על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון ונדחה
תפ 5555-12 מדינת ישראל נגד נסים ביטון
בית המשפט: המחוזי באר שבע
גזר הדין ניתן ביום: 29/7/2015
ע"י השופט: אלון אינפלד
עניינו של גזר הדין: מה דינו של אדם שהצית את עסקו על מנת להונות את חברת הביטוח? האם יש לקבל את טענתו של הנאשם, כי שותפו לפשע ניסה לרצוח אותו במהלך ההצתה?
בית המשפט גזר על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו וקנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו תוך 3 חודשים מיום מתן גזר הדין.
מתוך גזר הדין:
"הנאשם הודה והורשע במעשה הצתה של חנות במסגרת מרמת ביטוח, אותה ביצע עם שותפו לעבירה ("השותף" או "מורדי"). הנאשם טוען כי מתקיימת נסיבה עובדתית מקלה. לפיה, במהלך שריפת החנות ניסה מורדי להרוג את הנאשם.
...
על יסוד הודאת הנאשם בכתב האישום המקורי, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לפשע, הצתה וניסיון של קבלת דבר במרמה. אין מחלוקת כי בין הנאשם לבין מורדי קיימת היכרות עסקית. בין השנים 2009-2012 הלווה הנאשם למורדי סכומי כסף שונים. השניים קשרו ביניהם קשר להצית את הקיוסק שהינו בבעלות הנאשם. המדובר בחנות שכורה, כאשר העסק עצמו, אשר היה בעבר בבעלותו של מורדי, נמכר לנאשם, אך מורדי המשיך לעבוד עמו שם. מטרת ההצתה הייתה לקבל כספי ביטוח במרמה.
מאחר ומרבית העובדות מוסכמות, נותרה מחלוקת מצומצמת בשאלה, האם למורדי, שותפו של הנאשם, למעשה הייתה כוונה לרצוח את הנאשם בעת אירוע הצתת הקיוסק, כפי שמנסה הנאשם להוכיח? או במילים אחרות האם קיימות אינדיקציות המעידות על ניסיון לרצח מצד מורדי תוך כדי הוצאת התכנית המשותפת לפועל, שיש בהן כדי לשכנע, ולו בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי?
רבות נכתב אודות חומרתה של עבירת ההצתה, שכן מנהגה של האש הוא להתפשט מבלי שתהא יכולת שליטה עליה, דבר שעלול לגרום לנזקים ברכוש ואף בגוף ובנפש, כפי שצוין "שראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות" (ע"פ 2599/07 קריין נ' מדינת ישראל, מיום 30.4.07). משמע, אף אם משלח האש מתכוון לגרום לנזק ממוקד בהקשר מסוים, עדיין חטאו גדול. החומרה היא בכך שלמען מטרה עבריינית מצומצמת, נכון היה ליצור סיכון רחב היקף, לרכוש, לגוף ולנפש. זאת, אף אם לא חפץ לגרום לנזק כזה, או אפילו לסיכון כזה. לכן, לא בכדי קבע המחוקק עונש מרבי של 15 שנות מאסר בפועל בגין עבירת ההצתה, והבדילה היטב מהעבירה הרגילה של "גרימת נזק בזדון", נוכח הערכים המוגנים, הרחבים הרבה יותר, ואשר הועמדו בסכנה גדולה הרבה יותר.
באשר לנסיבות המעשה הקונקרטי, הרי שיש לבחון את נסיבות ההצתה. בהם, טיב הנכס שהוצת, ובעיקר את מידת הסיכון להתפשטות האש וסוג הסיכון שהיה נוצר במקרה כזה. שיקולים נוספים שיש לבחון הם מידת הנזק שנגרם בפועל. כן יש לבחון את מניעי ההצתה, שנאה, מרמה, הנאה רגעית או מניע אחר. בהקשר זה יש לבחון את המטרות שחפץ העבריין להשיג בהצתה. בעבירה זו, כבעבירות אחרות, יש לקחת בחשבון פעולות הכנה, מקצועיות בביצוע, קיומם של שותפים ועוד.
