על פסיקה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון ונדחה על ידו ביום 1/12/2015
הפ"ב 21710-11-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מושקוביץ ואח'
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 11/06/2015
על ידי כב' השופטת: שבח יהודית
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשתה של חברת הביטוח לביטול פסק בורר בשל הפרת חובת הגילוי על שכנות של משפחת הזוכה בבוררות עם הבורר, שכירות דירתם של הסוכן ואשתו מגיסתו של הבורר ופגישה עם הבורר בגלריה המנוהלת ע"י השותפה בסוכנות שזכתה בבוררות?
רקע: מדובר בפסק בוררות אשר העמיד את הקף החוב למנורה של הסוכן הביטוח ואשתו השותפה בסוכנות על סך של 4.9 מיליון ₪, אולם חייבם לשלם למנורה רק סך של 3.5 מיליון ₪, מחמת אשם תורם. מנגד, חויבה מנורה לשלם להם סך של 10.7 מיליון ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כפיצוי על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות מנורה בתפעול הפוליסות
מייצגים: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ: ע"י ערכי הדין צבי פירון, אפרת רנד, יעל ענתבי. בעלי הסוכנות: דניאל מושקוביץ, אורית אפרת מושקוביץ ע"י עורכי הדין מוטי ארד ומירב אליהו
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של חברת הביטוח וביטל את פסק הבוררות.
מתוך פסק הדין:
"ניתן לסכם את הביקור בגלריה כך: הבורר לא ידע שאורית היא המנהלת של הגלריה, והמפגש בין הבורר לבין עו"ד אפרת בתערוכה היה מפגש אקראי ורגעי, עת הדעת נותנת כי באותו אופן פגש הבורר או "נתקל" במשפטנים רבים אחרים שהוזמנו לאירוע. העובדה שעו"ד אפרת נצר בלבו את המפגש, אינה מחייבת, הדדית, כי כך חש גם הבורר."
"מסקנת ביניים נוספת: המשיבים מתגוררים בבית אותו הם שוכרים מגיסתו של הבורר מאז כעשר שנים לפני תחילת הבוררות, אף במהלכה, וכי בחלקו השני של הקוטג' ובשכמות להם, מתגוררת בתה של גיסת הבורר. הבורר מודע, ככל הנראה, לזהותם של השוכרים, אך לא קישר בין אורית, משלא הופיעה לדיונים, בין היותה בתו של עו"ד אפרת שהינה השוכרת."
"סוגיה עובדתית נוספת שיש ליתן עליה את הדעת הינה מעורבותו של עו"ד אפרת בהליך מינוי הבורר. עו"ד אפרת אישר כי לאחר שמנורה פתחה נגד המשיבים תיק הוצאה לפועל הוא קיבל שיחת טלפון נזעקת מבתו אורית שספרה לו על כך ושאלה אותו אם משרדו יוכל לייצג אותה. עו"ד אפרת הפנה אותה לעו"ד גזית. לדבריו, נודע לו על זהות הבורר רק "בשלב מאד מאוחר אבל מאד מאוחר שכבר ההליכים היו בעיצומם".
כן הוברר כי הגם שמנורה טענה בתחילה כי אינה מחויבת לנהל את תביעתה נגד המשיבים בהליך שמחוץ לד' אמות בית המשפט, משסעיף הגישור/ בוררות שבהסכם עם המשיבים לא חל על הליכי הוצאה לפועל, היא נסוגה מעמדתה זו לאחר שיחה שקיים עמה עו"ד פיני רובין, שותפו של עו"ד אפרת."
"ראינו לעיל כי הבורר ועו"ד אפרת, אביה של בעלת הדין המתדיינת בפניו, מכירים זה את זה, כי משפחת הבורר ומשפחתה של אורית התגוררו במשך שנים בשכנות באותו בניין, וכי המשיבים שוכרים מאז שנת 2003 את בית אחות אשתו של הבורר, ומתגוררים בשכנות לאחייניתו של הבורר.
