פסיקה: לא הוכח הקשר הסיבתי בין הלחץ בעבודה לבין האירוע המוחי

תא (חי') 8670-06-11  ס. ק נ' אר.קיי.פי. שירותי לוגיסטיקה ואריזות בע"מ

בית המשפט: השלום בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 21/11/2015

ע"י כב' השופטת: שולמית ברסלב

עניינו של פסק הדין: האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הלחץ בעבודה לבין האירוע המוחי שבו לקה העובד?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין

" קשר סיבתי

השאלה הנשאלת היא האם קיים קשר בין עבודת התובע לאירוע המוחי או איזה מהאירועים המוחיים שעבר התובע בשנים 2010 ,2011. 

המומחית משיבה על כך בשלילה.

לדבריה, התובע סבל מגורמי סיכון וסקולריים, שכללו , עישון, היפרליפדמיה, יתר לחץ דם, ומחלה טרשתית שפגעה גם בלב (אירוע לבבי משנת 2008) וגם בכלי הדם הקטנים של המוח. גם בדיקתC.T.  מוח וגם בדיקת M.R.I.  מוח, הדגימו מחלה של כלי הדם הקטנים שהם חלק ממחלה תורשתית מפושטת.

המומחית מתייחסת לחוו"ד פרופ' קורצ'ין מטעם התובע, לפיה עומס נפשי ומאמץ גופני מוכרים כגורמים לאירועים וסקולריים, אלא שעל פי התיעוד הרפואי האירוע המוחי בחודש נובמבר 2010 הופיע לאחר שהתובע התעורר בבוקר משנתו ואין כל אזכור בסיכום המחלה שהאירוע הופיע לאחר אירוע חריג בעבודה. הדברים אמורים במיוחד במקרה זה בו יש הוכחות שהתובע סבל ממחלה תורשתית של כלי הדם בלב עוד טרם האירוע המוחי.

על כן, לשיטתה, קיימת סבירות גבוהה שגם האירוע המוחי נובע ממחלה וסקולרית כרונית של כלי הדם בגופו וביניהם גם מחלה חסימתית של כלי הדם הקטנים במוח.

התובע שלח למומחית שאלות הבהרה. בתשובותיה, שבה המומחית והבהירה כי מתח נפשי הוא גורם סיכון מינורי להופעת שבץ מוח במיוחד אם קיימים גורמי סיכון וסקולריים אחרים. עוד מציינת המומחית כי, כמופיע ב- C.T. מוח, התובע עבר אירועים וסקולריים רבים קטנים, שנקראים אוטמים לקונרים, גם לפני האירוע מיום 24.11.10 וגם לאחר מכן. אירועים אלה מצביעים על מחלה וסקולרית מוחית כרונית.

מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו בדרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 409/84  מ"י נ' שגב פ"ד מ(3) 706 (1986); ע"א 8361/10  יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011)).  

במקרה זה לא מצאתי כל טעם לסטות מחוות דעת המומחית. התובע לא ביקש לחקור אותה ומכל מקום, לא הצביע על טעם, קל וחומר טעם כבד משקל כנדרש בכגון דא, לסטייה מחוות דעת זו, אשר מאומצת על מכלול ממצאיה.

למעלה מהדרוש, מאחר והתובע אף לא זימן את המומחה מטעמו לעדות, אציין כי גם פרופ' קורצ'ין קובע כי אוטם שריר הלב ממנו סבל התובע בעבר, רומז כשלעצמו, על מחלה תורשתית של כלי הדם. מחלה זו היא גורם סיכון גם לאירועים מוחיים ומחייבת טיפול נמרץ בגורמי סיכון נוספים , אם קיימים כאלה, כגון סכרת, יתר שומנים ומתן נוגדני קרישה (כגון אספרין).

מכאן, גם לשיטתו, לתובע היו גורמי סיכון להופעת אירועים מוחיים ללא קשר, לרבות שומנים, יתר לחץ דם, עישון כבד ומחלה תורשתית של כלי הדם.

זאת ועוד. עצם העובדה שעומס נפשי ומאמץ גופני, מוכרים כגורם לאירוע מוחי, אין די בה, אלא יש להוכיח את הקשרם במקרה זה.

בכל הקשור לעומס נפשי – אף פרופ' קורצ'ין לא מייחס אותו במקרה זה כגורם לאירוע המוחי. זאת מעבר לעובדה שלא הוכח לפני כי התובע סבל כלל מעומס נפשי עובר לאירוע, מהותו והקשרו לעבודה.

בכל הקשור לתנאי העבודה – כל שנאמר על ידי פרופ' קורצ'ין הינו כי "בהנחה כי מר ספי אכן היה חשוף לעומס גופני ומאמץ גופני בלתי רגיל, יש לראות גורמים אלא כאחראים לאיוע ממנו סבל". מצינו, כי תנאי העבודה לא הוכחו כדבעי.

מעבר לכך, המומחה מטעם התובע מדבר על מאמץ גופני בלתי רגיל שהתרחש עובר לאירוע המוחי (להבדיל מתנאי עבודה רגילים שלא בסמוך). התובע לא טען כך, וממילא לא הוכיח זאת.

