינים הבאים:
" א. עיון בהצעת החוק וכדברי הכנסת לסעיף 175, מעלה, כי תכלית הוראתו הינה קיזוז "פנסיה מוקדמת ממקום העבודה או תגמולים לפי חוקים אחרים המושתתים על שכר, להבדיל מקצבת נכות". עניין קיצבת הנכות נמחק במכוון מהצעת החוק בקריאה שניה ושלישית. (הצעת חוק 928 התשל"א עמ' 146 לתיקון סעיף 143א בעמ' 155).
ב. התשלום ששולם למשיב בגין אובדן מוחלט של כושר העבודה אינו בגדר קצבה המשתלמת לו עקב פרישה, באשר אותו תשלום היה משולם לו גם אלמלי פרש והיה ממשיך בעבודתו בהיקף של 25% מהיקף עבודתו קודם לקרות המקרה המזכה. תימוכין, לכך ניתן למצוא בסעיף 2.14 לפוליסה לפיו, אובדן מוחלט של כושר העבודה מזכה בפיצוי את מי שנשלל ממנו לפחות 75% מכושר עבודתו העיסוקי או המקצועי.
ג. "קיצבת פרישה" הינה קצבה חודשית לתקופה בלתי קצובה המשתלמת מעת הפרישה ואילך. תשלום אובדן כושר על פי פוליסת הביטוח במקרה שלפנינו משתלם "באובדן כושר עבודה עיסוקי" לתקופה מירבית של שנה ובאובדן כושר "עבודה מקצועי" עד לתום תקופת הביטוח ולא יותר מגיל הפרישה לפנסיה (סעיפים 1612.16 ו-2.17 לפוליסה) אשר על כן תשלום בגין אובדן כושר עד גיל הפרישה לא יכול להיחשב לקיצבת פרישה שנועדה לכסות את תקופת הפרישה ואילך."