עסקינן בעובדות, משהן מצטברות זו לזו, מחייבות גילוי, ואין ניתן להתבונן עליהן כעל "דברים זניחים וטפלים" הפטורים מחובת הגילוי.
עם זאת, משהבורר הצהיר כי לא ידע כלל שאורית הינה בתו של עו"ד אפרת, עמו יש לו היכרות מוקדמת, שהרי אורית לא הופיעה לדיונים, ומשמנורה לא זימנה את הבורר לחקירה אלא הסכימה להגשת מכתבו - אין סיבה לפקפק בדברי הבורר לפיהם לא היה מודע לכך שאורית הינה בתו של עו"ד אפרת, וכי לא היה מודע לכך, שבתו של עו"ד אפרת השוכרת את בית גיסתו, היא אותה אורית המתדיינת בפניו.
אין לי אלא להניח שלו ידע על הקשר בין אורית לבין עו"ד אפרת – היה מצהיר על כך, אולי אף היה מסרב לקבל על עצמו את המינוי. משהבורר הוסיף והסביר כי לא ידע כי אורית הינה המנהלת של הגלריה בה ביקר, ולא מצאתי להטיל דופי גם באמירתו זו, ממילא מאבד המפגש האקראי בין הבורר לבין עו"ד אפרת באירוע הפתיחה של התערוכה, כל רלוונטיות בת השפעה לתוצאת ההליך שלפני."
"נותר איפוא לבחון את האדן השני עליו נסמכת בקשת הביטול והוא הפרת חובת הגילוי מצד המשיבים.
מנורה טוענת כי מושקוביץ' ואורית היו צריכים לגלות לה כי משפחת הבורר התגוררה באותו הבניין ובשכנות למשפחת עו"ד אפרת במשך מספר שנים, כי הבורר ועו"ד אפרת מכירים זה את זה, כי עו"ד אפרת מחשיב עצמו כמי שמכיר היטב את הבורר, כי אורית היא בתו של עו"ד אפרת, וכי המשיבים מתגוררים מזה קרוב לעשר שנים בבית שבבעלות משפחת גיסתו של הבורר ובשכנות צמודה לאחייניתו של הבורר. המשיבים אף היו צריכים להסב את תשומת לב הבורר כי אורית הינה בתו של עו"ד אפרת ומושקוביץ' הינו חתנו וכי המשיבים הם הם השוכרים של בית גיסתו.
נטען כי לו נחשפו בפני מנורה עובדות אלו, היא לא הייתה מסכימה לזהות הבורר, ומשהוסתרו ע"י המשיבים ולא גולו לה – אחת דינו של פסק הבורר להתבטל.
...
משלאחר הינתן פסק הבוררות לא מקובל לעתור בבקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות, נבלעת עילת אי-הגילוי ומתמזגת בעילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות [רע"א 4974/01 קפלנסקי נ' גולדסיל, (2002); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד (2004); רע"א 5445/01 זקס נ' אינדיגו (2002)].
חוששתני כי אין מנוס מהמסקנה כי המשיבים הפרו, וביודעין, את חובת הגילוי. להלן אפרט.
המעידה הראשונה נעוצה במעורבותו של עו"ד אפרת בפניה לעו"ד עיר–שי, שתכליתה הייתה לשכנע את מנורה לפנות להליך גישור, שהפך אח"כ לבוררות, תחת קיום ההתדיינות בד' אמות בית המשפט. הראיות שהובאו לפני מחייבות את המסקנה כי גם אם עו"ד אפרת לא יזם במישרין את פניית עו"ד פיני רובין לעו"ד עיר-שי, הוא ודאי ידע עליה בזמן אמת.