הנאשם ושותפו הציתו עסק (קיוסק) שהינו בבעלות הנאשם, הממוקם במבנה מסחרי שהוא חלק ממרכז מסחרי, בשעת לילה (22:50), כשהיה ריק מנוכחות אדם במקום. מכאן, שמידת הסיכון הייתה פחותה מאשר הצתת עסק ביום, או דירת מגורים בלילה. עם זאת, אין להמעיט בסיכון. שכן עדיין מדובר בשטח מסחר ציבורי, שייתכן שיעברו בו בני אדם, אף אם כלתה רגל מן השוק. כן יש לקחת בחשבון את הסמיכות של עסקים נוספים, וכן את העובדה כי המרכז המסחרי הוא בכל זאת בתוך העיר, ובכך התקיים סיכון רחב להתפשטות בלתי נשלטת של האש, אף מחוץ למתחם המסחרי, מעבר לכוונה המקורית לשרוף הקיוסק בלבד. הנאשם בעצמו העיד כי בזמן ההצתה, ובניגוד לתכנית המקורית, הוא נפגע מהדף עז כתוצאה מהפיצוץ וכי למעשה ראה את המוות לנגד עיניו. סיכון זה יכול היה להיות מנת חלקם של כל תושבי הסביבה, ובמיוחד לכבאים, לגורמי ביטחון או לכל אדם שהיה בא להציל מן הדליקה.
מעבר לכך, על פי כתב האישום, הנאשם והשותף ביצעו את ההצתה בצוותא חדא, תוך כדי תכנון הפרטים והתפקידים שעל כל אחד לבצע במהלך ההצתה. בנוסף, השניים הצטיידו מראש בחומר מאיץ בעירה, בארבעה גלונים מלאים בדלק והנאשם הכין בעצמו בקבוק תבערה מבקבוק בירה, אותו מילא בדלק והחדיר סמרטוט בפיה. פיזור הדלק על ידי הנאשם בתוך החנות בכמה מוקדים, מעיד על נחישות להשגת המטרה העבריינית. נסיבות אלה אף הן, משפיעות על הנזק הפוטנציאלי שהיה עלול להיגרם כתוצאה מהבערת העסק באש, הן לעוברי אורח, הן לבעלי העסקים השכנים, הן למבנים סמוכים אחרים, הן לגורמי כיבוי שיסכנו עצמם, והן לנאשם עצמו ולשותפו. עולה, אפוא, כי הנאשם נטל חלק פעיל מאוד הן בתכנון ההצתה והן בביצועה בפועל, כאמור לעיל. יחד עם זאת, יש לשקול את העובדה המוסכמת כי הנאשם אינו היוזם של האירוע, אלא שותפו, והנאשם למעשה נענה להצעת השותף להצית את העסק.
על פי התמונות שהוגשו לבית המשפט (ת/19), ניתן להיווכח בנזק אשר נגרם למבנה ולסחורה, שלמעשה נשרפה כליל. במקרה זה הנזק שנגרם בפועל אינו חמור באופן קיצוני, אם כי רחוק מלהיות מועט. כן יש לקחת בחשבון כי הנזק העיקרי שנגרם בפועל, נגרם לנאשם עצמו, שהיה בעל העסק, כאשר לא הובאו נתונים לגבי ההיקף המדויק של הנזק שנגרם לבעל המבנה ולאחרים בסביבה. מסתבר כי לחברת הביטוח, לפחות לחברת הביטוח של הנאשם, לא נגרם, בסופו של יום, נזק מוחשי. למעשה, למרבה המזל, האש לא חרגה מגבולות התכנון של המבצעים ולא גבתה פגיעות בגוף או בנפש, למעט פגיעת ההדף של הנאשם בעצמו. עם זאת, אין לזלזל בנזק שיכול היה להיגרם לחברת הביטוח, נוכח מעשה המרמה המכוער של הנאשם. עם זאת, כאמור, מיקוד הענישה בעבירות ההצתה הוא בעיקר על פוטנציאל הנזק והסיכון, ולא הנזק לעצמו.
המדובר בהצתה שנעשתה במזיד, תוך תכנון מדויק מראש, ומתוך מטרה ברורה להונות את חברת הביטוח על ידי יצירת מצג שווא שהעסק הוצת על ידי אחר בכדי לקבל את כספי הביטוח. צודק הסניגור כי אין מדובר בענייננו במניע שנובע מתוך כעס, שנאה או נקמה, המצדיקים התייחסות מחמירה במיוחד. עם זאת, מעשה המרמה לעצמו הוא מעשה חמור, וכוונת המרמה היא חמורה. מרמת הביטוח פוגעת בחרת הביטוח, ובעקיפין פוגעת בציבור הרחב של המבוטחים, אשר פרמיית הסיכון משקפת, בין השאר, את הסיכון לקופה המשותפת של המבוטחים, כי דמי הביטוח ישולמו גם במרמה, במקום כיסוי הסיכונים הישירים, שלהם נועד הביטוח.
