א 002353/04
אוריון אפרים נגד המגן חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: המחוזי בתלֿֿאביב-יפו
פסק הדין ניתן ביום: 04/11/2009
על ידי כב' השופטת: ד"ר דרורה פלפל, סגנית נשיא
עניינו של פסק הדין: האם זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח בשל פריצה שלטענתו אירעה בביתו בסכום הגבוה פי עשר על הסכום שכבר קיבל מחברת הביטוח?
רקע: המבוטח טען, כי שיעור הנזק שנגרם לו למעשה הוא פי עשר מהסכום ששולם לו על ידי חברת הביטוח וביקש בין היתר, לקבל תגמולי ביטוח בשל אובדן שכר דירה. חברת הביטוח טענה לביום הפריצה, היעדר חבות לגבי המקרה הנדון וטענה, כי כבר שילמה למבוטח את מלוא שיעור הנזק וכי המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח כלל, גם בשל "ניפוח תביעתו" עוד טענה חברת הביטוח להפרת חובת הגילוי מצד המבוטח שלא גילה לה שמדובר למעשה באתר בניה ולא בבית.
בית המשפט דחה את כל טענותיה של חברת הביטוח למעט הטענות לגבי שיעור הנזק אבל חייב את המבוטח לשלם לחברת הביטוח הוצאות בסך 35,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ. כאשר נקבע, כי סכום תגמולי הביטוח המגיע למבוטח לפי הפוליסה עומד על 36,881 ₪, בניכוי ההשתתפות העצמית בסך של 460 ₪.
ביום הפריצה - בית המשפט הסתמך על הנחיות הפיקוח על הביטוח מיום 9.12.98 לעניין הטענה על ביום הפריצה וקבע, כי חברת הביטוח לא הוכיחה את ביום הפריצה. והסתמך על ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ שם אומצה דעת הנשיא שמגר בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לפיה על המבוטח להוכיח רק את התשתית העובדתית הראשונית של האירוע המוגדר, ואז עובר הנטל אל המבטח להראות כי מקרה הביטוח אירע במעשה מכוון של המבוטח. בית המשפט התייחס גם לעובדה שחברת הביטוח לא הגישה כנגד המבוטח תלונה במשטרת ישראל בשל ניסיון להוציא דבר במרמה ולא ביקשה מהמבטח להיבדק בפוליגרף. כך נקבע, כי חברת הביטוח "לא הצליחה להביא ראיות ממשיות ומבוססות בשיעור של 51% הנחוצים בתחום האזרחי שמצביעות על גרימה מכוונת או על מניע של התובע לביים את הפריצה לביתו".
בית המשפט קבע, כי חברת הביטוח חבה כלפי המבוטח בשל מקרה הביטוח והסתמך על דברי כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו:
"ההלכה לגבי נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש הוא כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח. עליו להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה".
מרמה בתביעה לתגמולי ביטוח - בית המשפט דחה את טענתה של חברת הביטוח לתחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח (הפוטר את המבטח מאחריות במקרה של מרמה בתביעת ביטוח) וקבע, כי לא הוכחה כוונת מרמה ומסירת עובדות כוזבות ביודעין מצד התובע, בהבדל אולי מתביעה מופרזת, ועל כן לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
הסתרה בכוונת מרמה של עניין מהותי - בית המשפט דחה את טענותיה של חברת הביטוח להפרה של חובת הגילוי לפי הנדרש בסעיף 6 (ג) לחוק חוזה הביטוח הואיל וחברת הביטח לא הוכיחה, כי בשלב ההתקשרות המבוטח היה מודע לאפשרות שהבית נחשב כ'אתר בניה', ולא גילה את המידע הנדון בכוונת מרמה.
שיעור הנזק - לגבי שיעור הנזק לתכולה, קיבל בית המשפט את עמדתה של חברת הביטוח (לפי ערך שיפוי) הואיל והמבוטח לא הגדיל את סכומי הביטוח בעבור התכולה ולא הציג חשבוניות להוכחת טענתו. גם לגבי שיעור הנזק למבנה קיבל בית המשפט את עמדתה של חברת הביטוח (לפי ערך שיפוי) וקבע, כי לא עלה בידי המבוטח לשכנע את בית המשפט, כי כלל הנזקים הנטענים למבנה, נגרמו עקב אירוע הפריצה וכי המבוטח לא הוכיח את ביצוע הכינון במועד שנקבע להשלמתו בתנאי הפוליסה.
אובדן שכר דירה - לעניין תשלום בשל אובדן שכר דירה, קבע בית המשפט, כי המבוטח אינו זכאי לפיצוי הואיל והוא לא התגורר בבית, אשר גם לא היה מחובר כלל וכי הפוליסה קובעת במפורש, כי שהתשלום בגין אובדן שכר דירה מותנה בהוכחה ששכר דירה למקום מגורים חליפי אכן מוצא בפועל, דבר שלא הוכח על ידי המבוטח.
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.