עו"ד אפרת מרחיק עצמו מפנייתו של עו"ד רובין לעו"ד עיר-שי, שלטעמו נעוצה בכלל בנאמנותו דל עו"ד רובין למנורה, להבדיל מדאגתו לו או לבתו. וכדבריו: "אני מניח שפיני רובין פנה מסיבות ענייניות בלבד, לא מסיבות של טובה או קשר אישי כלשהו אלי או אל בתי או למישהו האחר והסיבה הענינית שבגינה פנה אינני יודע מה היא בזמן אמת, בדיעבד אני מנחש שהוא חשב שזו טובתה של מנורה, ולכן הוא פנה כי רון גזית אמר לו משהו...פיני נאמן ללקוחותיו... אם נאמר לו משהו שעשוי לפעול לטובת מנורה הוא ראה את זה מחובתו להעביר את זה הלאה" (עמוד 18 לפרוטוקול).
קשה לקבל גרסה זו. בכתבת ראיון שנערך עם עו"ד אפרת ופורסמה ב"דה-מרקר" והוגשה ללא התנגדות, נכתב כי "כיום נמצא חדרו מול זה של ראש המשרד עו"ד פנחס רובין", עו"ד אפרת אף צוטט באמירה לפיה "היחסים בין השותפים מאד חבריים וביני לבין פיני יש גם יחסים מקצועיים טובים. אנחנו מתייעצים זה בזה".
הגרסה לפיה מצא לנכון עו"ד רובין לסייע דווקא למנורה, יריבתה המרה של בתו של עו"ד אפרת, אשר זה עתה פתחה נגדה תיק הוצאה לפועל על סך 6.5 מיליון ₪ ומאיימת למוטט אותה ואת בעלה כלכלית, אף להביאם לפשיטת רגל (ראו דברי מושקוביץ' בסעיף 9 לתצהירו לפיהם איימה עליו מנורה שתגיש את השטר "לפירעון מיידי ותביא אותי למצב של פשיטת רגל"), במקום לנסות לסייע לשותפו - לא מתקבלת על הדעת, ואין שום סיבה לייחס לו כוונה לא הגונה מעין זו. אפילו המשיבים אינם שותפים לגרסה זו, שהרי בתשובתם ציינו כי יוזם הפניה לעו"ד עיר-שי היה עו"ד רון גזית שייצג אותם. הדעת נותנת שפניית עו"ד פיני רובין נעשתה לבקשת עו"ד אפרת, ולמצער לבקשת עו"ד רון גזית, הכל במטרה לסייע למשיבים, ולא למנורה.
עו"ד אפרת מוסיף וטוען כי ידע על מינוי השופט ארבל כבורר רק "שכבר ההליכים היו בעיצומם...הרבה יותר מאוחר. השם הוזכר אגב אורחא בשיחה עם בתי...אז שאלתי איך זה מתנהל, מי מנהל היא אמרה לי שדן ארבל. נראה לי הוגן וטוב מפני שהמוניטין שלו טובים", אלא שבהקשר זה נראית לי יותר עמדת ב"כ מנורה לפיה לא יתכן שעו"ד אפרת ניתק את עצמו מהתיק ולא התעניין מי מונה בתור בורר, שהרי לא מדובר באנשים רחוקים, אלא ביחסים נורמליים בין אב לבתו אותה הוא אוהב וגאה בה. חזקה על מי שחרד לגורל בתו ומעוניין שההליך המשפטי נגדה יעבור לגישור/בוררות, כי אף יתעניין האם אכן מונה מגשר או בורר, ואם כן, מיהו.
מכל מקום, עו"ד אפרת יודע שמנורה מסכימה לפנות להליך גישור רק בשל התערבותו של עו"ד פיני רובין, הוא שומע שמי שמתמנה כבורר הוא השופט ארבל, ושותק. הוא שומע שמי שמתמנה בתור בורר הוא מי שהוא מחשיב אותו כחבר שלו, שכנו לשעבר, אותו הוא מכיר "טוב טוב", ולא מזדעק לעצור את המינוי.