יש לתת משקל מסוים, אם כי לא גבוה, לעובדה שהעבירה למעשה נעברה על רקע מצוקה כלכלית אליה נקלע הנאשם ומתוך מטרה לסייע לו לכסות את חובותיו. שכן, הנאשם התכוון למעשה לגנוב את כספי חברת הביטוח על חשבון המבוטחים האחרים, על מנת להקל על מצוקתו שלו, וזאת תוך אדישות לסיכון שיצר לכל הסביבה.
בית המשפט העליון אמר את דברו במספר הזדמנויות באשר לסוגיית מתחם הענישה בעבירות הצתה, כפי שהצביעה התובעת. כך, בע"פ 7887/12 שאול נ' מדינת ישראל, מיום 24.4.13 מילא המערער דהתם שני בקבוקי פלסטיק בדלק עקב סכסוך והשליכם במזיד למגרש של חברו שהכיל ציוד עסקי. האש התקלחה ונשרף ציוד רב. נקבע לגבי המערער דהתם היה מעורער בנפשו, אם כי אחראי למעשיו. בית המשפט העליון לא שינה מהמתחם שקבע בית המשפט המחוזי, מתחם ענישה הנע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל. עם זאת, צוין כי המתחם עצמו נוטה לקולה, אפילו אם לוקחים בחשבון את הבעיות הנפשיות של המערער וכל שכן לגבי אדם מן היישוב. עניין שאול דומה במידת מסוימת לנסיבות האירוע לעניין שבפנינו, שכן מדובר בשריפת עסק על כל הציוד שהכיל בתוכו ובהצטיידות הנאשם מראש בחומר דליק. אם כי, בעניין שאול היה המערער במצב נפשי חריג, שהפחית מאשמתו, שיקול שאינו רלוונטי לענייננו. מאידך גיסא, במקרה דנן הנזק שנגרם, בסופו של יום, נגרם בעיקר לנאשם עצמו, אף כי לא רק לנאשם.
לאור המקובץ לעיל, מתחם הענישה הנע בין 3-5 שנות מאסר בפועל כפי שהציעה המאשימה מתאים לנסיבות מעט חמורות מעניינו של הנאשם דנן, ובעיקר ראוי הוא לרף תחתון נמוך יותר. יחד עם זאת הרף התחתון של המתחם אינו יכול להגיע עד כדי ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, כפי שניסה הסניגור להראות באמצעות הפסיקה שהגיש, ובוודאי שאינו יכול להיות נמוך ממה שנקבע בעניין שאול. שכן, אמנם הנזק כאן נגרם בעיקר לנאשם ולא מדובר בפגיעה מתוך שנאה, אולם בעניין שאול היה מדובר במצב נפשי מפחית אשמה, וללא רכיב של מרמת ביטוח.
סיכומו של דבר, ובשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה בהם, לנסיבות הספציפיות הקשורות בביצוע העבירה לרבות רמת הסיכון הבינונית לחיי אדם אך גבוהה לרכוש, הנזק שנגרם בפועל, פעולות ההכנה, השימוש בחומר דליק, התכנון המשותף מראש, והמניע של מרמה חמורה אך עקב מצוקה כלכלית, מתחם העונש ההולם לאירוע נע בין 25 לבין 55 חודשי מאסר בפועל.
בתוך המתחם
נסיבותיו האישיות של הנאשם, שאינן תלויות בביצוע העבירה, ברובן המכריע חיוביות וטובות הן. הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ככתבו וכלשונו, למעט מחלוקת ממוקדת באשר לקיומה של נסיבה מקלה, לגביה ניהל הוכחות קצרות ויעילות. עם זאת, הודיה זו באה רק לאחר כפירה וניהול משפט זוטא. כידוע, יש לתת משקל רב להודאת נאשמים, אשר חוסכים מזמנו של בית המשפט הנושא בעומס רב ונמנעים מהטרחת העדים, ומבחינה זו הנאשם זכאי ל"הנחה חלקית". יתר הנסיבות חיוביות באופן חד משמעי.
