פסיקה: התקבלה תביעת תחלוף של מבטח בגין נזקי מים

תאמ (ת"א) 12447-06-13  איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נאוה יפה

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 25/10/2015

ע"י כב' השופט הבכיר אלי ספיר

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח בשל תגמולי הביטוח ששולמו על ידה בגין נזקי מים למשרד שבוטח בחברת הביטוח?

בית המשפט קיבל את התביעה

מתוך פסק הדין:

"אני קובע, כי הנתבעת, אשר השאירה את מכונת הכביסה, עובדת ללא נוכחות איש בבית, יצרה מצב מסוכן והפרה את חובת הזהירות כלפי מבוטחת התובעת.

...

סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

במקרה הנדון, התביעה הוכיחה, כי הנזק במשרד נגרם ממים שדלפו ממכונת הכביסה של הנתבעת וחלחלו דרך רצפת הנתבעת וגרמו לנזק לתקרה במשרד ולפריטים נוספים. מים נכנסים למינוח של "נמלט דבר". מים עלולים לגרום נזק בהימלטם. המים נמלטו מדירת הנתבעת הממוקמת מעל המשרד ולכן, המים נמלטו מ"דבר" שהנתבעת הייתה הבעלים שלו והממונה עליו ותופשת הנכס שמתוכו נמלט הדבר, דהיינו, תופשת מכונת הכביסה ומחזיקת הדירה שממנה נמלטו המים למשרד מבוטחת התובעת.

לכן, אני מקבל את עמדת התובעת, כי יש להחיל את סעיף 38 במקרה הנדון ועל הנתבעת הראייה שלא הייתה מצידה התרשלות שגרמה לנזילת המים מדירתה ולנזק.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן:       

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

הנתבעת טענה, כי לא מתקיים במקרה זה היסוד, "כי לתובע לא הייתה ידיעה... מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק." הנתבעת טענה, כי התובעת לא יכולה להחזיק את המקל בשתי קצותיו ומצד אחד לטעון, שהנזק נגרם ממכונת הכביסה של הנתבעת ומן הצד השני לטעון, שאינה יודעת כיצד אירע הנזק.

אני דוחה טענה זו מהסיבות הבאות:

א.  כוונת הסעיף הינה לידיעה בזמן אמת. דהיינו, ברגע שבו חלחלו המים מרצפת הנתבעת דרך התקרה למשרד. הסעיף לא מתכוון לידיעה לאחר חקירות ובדיקות. ואכן, ברגע אמת לא היה ידוע כלל לאנשי המשרד מהן הנסיבות שגרמו לנזילה ולחדירת המים למשרדם.

ב.  במקרה הנדון, למעשה, עד לרגע כתיבת פסק הדין לא ידוע מה באמת הייתה סיבת הנזילה או מה היה בדיוק הכשל, שגרם לדליפת המים ממכונת הכביסה. הנתבעת עצמה לא סיפקה כל מידע בנושא זה, למעט טענה, שמדובר במכונת כביסה חדשה שהייתה ברשותה כ-3 חודשים וצירוף קבלה על רכישת מתאם הגנה ופילטר נגד אבן שסופקו על ידי מעבדות ותיקונים בתאריך 15.1.11. לכן, עדיין קיים ערפל סביב סיבת הכשל. האם הדליפה הייתה מהמכונה עצמה או מאחד הצינורות שיוצאים מהמכונה ו/או מחיבור כלשהו לברז ו/או מהברז שמחובר למכונת הכביסה.

כפי שציינתי, יסוד השליטה על הנכס הוכח ובנוסף לכך, אני קובע, כי אירוע המקרה שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה, שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה.

לכן, אני מקבל את עמדת התובעת, שסעיף 41 לפקודת הנזיקין חל במקרה זה.

לאחר שקבעתי, כי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין חלים במקרה זה, הרי שנטל הראייה מועבר אל שכם הנתבעת ועליה הראייה שלא התרשלה.

הנתבעת טענה, כי הפעלת מכונת כביסה ויציאה מהבית הינה מעשה שגרתי ומקובל ואינה מהווה רשלנות. הנתבעת הוסיפה בעניין זה, כי קביעה לפיה הפעלת מכונת כביסה, או מכשיר אחר כגון מדיח כלים ויציאה מהבית, מהווה רשלנות, תהא, קביעה הנוגדת למציאות החיים ולאינטרס הציבורי.

אני דוחה טענות אלה. בע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימון (פורסם בנבו) נטען, כי אין זה מקובל לחבוש קסדות ברכיבה בשטח פתוח ולכן, נטען, כי אין לדרוש מהמשיב כאדם סביר, יכולת חיזוי גבוהה מזו המקובלת בחברה ואף מזו המוסדרת על ידי המחוקק. בית המשפט העליון לא קיבל גישה זו וכב' הנשיא (בדימ') כתוארו אז קובע כדלקמן:

"מידת הצפיות המיוחסת לאדם הסביר אינה תוצר של בחינה סטטיסטית. היא סיומה של בחינה נורמטיבית. בבחינת היקף חובת הזהירות, מידת הצפיות אשר על בית המשפט לקבעה בכגון דא, נקבעת על פי ניסיון החיים והידיעה הכללית שהיא בידי השופט (ע"פ 196/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרדכי בש, פ"ד י"ח (4) 568, 572)... בהערכת סבירותה של פעולה מסוימת, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לבטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות (פרשת ועקנין, עמ' 131). יש לשקול את ההסתברות להתמשכות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק; האינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון."

האדם הסביר, כאשר הוא מפעיל מכונת כביסה ו/או כל מכשיר אחר כמו מדיח ויוצא מהבית, אמור לצפות, כי מדובר בסיכון. המכונה יכולה להפסיק לפעול מסיבה כלשהי, יכול להיווצר כשל, הן מבחינת צנרת המים והן קצר חשמלי ועליו לצפות כי תיגרם הצפת מים ו/או שריפה. האדם הסביר, כאשר הוא מפעיל את מכונת הכביסה ויוצא מהבית, נוטל סיכון וזאת, מבחירתו הוא.

הנתבעת טענה, כי היה על מבוטחת התובעת לאטום את התקרה במשרד וכן, שעובדי המשרד התרשלו בכך, שלא מיהרו לסגור את הברז הראשי ובכך, גרמו ברשלנותם לנזק ו/או גרמו להחמרת הנזק. אני דוחה כל טענות אלה. הנטל להבאת ראיות, כי הנזילה לא נגרמה ברשלנותה, הועבר אל שכם הנתבעת והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה.

הנתבעת המציאה קבלות על התקנת מתאם הגנה ופילטר נגד אבן ביום 11.1.11 וטענה, כי מדובר במכונת כביסה חדשה. אני דוחה טענות אלה, כיוון שהנתבעת לא הוכיחה טענות אלה ולא עמדה בנטל המוטל עליה. לו רצתה הנתבעת לטעון, כי גורם אחר הוא זה שאחראי לנזק, יכלה להגיש נגדו הודעת צד ג'.

לאור האמור, אני קובע, כי נזילת המים מהמכונה וחדירתם למשרד וגרימת הנזק, נגרמו ברשלנותה הבלעדית של הנתבעת."