ישאל השואל במה אשמים המשיבים, ומדוע זה נזקוף לחובתם את שתיקתו של עו"ד אפרת, אלא שהתשובה נעוצה בתצהירי המשיבים, וליתר דיוק, במה שאין בתצהירים, שלמקראם אין להסיק אלא כי את שידע עו"ד אפרת ידעו גם הם, וכי נתנו יד לקשר השתיקה.
נתחיל בתצהירה של אורית. אורית יודעת כי בקשת הביטול נסמכת, בין היתר, על המפגש בגלריה ועל היותה מתגוררת מאז 2003 בבית השייך לגיסת הבורר ובשכנות צמודה לאחייניתו, אך בעיקר היא יודעת שהבקשה נסמכת על דברי אביה בנוגע להיכרותו עם הבורר. והנה:
זאת ועוד, בתצהירה מאשרת אורית כי היא מתגוררת עם בעלה מאז שנת 2003 בשכירות בבית השייך לגיסת הבורר, ובשכנות לאחייניתו, אך אינה מצהירה כלל שלא ידעה על הקשר המשפחתי, אף לא טוענת שלא ידעה כי מי שמשכירה לה את הבית היא אחות אשת הבורר, וכי שכנתה היא אחייניתו של הבורר. אורית מסתפקת בהצהרה לפיה לא דברה עם גיסתו של הבורר או עם אחייניתו אודות הבורר. ניתן אם כך להוסיף ולקבוע כי אורית ידעה גם ידעה שהבורר העומד להכריע בגורלה הוא גיסה של בעלת הבית שלה והדוד של שכנתה. אלא שאף אורית מעדיפה לשתוק, ולא מגלה למנורה דבר, אף לא לבורר.
מושקוביץ מסתפק בהתייחסות למגוריו בשכירות בבית שבבעלות גיסת הבורר ובשכנות לאחייניתו ומאשר נתונים אלו, אך גם בהקשר זה אינו טוען כי לא ידע כי הבורר הינו גיסה של המשכירה.
מכלל לאו ניתן ללמוד על ההן. הימנעותו מלהכחיש את ידיעתו את העובדות הנוגעות ללב העניין והעומדות במרכזה של עתירת הביטול מלמדת בהכרח גם על ידיעתו, וממילא על שתיקתו.
ויוטעם, אף שהדבר הוא בבחינת המובן מאליו, כי ויתורה של מנורה על חקירתם הנגדית של אורית ומושקוביץ – אין בה כדי להוסיף לתצהיריהם את מה שלא היה בהם מלכתחילה.
כלום יעלה על הדעת כי מנורה, שבחנה כל שם שהוצע ע"י ב"כ המשיבים ופסלה את כולם, הייתה כוללת ברשימת השמות האחרונה מטעמה את שמו של השופט ארבל, לו ידעה כי התגורר בעבר במשך מספר שנים באותו בניין עם משפחת עו"ד אפרת, לרבות אורית המתדיינת לפניו, ולו ידעה כי עו"ד אפרת מחשיב את הבורר כחבר שלו וכמי שמכיר אותו היטב?
כלום הייתה מסכימה למינויו לו ידעה שהמשיבים מתגוררים בבית גיסת הבורר מאז שנת 2003 (תשע שנים רצופות טרם ההסכמה על המינוי) ובשכנות לאחייניתו?
דומה שלא יכול להיות ספק שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית.
לא למותר להדגיש שהתמונה המפורטת לעיל, שהייתה בידיעת המשיבים לאורך כל הדרך, הגיעה לבסוף לידיעת מנורה רק לאחר שנדרשה לפעולות יוצאות דופן לאחר מתן פסק הבוררות, קרי: חקירה פרטית הכוללת דיבובו של עו"ד אפרת ואשתו, וניהולו של הליך משפטי הכולל חקירות נגדיות. אמצעים אלו ודאי חורגים באופן קיצוני מהבדיקה הסבירה לה נדרשה קודם למינוי הבורר, ואין לבוא למנורה בטרוניה ולומר עליה כי יכלה לדעת "באמצעות שקידה סבירה" על קיומה של עילת פסלות ושהיא נמנעה מלבדוק ולברר את הדבר. אין להבין חלילה כי צד להליך בוררות צריך לשכור חוקר על מנת לגלות מידע כזה או אחר על הבורר או על קשריו עם הצד שכנגד. הצד שכנגד צריך לנקוט בשקיפות מלאה והוא שחייב לגלות מיוזמתו מידע שכזה.
