ת"א 21455-06 איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ נ' צרפתי צבי ושות' חברה לבניין וקבלנות בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 6/8/2015
ע"י השופט: עדי סומך
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח כנגד חברת בניה לאחר ששילמה תגמולי ביטוח למבוטחיה בשל נזקי הצפה לדירתם?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"בענייננו, במוקד הדיון בעוולת הרשלנות ניצבת שאלת התרשלות הנתבעת כלפי התובעת שהרי נדמה שאין חולק באשר לחובתה של הנתבעת לספק למבוטחי התובעת צינור תקין אשר יחזיק לאורך השנים. השאלות שנותרו במחלוקת הינן האם סופק צינור תקין והאם זה הותקן כראוי על ידי הנתבעת או שמא התרשלה הנתבעת באחד או יותר משני אלמנטים אלה?.
במקרה זה אין בידי מספיק כלים לבחון את השאלות הנדונות באשר התובעת לא סיפקה לבית המשפט תשתית ראייתית מספקת שתלמד על מהותו של הנזק בצינור ובהתאם על התרשלותה של הנתבעת באחת או יותר מהשאלות שנותרו במחלוקת. כפי שצוין, התובעת מצפה מאת הנתבעת שתעשה מלאכתה קלה ותהא זו היא אשר תוכיח כי לא התרשלה ואולם הנטל בעניין הזה מוטל עליה באשר על התובעת ראשית לכל לספק נתונים על מקור הנזק, מקום בו אין סיבה מהותית מבחינתה לעשות כן. לפיכך, בהעדרה של ראייה אשר תלמד ממה נבעה הפרדות הצינור לא ניתן לקבוע בהתאם באם הנתבעת פעלה כשורה אם לאו בעת הספקתו והתקנתו בבית, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי הנתבעת התעלמה מנורות אזהרה שאמורות היו לדלוק בעת רכישתו מאת צד ג' וזאת בכל מה שנוגע לטיב הצינורות שסופק לו על ידה שכן גם בעניין הזה התובעת לא השכילה להביא ראייה אודות התקן הישראלי שחל על הצינור לעומת עמידתו בתקן זה בפועל וזאת בין היתר מחמת זה שהוא לא נבדק על ידה. התובעת גם התנגדה להצגתו ובדיקתו של מסמך מטעם חברת איזוטופ שביקש צד ג' להציג בפני בית המשפט, שאולי עשוי היה לשפוך אור על הדברים [ראו: עמ' 25 שורות 22-23 לפר' הדיון].
...
בעניינו כפי שראינו, לניתוקו של הצינור ממקומו יכולות להיות מספר סיבות אפשריות והגיוניות אשר עומדות בקו אחד ומאוזן זו לצד זו ומשום כך עשויות הן להתיישב באופן שווה עם כל אחת מטענות הצדדים ועלכן אין זהו המקרה שבו יטה בית המשפט להעביר את מטל ההוכחה מכתפיה של התובעת אל הנתבעת.
בהסיקי מסקנות אלה, אין אני נדרש לסוגיית הנזק הראייתי אותה מעלה ובה דנה הנתבעת בסיכומיה, כמו גם אין אני נדרש לנושא "אי ההתאמה" אשר טמון בחוק המכר (דירות) אשר גם לגביו ניתנה התייחסותה של הנתבעת בסיכום, באשר נראה כי התובעת זנחה טענתה זו בסיכומיה שלה ולא נתנה לה ביטוי אלא בחרה להתרכז בפרשנותה את כלל סעיף 41 לפקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות לטובתה. אף בעניין זה ולמעלה מהצורך אבאר, כי פרט לנימוקיה של הנתבעת הקשורים באי החלתה של תקופת הבדק על המקרה הנדון ביחס לשאלת זהות בעל הנטל להוכיח אותה, שכן הנתבעת גורסת כי תקופה זו חדלה מלהתקיים בחלוף שנתיים ימים מאז התקנת הצינור וזאת לנוכח תיקון מס' 4 לחוק המכר (דירות) שפורסם ביום 10.7.02, ככלל איני סבור כי אילו חל היה בעניינו חוק המכר (דירות) כהווייתו היום, עדיין הייתה התובעת מופטרת מחובתה להוכיח את תביעתה בכל מה שנוגע לכשל שנפל בצינור. זאת כיוון שסעיף 4(א)(2) לחוק המכר (דירות) המתייחס לאי ההתאמה שהתגלתה בדירה בתקופת הבדק אינו פוטר את הדייר מחובתו להוכיח תחילה את אי ההתאמה שהתגלתה. יוער כי בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הנ"ל, מינוח המילים "אי התאמה" הינו כהגדרתו בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 אשר אינו מגדיר מטבעו את זהות בעל חובת ההוכחה לאי ההתאמה אלא שפשיטא היא כי במקום שאין החוק או הדין המצוי נוקב אחרת, נטל זה שהינו בבחינת "המוציא על חברו עליו הראייה" מוטל על התובע. על יסוד כל האמור לעיל ומסקנותיי על פיו, אני מורה על דחיית התביעה ובהתאמה על דחיית ההודעות לצד ג' ולצד ד'.