כאמור, בחוות דעת המומחית - והתובע אישר זאת לפני - האירוע המוחי התרחש בבית התובע, בבוקר ולאחר שקם  משנתו. לא בכדי התובע לא פירט כלל בתצהירו את נסיבות האירוע והתרחשויות עובר לאירוע ואף, כאמור, לא מצרף תיעוד.

מכאן, נותרנו רק עם ההנחה הראשונה של פרופ' קורצ'ין – העולה בקנה אחד עם ממצאי המומחית - כי האירוע המוחי קשור למחלה הטרשתית של כלי הדם ממנה סובל התובע, המחייבת טיפול, בפרטבשים לב ליתר גורמי הסיכון מהם סובל התובע.

במהלך סיכומיו, טען ב"כ התובע כי חוות דעת המומחית אינה אובייקטיבית. יש לזכור, כי מומחה בית המשפט מהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט והנחת היסוד היא, כי המומחה נוהג באורח מקצועי ועושה מלאכתו נאמנה. המבקש להטיל דופי במומחה, אשר נתמנה על ידי בית המשפט, מצווה במשנה זהירות, ובטרם יבקש לטעון כי כנגד אובייקטיביות המומחה מן הראוי כי יביא ראיות לכך ואין די בטענות בעלמא (והשוו: רע"א 7843/00 בר ישי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (2001); בר"ע (ת"א-יפו) דגן נ' שמעוני (2004); בש"א (ירושלים) 3374/05  דואניס נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2005); וכן: רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (1999); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007); רע"א 7232/06 לויה נ' שירותי בריאות כללית (2007); רע"א 1798/10 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ (2010);; רע"א 9724/07 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' חביב (2008); רע"א 2104/12 פלונית נ' ד"ר וינברג (2012)). די בכך כדי לדחות הטענה.  

מעבר לכך, פירוט הטענה על ידי התובע מעיד כי אין המדובר כלל בטענה להיעדר אובייקטיביות. התובע טוען כי המומחית לא ראתה את תנאי העבודה בהם עבד, לא ביקרה במקום עבודתו, ולא שאלה אותו על תנאי עבודתו אלא היא מסתמכת  על טענה כללית שהאירוע התרחש בבית.

ראשית, התובע (ובא כוחו) הודו, כאמור, כי האירוע המוחי היה בבית, בבוקר, לאחר שקם משנה. מכאן זו עובדה שהוכחה לפני כדבעי.

שנית, המומחית פירטה, ובהרחבה, בפרק "תולדות המחלה" את מכלול תלונות התובע, לרבות אופי העבודה ותיאורה מפיו (ראו: סעיף 3 לחוות הדעת).

שלישית, המומחית אינה נדרשת לבקר במקום העבודה. מנגד, לא הייתה כל מניעה להביא את מכלול הנתונים לפניה, לרבות כל מסמך שלשיטת התובע היה בו כדי להעיד על תנאי עבודתו, ובכלל זה חוות דעת בדבר תנאי התעסוקה ותיעוד מפורט. התובע חדל לעשות כן ואין למצוא את כשלי התובע לחובת המומחית. כאמור, התובע אף כשל בכך לפני. מחוות הדעת עולה כי המומחית עשתה כמיטב יכולתה על מנת לקבל את מלוא הפרטים מהתובע. רק על מנת להדגים את הדברים, יש להשוות  עם האמור בפרק "פרטי המקרה" בחוות דעת פרופ' קורצ'ין מטעם התובע, אשר אף הוא לא ביקר במפעל ולא בדק את תנאי העבודה.

זאת ועוד. התרתי משלוח שאלות הבהרה למומחית והתובע אכן ניצל זכותו זו ושלח שאלות הבהרה רבות. ברם, התובע לא המציא למומחית נתונים חדשים או נוספים באשר לתנאי עבודתו ואף לא שאל לעניין זה. כך גם התובע, כאמור, בחר שלא לזמנה לחקירה. אם וככל שהיו בידי התובע נתונים המעידים על תנאי  העבודה שיש בהם כדי להשפיע, לשיטתו, על ממצאי חוות הדעת, שומה היה על התובע להביאם לפני המומחית, בין במסגרת שאלות ההבהרה ובין במסגרת חקירתה. זאת אף זאת לא עשה.

לא זו אף זו – תיאור תנאי העבודה בחוות דעת המומחית כולל נתונים שלא פורטו כלל בתצהיר התובע.

כך או כך, לא הוכחו לפני תנאי עבודה קשים או מאמץ גופני קשה בכלל ואירוע חריג בלתי רגיל עובר לאירוע המוחי, כנדרש גם לשיטת פרופ' קורצ'ין, בפרט. גם בסיכומיו חזר ב"כ התובע אך על טענות כלליות בדבר עבודה קשה ורשלנות חמורה, ללא כל פירוט או הפניה לראיות. מנגד, התובע שב והודה כי האירוע המוחי התרחש בבוקר, בביתו, לאחר שקם משינה.

לעניין זה יש לזכור כי התובע מקבל קצבת נכות כללית ולא קצבת נכות  עקב תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

משכך, אני קובעת כי לא הוכח לפני הקשר בין תנאי עבודתו של התובע לבין האירוע המוחי.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להמשיך ולדון בסוגיית הנזק."