המסקנה לעיל מעבירה אותנו, מטבע הדברים, למתחם נוסף והוא הטעות לפי סעיף 14 לחוק החוזים, משמנורה טוענת כי דין פסק הבורר להתבטל אף מחמת טעותה.
יכול ויאמרו המשיבים כי המידע לעיל, אף בהצטברותו, לא היה בו מלכתחילה כדי להשפיע על בורר מנוסה שופט בדימוס מוערך. אין לדעת. מכל מקום, מי שרשאי להחליט אם המידע שלא גולה, מפריע לו ליתן אמון מלא בבורר, שהסמכתו לשמש בתפקידו זו שואבת, כידוע, את כוחה רק מהסכמה, הוא בעל הדין עצמו,. שהרי "...ההכרעה האם מדובר בקשר מהותי אם לאו צריך שתהיה בידי הצדדים ולא בידי הבורר" [רע"א 1146/11 צ'רלטון נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקה י"ז לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (2011)], וכן: "את שפיטת ערכה של הזיקה בת הגילוי הניחו לנוגעים בדבר, אם יעשו ואם יחדלו" (השופט רובינשטיין, ארט-בי פסקה ב).
טרם סיום יש לחזור ולהזכיר את החשיבות שבגורם אמון הציבור במוסד הבוררות, השואב את חיותו מהסכמת הצדדים. הקפדה על חובת הגילוי של הצדדים לבוררות, ונקיטת עמדה בלתי מתפרשת עת הוכחה הפרת חובת גילוי בלתי ראוייה. מתחייבות על מנת לשמר ולחזק את אמון הציבור במוסד הבוררות, ועל מנת שלא להביא לרתיעה ממנו.
הותרתו של פסק הבוררות על כנו עת הוכחה הפרה ממשית של חובת הגילוי ע"י הצד שכנגד, ועת הוכח כי לו קוימה חובת הגילוי לא היה הצד השני מסכים לקיים את הבוררות בפני הבורר שמונה, רק משום השינוי שנוצר במאזן הכללי עת נסתיימה הבוררות וניתן פסק בורר, יש בה משום "יצא מסתיר נשכר". השיקולים הנוגעים לזמן ולמשאבים שהושקעו עד למתן פסק הבורר, אין בכוחם לגבור על הסנקציה הנדרשת עת הוכחה הפרת חובת הגילוי כפי שהוכחה בענייננו. הותרת פסק הבוררות על כנו עלולה חלילה להפוך את ההלכות החשובות שנקבעו בפסק דין ארט בי ואחרים, לרטוריקה חסרת שיניים.
בטרם סיום לא אוכל שלא להזכיר את מאמצי בית המשפט למנוע את תוצאת פסק-הדין, כמו גם את העדתו של עו"ד אפרת, ואת גרירתם להליך של הבורר ושמות נוספים (בדרך אגב יצוין כי עו"ד עיר–שי הסתפק בתצהירו בציון העובדה שהשיחה עמו נערכה ע"י "שותף בכיר" ממשרד עו"ד גורניצקי, ומי שנקבו בשמו היו המשיבים בסעיף 94 לתשובתם), אלא שהמשיבים דחו כל הצעת הסדר, לרבות הצעה להותרת פסק הבוררות על כנו תוך קיום הליך ערעורי במתווה סעיף 21 א' לחוק הבוררות, או הצעה להותרת פסק הבוררות על כנו תוך הסמכת בית המשפט לבצע לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט הפחתה בסכום בו חויבה מנורה לשלם למשיבים.
התוצאה
פסק הבוררות בטל."
