תא (ת"א) 22226-04-12 ורדה רוז דובו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 29/10/2015
ע"י כב' השופט: עמיעד רט
עניינו של פסק הדין: האם "עמודוני בטון" המונחים לרוחבה של מדרכה מהווים מפגע?
רקע: התובעת, נפגעה בשתי תאונות: האחת – תאונת דרכים כהולכת רגל שכתוצאה ממנה נפגעה בעיקר בידה ובכתפה הימנית והשנייה עת נתקלה לטענתה ב"כיפת בטון" ברח' מונטיפיורי בחולון וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה ונחבלה בכיפת בטון נוספת שהיתה במרחק של כמטר מהכיפה הראשונה כתוצאה מתאונה זו נפגעה התובעת בעיקר בידה ובכתפה השמאלית.
בית המשפט קיבל את התביעה לגבי תאונת הדרכים ודחה את התביעה בגין ההיתקלות ב"כיפת בטון".
מתוך פסק הדין:
"תאונת הנפילה:
הגם שלטענת התובעת כשלה ב"כיפת בטון", התברר בחקירתה ומהתמונות שהוצגו שיותר נכון להגדיר המכשול הנטען כ"עמודון בטון" ושגובהו 70-60 ס"מ וצבעו שונה מצבע המדרכה.
כן התברר שמקום האירוע נמצא בסמיכות לדירת מגוריה מזה 20 שנה ומוכר לה היטב.
מעיון בתמונות שצורפו ניתן להבחין שסמוך מאוד למקום הנפילה הנטען נמצאת שורת חנויות. יש להניח, משלא הובאה כל ראיה אחרת בעניין, שבשעת התאונה, שעת ערב מוקדמת (17:30), היו לפחות חלק מהחנויות פתוחות ופתחיהן או חלונות הראווה שלהן האירו את רחבת המדרכה.
עד כה לא נתברר מדוע ובמה כשלה התובעת. מר וולף, שהלך מטרים ספורים לפניה, לא ראה את רגע הנפילה ולא ידע להצביע על סיבת הנפילה.
וגם אם כשלה התובעת ב"עמודון הבטון", נחה הדעת, לטעמי, שעמודון זה המפורט - הבולט בצורה סבירה בגובהו, נראה לעין ושונה בצבעו מהמדרכה, ומטרתו הניכרת בבירור הינה מניעת עליית כלי רכב על גבי המדרכות ותיחום גבולות המדרכה - אינו מהווה מפגע בטיחותי. דומה שהתובעת לא שתה ליבה לדרך בה צעדה, ולפיכך נתקלה, מעדה ונפלה.
לא מצאתי ממש בטענת התובעת בעניין העדר גרסה, עדות או ראיות מטעם הנתבעת 2.
נטל הראיה – על התובעת, ומעיון בתמונות ניתן להבין בנקל מהי מטרת העמודונים שהונחו לרוחב המדרכה, וכפי שצוין לעיל.
ככל שביקשה התובעת לטעון לכשלים בטיחותיים לאופן מיקום העמודונים והמרחק ביניהם, שומה היה עליה להמציא חוות דעת מומחה בטיחות.
וכבר נקבע בעניין דומה:
"עצם העובדה שאדם התחלק ונפל אין בה כשלעצמה כדי להצביע על רשלנות מצד בעלי המקום. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים".
(ראו דבריה של כב' השופטת בן פורת בת.א. (י-ם) 277/59 פרלנשטיין נ' מעלה החמישה, פסקים (מחוזיים) ל"ח, 104, 108, (מיום 1.9.1963).
כן ראו גם דברי כב' השופט ברק בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לו (1), 113, 126 (מיום 9.11.1982), כי: "אכן מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק ...אלה הם סיכונים סבירים".
ולא למותר לציין - פסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה אינם מסייעים בידה ואינם רלוונטיים למקרה דנן שכן מתייחסים ל: "אבני כיפה בגובה של כ- 33ס"מ, בקוטר של כ- 60 ס"מ .... צבען בהיר ומשתלב היטב עם צבע המדרכה...". (ראו לדוגמא תא 32719/93 מיכל לרון נ' עיריית רחובות פ"מ תשנ"ד(4) 37 (מיום 28.4.94)).
פועל יוצא מהאמור - יש לדחות התביעה כנגד הנתבעת 2.
תאונת הדרכים:
האומנם יש לקבל טענת הנתבעת 1 בדבר העדר חבותה הביטוחית?
יש להשיב על שאלה זו בשלילה ולדחות הטענה, וזאת בגין הטעמים הבאים:
- בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת שהרכב הפוגע היה מבוטח אצל הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח חובה מספר 33516193102 ואף צירפה אישור המשטרה (נספח א' לתצהירה) בו מפורט מספר הפוליסה הנ"ל ומוזכר שמה של הנתבעת 1 כחברה המבטחת. טענה ספציפית זו זכתה להכחשה כללית ורפה בכתב ההגנה, וזאת בניגוד לתקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, והאמור באישור המשטרה לא הוכחש.
- התובעת לא נחקרה בקשר עם טענותיה הנ"ל וגרסתה לא נסתרה.
- הנתבעת 1 לא עתרה בבקשה נפרדת בעל פה או בכתב לסילוק התביעה על הסף ואף השתתפה במימון עלויות המומחה שמונה מטעם בית המשפט. התנהלות זו מלמדת על שזנחה טענתה בעניין.
- לתובעת קמה עילת תביעה כנגד הנתבעת 1 גם ללא צירוף הנהג וזאת מכח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 ומכח סעיף 3(ג) לפקודת בטוח רכב מנועי [נוסח חדש]. ראו בעניין זה ת"א (ת"א) 544/78 עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל, ואח' נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, תשל"ט (2) 429, (מיום 17.5.1979), כדלקמן:
"אם המבטח אינו מכחיש כי הוא הוציא פוליסת ביטוח העונה לדרישות הסעיף 3 לפקודה (כפי שתוקן) וכן אינו מכחיש כי אותו רכב היה מעורב בתאונה המשמשת נשוא התביעה, הרי צירופו של הנהג לתביעה שוב אינו הכרחי - וחבותו של המבטח קמה ומחייבת דוקא מכוח הסעיף 19 לפקודה. זו התוצאה המתחייבת מהוראות החוק וזו גם המטרה אותה ביקש המחוקק להשיג בחקיקתו. אילו נתקבלה טענתו של בא-כוח הנתבעת, היה זה מחזירנו לדין הקודם - הינו, כי על הנפגע להוכיח אחריותו של הנוהג בנזיקין, ואין זה הדין לגבי תביעות המושתתות על החוק. "
...
סוף דבר:
התביעה בגין תאונת הדרכים מתקבלת.
התביעה בגין תאונת הנפילה נדחית."
