ביטוח משנה הוא הסכם ביטוח בין מבטחים המחייב את המבטח המקבל לשלם למבטח המוסר חלק מתגמולי הביטוח המשולמים על ידו למבוטחיו. תשלום תגמולי הביטוח התביעות והפרמיות בעבור ביטוח המשנה בהתאם להסכם שבין הצדדים כאשר המבוטחים של המבטח המוסר, בדרך כלל, אינם מהווים צד להסכם הביטוח.
מטרתו של ביטוח המשנה היא פיזור סיכון המבטח והרחבת התשתית לקבלת עסקים של המבטח המוסר ומתן הגנה מפני מקרי קטסטרופה.
אפשרות נוספת לפיזור סיכון בין מבוטחים קיימת גם באמצעות מנגנון של ביטוח ביטוח משותף-CO-INSURANCE. ביטוח משותף, כשמו כן הוא, ומשתתפים בו מספר מבטחים ויותר בפוליסה אחת בניגוד לביטוח משנה שמו וחתימתו של כל מבטח המשתתף בפוליסה מופיעים ברשימת הפוליסה בציון חלקו היחסי בסיכון (בד"כ באחוזים) וחלקו בפרמיה (אותו האחוז כחלקו בסיכון), והוא אחראי כלפי המבוטח בגין חלקו היחסי בסיכון בלבד.
לא כך המצב בביטוח משנה, חברת הביטוח המקבלת מבטחת את חברת הביטוח המוסרת והמבוטח אינו צד לחוזה ובמרבית המקרים אף אינו יודע על קיומו ותנאיו. שמם של המבטחים בביטוח משנה ואחוזי השתתפותם אינם מופיעים על גבי הפוליסה ולכן גם אינם מגיעים לידיעתו של המבוטח. מרבית החוזים לביטוח משנה נערכים עם מבטחים שמושבם מחוץ למדינת ישראל, אך בעקרון ניתן לערוך ביטוח משנה בחברת ביטוח ישראלית. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, אינו חל על ביטוח המשנה (למעט סעיף התחלוף). ובניגוד לנהוג בביטוח משותף המבטח המוסר בדרך כלל אינו שומר לעצמו את החלק הגדול של הסיכון אלא מעביר את רוב הסיכון למבטחי משנה. חלקו של המבטח המוסר בביטוח משנה נקרא שייר - RETENTION. הפניה להשתתף בביטוח משנה יכולה להיות לגבי כל עסק לגופו כנהוג בביטוח משותף או על ידי שימוש בחוזים מיוחדים הקיימים אצל כל מבטח במיוחד למטרה זו.
כמו בכל סוג של ביטוח, המבטח המוסר (המבוטח לפי הסכם ביטוח המשנה) משלם פרמיה למבטח המקבל (המבטח) ומקבל ממנו עמלה.
ניתן ונהוג לערוך ביטוח משנה גם בפוליסה שנערכה לפי ביטוח משותף, כלומר, מבטח משתתף עורך ביטוח משנה לחלקו בסיכון כמו כן קיימת אפשרות לערוך יותר מהסכם ביטוח משנה אחד לפוליסה כאשר כל הסכם מצמצם את הסיכון של המבטח המוסר.
סוגי ביטוח משנה
ביטוח משנה חוזי יחסי
מבטח המשנה משתתף בחלק יחסי של הסיכון תמורתו הוא מקבל את אותו החלק היחסי של הפרמיה. למשל בחוזה יחסי בשיעור של 30% מבטח המשנה מקבל 30% מכל פרמיה בפוליסה בה הוא משתתף והוא משלם 30% מכל נזק. קיימים שני סוגים של ביטוח משנה יחסי:
ביטוח משנה בלתי יחסי
בחוזה ביטוח משנה בלתי יחסי, הסיכון של מבטח המשנה אינו עומד ביחס ישר לחלקו בפרמיה. קיימים שני סוגים של חוזה ביטוח משנה בלתי יחסי:
השיקול המנחה את המבטחים ברכישת ביטוח משנה הוא יכולת הקיבול שלהם (הרזרבות העומדות לרשותם לצורך תשלום נזקים) הנקראת קיבולת (CAPACITY) מול אומדן הנזק המרבי האפשרי בהתממש הסיכון (M.P.L.).
גם מבטחי המשנה נוהגים לבטח את עצמם במטרה לפזר את הסיכון שלהם בביטוח הנקרא ביטוח שילש (RETROCESSION).