הנאשם אינו צעיר, כבן 60 שנה. מבוגר דיו, בר דעת, ומנוסה בניסיון חיים עשיר. נאשם זה מעולם לא לכלך ידיו בפלילים, ולא הכיר את דרך הפשע. אורח חייו נוהל בדרך כלל במסלול נורמטיבי, על כך העידו עמיתיו לעבודה ובני משפחתו (לרבות גרושתו), הן בפני בית המשפט והן באמצעות העלאת הדברים על הכתב. כולם, פה אחד, כל אחד בדרכו ובניסוחיו סיפר תשבחות על הנאשם, הבליט את כישרונותיו, את יכולותיו המקצועיים, טוב ליבו, התנהגותו החיובית, יושרו, הגינותו, הערכים הרבים המושרשים בו ומידה מסוימת של נאיביות באישיותו. במכתבים ובעדויות תיאורים מרגשים, אודות עזרה לזולת, דאגה לשכנים ולבני משפחה, אמינות בעבודה, יחסי חברות אמיצים ועוד תכונות וסיפורים מרשימים. מהמכתבים עלה כי הנאשם לא בחר בדרך פשיטת הרגל, אלא עושה כל מאמץ להשיב, בהדרגה, את כל חובותיו. מעשה, אשר מהווה ביטוי מובהק להגינותו הבסיסית. רבים מהכותבים הביעו פליאה גדולה על מעשה העבירה המיוחס לנאשם. מעשה, שאינו תואם את אישיותו ואת מי שהם מכירים. לדברי העדים משקל חשוב ביותר, ויש להעניק להם משקל ממשי בקביעת מיקום העונש בתוך המתחם.
אף שירות המבחן התרשם מאופיו החיובי של הנאשם, שהוכיח יכולות, יציבות והסתגלות מרשימות במסגרות החינוך בהן למד, בשירותו הצבאי וכן ביציבותו התעסוקתית. הנאשם במהלך חייו גילה מוסר עבודה גבוה. הנאשם הצליח לפתח קריירה מקצועית ענפה וחוצת יבשות. הוא התאים עצמו לחברות ותרבויות שונות, ומילא באחריות תפקידים שונים. אף לאחר מעצרו, בעת ניהול תיק זה, הוא עובד, למרות הקושי בהשגת עבודה בגילו. מדובר באדם שעבודתו ויכולתו להתפרנס, העניקו לחייו משמעות רבה ותחושת ערך במשפחתו. הנאשם אינו בעל קווים עבריינים באישיותו. הרושם שהתקבל הוא כי חווית המעצר הייתה טראומטית עבור הנאשם, ההליך הפלילי עם הפגיעה הכלכלית שחווה עקב מעשיו, ירתיעוהו מביצוע כל עבירה בעתיד. לפיכך, המליץ שירות המבחן להימנע מענישה במאסר בפועל, ואם יוטל מאסר, הומלץ כי ירוצה בעבודות שירות.
יוזכר עוד, כי לסיכום הטיעון לעונש, בפני בית המשפט, הנאשם עצמו הביעה חרטה עמוקה, על כל הנזק שגרם לכל הגורמים השונים, והכל תוך כדי בכי.
סיכום ותוצאה
סיכומו של דבר, למרות שהנאשם לא הודה מיד בבית המשפט, בסופו של דבר הודה ואף הביע חרטה כנה. כל השיקולים במישור האישי נוטים לטובת הנאשם. בגילו, אין מדובר רק בעבר נקי, אלא בשנים רבות של עשייה חברתית חיובית, העומדים לזכותו. תכונותיו החיוביות, כפי שבאו לידי ביטוי מכל הצדדים, נלקחים בחשבון גם כן, ויש בהם כדי להביא את הענישה עד קרבת הרף התחתון, כפי שאף המדינה מבקשת, אף אם לא עד הרף התחתון ממש, בהעדר נסיבות מיוחדות ואף בהעדר הודיה מידית.
לעניין הקנס, המדינה מבקשת להטיל קנס כבד על הנאשם, ובדין מבקשת היא זאת. שכן, מדובר היה בעבירה שמטרתה כלכלית. עם זאת, נוכח נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, המאסר הממושך המוטל עליו, והמאמץ המשמעותי שהוא עושה להשבת הכסף לנושיו, מן הראוי שלא לפגוע במאמץ זה. לפיכך, יש להסתפק במקרה זה בקנס נמוך ביותר, כמעט סמלי.
נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א. 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים משחרורו, שלא יעבור עבירות הצתה, או כל עבירת אלימות פיזית, כלפי גוף האדם או כלפי רכוש, או כל עבירה שיש בה יסוד של גניבה או מרמה, ובלבד שמדובר בעבירה שעונשה שלוש שנות מאסר ומעלה.
הנאשם ישלם קנס בסך 5000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 3 חודשים מהיום."