טרם אפילוג- על משמעות הזכות לתחלוף בביטוח
באשר להוצאות המשפטיות בתיק זה, ראיתי מקום לייחד לנושא הזכות לתחלוף של חברות הביטוח מספר מילים אך טרם שאדרש לכך ספציפית, אפתח בתיאור קצר של קורות התיק: מדובר בתיק, חלקו תיק נייר וחלקו תיק אלקטרוני, אשר נפתח על ידי התובעת ביום 20.3.2006, היינו לפני כעשור, ואשר כלל תשעה דיונים: שמונה דיוני קדם משפט ודיון הוכחות אחד שהתקיים ביום 1.1.05 עד אשר הגיע זה לקו הסיום היום. בדרך נדון התיק על ידי שלושה מותבים אשר אחד מהם כ"ה חאג' יחיא ז"ל הלך אל בית עולמו.
אין בליבי חלילה טרוניה על התנהלותה בפועל של התובעת או בא כוחה בתיק זה. נהפוך הוא אני סבור שבא כוח התובעת נהג בהגינות כלפי בית המשפט וחבריו אף בשעה שנצרכה סבלנותו הרבה לנוכח חילופי מותבים ועורכי דין בתיק. טרונייתי העקרונית נוגעת למהלך ההחלטה ודרך יישומה של הוצאת תיק זה לתביעה משפטית מבין שורותיה של התובעת, מתוקף זכות התחלוף המוקנית לה בתור חברת ביטוח.
אין מחלוקת בדבר זכותן של חברות ביטוח לממש את זכותן לתחלוף הנזק ששולם על ידן למבוטחן. מדובר במושכלות יסוד אשר טמונות בהוראה סטטוטורית המנויה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. עם זאת וכפי שצוין לא אחת, זכות זו אינה נקייה מביקורת, ואף היו שהציעו לבטלה (א' פרוקצ'יה, "תניית התחלוף בפוליסות לביטוח רכב", משפטים יא (תשמ"א) 125) וזאת למרות אלו המצדדים בה מטעמים מוסריים הקשורים בעקרונות של צדק מתקן, שיקולים של מדיניות משפטית בעיצוב נורמות של התנהגות חברתית ראויה והחשש מפני ייקור פרמיות ביטוח במקרה של תחלוף ביטוחי (ע"א 2906/01 עיריית חיפה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, 25.5.06 בעמ' לפס"ד 58-59).
אין צורך להכביר במילים על משמעות ריבוין של תביעות התחלוף המוגשות מידי יום ביומו על ידי חברות ביטוח לבית המשפט. מדובר בכמות רבה מאד של תיקים ועל כן מצריך הדבר מטבעו הקצאת משאבים שיפוטיים מתאימים, שובל מזכירותי שקשור בטיפול בהם ועוד.
על יסוד כך מצופה מאת חברות הביטוח התופסות נתח נכבד ביותר מכלל התביעות הנדונות בנזיקין בבתי המשפט, לערוך ביקורת פרטנית ומושכלת יותר מצדן של התיקים שהן מחליטות להוציאם לתביעה משפטית, חרף הזכות הכמעט אבסולוטית המוקנית להן על פי דין לעשות כן.
אין די להתבסס על מכניזם אוטומטי של הוצאת תיקים לתביעה המבוסס על הזכות לשיבוב תוך השענות על ראיות סטנדרטיות שמצורפות דרך קבע בכל תיק לפי סוגו, כדוגמת חוות דעת שמאי רכוש בתיק זה אותה צירפה התובעת כהליך שבשגרה וזאת מבלי להביא בחשבון את יכולתה של זו להוכיח את תביעתה על פיה.
ריבוי תביעות לא מבוקר משמעו מתן שירות לא יעיל ומעמסה מיותר על ציבור המתדיינים ומערכת המשפט כאחד, שנצרכת להתמודד עם עומסים לא מבוקרים של תיקים. אין זה סוד, בפרט למותבים העוסקים בתחום זה של הביטוח, כי מערך מבוקר טרום תביעתית טוב יותר אשר נותן מענה הולם נכון לסיכוייה המשפטיים של התביעה העתידית, עשוי להביא לתשואה יעילה יותר ומיטבית של התיקים הנדונים דרך קבע בבתי המשפט וכפועל יוצא מכך ליתן שירות טוב יותר ויעיל לציבור.
במקרה זה שלפניי, סבורני כי לו הייתה התובעת עוצרת לרגע ובוחנת את צעדיה עוד טרם שהחליטה להוציא תיק זה להליך משפטי, בוודאי הייתה מגלה כי חסרים לה נתונים מהותיים להוכחת תביעתה ועל כן בוודאי הייתה בוחנת טוב יותר את הצורך בהגשתה. יציאתה כך "לקרב", מבלי שציידה עצמה בכלים נאותים, משך כמעט עשור, הינה מחדל הקשור מטבעו בדחיית תביעתה. לא אמרנו דברים שאמרנו אך מפני הצורך בלבד להאדיר ולהגדיל תורה מסיני, ותקוותי אם כך כי קריאתי זו תיפול על אוזניים קשובות."
