רע"א 3196/15 יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 18/8/2015
ע"י כב' השופט: צ' זילברטל ובהסכמת השופטים: י' עמית ומ' מזוז
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על פסיקת המחוזי בגדרה התקבל ערעורה של חברת הביטוח על פסיקת השלום?
רקע: חברה לעבודות עפר, המבוטחת בחברת הביטוח ביצעה עבודות תשתית בפיקוחה של המערערת. במהלך ביצוע העבודות הקים הקבלן חסימות וחציצות בין מערכת הניקוז של הפרויקט, לבין מערכת הניקוז של פרויקט אחר שבוצע אף הוא עבור מזמין העבודה, הממוקם בסמוך, והיה גם הוא בפיקוחה של המערערת. לאחר שהחסימות פורקו והועברו ממקומן, הוצף אתר העבודה בפרויקט במי גשמים, וסחף חדר למערכות הניקוז של הפרויקט ממערכת הניקוז של הפרויקט הסמוך, וגרם לנזקים. חברת הביטוח לאחר שפיצתה את החברה לעבודות עפר הגישה תביעת תחלוף נגד המערערת.
בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור לגבי זכות התחלוף של חברת הביטוח אבל קיבל את הערעור רק בעניין הצורך לבחון שיעור הנזק.
מתוך פסק הדין:
"לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור, אך זאת רק בעניין שיעור הנזק. יובהר, כי הבקשה אינה כל מעוררת סוגיה ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וכי הרשות לערער בנקודה אחת ניתנת רק מאחר שנראה כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה לא נערך כל דיון ולא נקבעו ממצאים בשאלת היקף הנזק. בהעדר קביעה עובדתית לעניין היקף הנזק בבית משפט השלום, לא היה בית משפט קמא יכול לסיים את עבודתו בקביעת חלוקת האחריות בין הצדדים, והיה עליו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם השלמתו לגבי גובה הנזק. משלא נעשה כך, יש למלא את שהחסיר בית משפט קמא, ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון ויפסוק בשאלה מה היה נזקו של הקבלן. כאמור, לגבי יתר הסוגיות שהועלו בבקשה אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן הן אינן מעוררות כל שאלה כללית, ומדובר ביישום של נורמות שנקבעו זה מכבר, שעניינן כללי היסוד של קביעת אחריות בנזיקין, על מערכת נתונים קונקרטית.
מאחר ועסקינן בתביעת שיבוב, ונוכח העובדה כי על דרך הכלל, אין חברת ביטוח "מתנדבת" לשפות את מבוטחיה בגין נזק שנגרם להם ללא שנערכה על-ידה בחינה מדוקדקת של היקף הנזק, תשקול המבקשת האם היא עומדת על השבת הדיון לבית משפט השלום, על ההוצאות שיכולות להיות כרוכות בכך אם יתברר שדיון זה היה מיותר והחיוב נותר על פי האמור בכתב התביעה. אם תחליט המבקשת כי היא אינה מעוניינת בקיום הדיון בערכאה הדיונית, עליה להודיע על כך למשיבה ולבית משפט השלום בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה (ימי הפגרה במניין). במקרה כזה תשלם המבקשת למשיבה מחצית מסכום התביעה (211,683 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
בקשת רשות הערעור, וכן הערעור לגופו, מתקבלים במובן זה שהדיון מוחזר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 12974-09-09) על מנת שיכריע בסוגית היקף הנזק, אלא אם כן תתקבל הודעה מטעם המבקשת כאמור בפסקה 7 לעיל. בית משפט השלום רשאי להחליט, על-פי שיקול דעתו המלא ולאחר שמיעת הצדדים, האם יש מקום להשלמת טיעונים ו/או ראיות, או שהחלטתו תינתן על יסוד החומר הקיים בתיק."
