תאק (אש') 54841-12-12 מיכאל מיריאלשוילי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום באשקלון
פסק הדין ניתן ביום: 24/11/2015
ע"י כב' השופט: עידו כפכפי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח להשיב לסוכן הביטוח את סכומי העמלות אותם קיזזה חברת הביטוח עקב שימוש לא נאות שיוחס לסוכן הביטוח במערכת הפקת הפוליסות של חברת הביטוח?
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את סוכן הביטוח לשלם לחברת הביטוח הוצאות ושגר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪ כאשר סכום התביעה עמד על 25,224 ₪.
מתוך פסק הדין:
"לאחר בחינת ראיות הצדדים ושמיעת העדויות התרשמתי כי מדובר בתביעה אשר הוגשה בעזות מצח על ידי אדם שנתפס בקלקלתו, המהווה דוגמא לביטוי כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. התובע אשר הציג לנתבעת מצגי שווא, הפיק פוליסות עם פרטי מבוטחים שגויים, מנסה לאחר מעשה להציג אישורים שלא הועברו בזמן אמת. התובע הגיש בליל של מסמכים חלקיים ומבקש מבית המשפט לבור את הבר מן התבן. אין בידי לקבל עמדתו כי יש לקבוע היום כי בפועל לא נגרם נזק כלכלי לנתבעת מאחר והמבוטחים שאת פרטיהם שינה, היו ממילא זכאים להנחות שקיבלו. טענה זו לא הוכחה במלואה, לא הוכח כי נמסרו מסמכים בזמן אמת ולאור הפרות התובע את חובות האמון שחב לנתבעת, אינו זכאי לסעד של השבת העמלות שקוזזו ממנו כדין. הנתבעת עשתה חסד עם התובע בכך שבחרה לקזז רק את העמלות אשר נבעו מהפקת פוליסות שעלה בידה להוכיח כי הוקלדו בהן פרטי מבוטחים שגויים. על עמדתה המידתית והמתחשבת של הנתבעת בחר התובע להשיב בהגשת תביעה זו המהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט. להלן יפורטו הממצאים המבססים מסקנה זו.
...
מצאתי כי הנתבעת הוכיחה את טענת הקיזוז ואת העובדה כי התובע הקליד בפוליסות שהפיק שם של מבוטח השונה ממספר הזהות שנרשם בפוליסה. לאור השיטתיות בביצוע אותה פעולה במספר רב של פוליסות עולה המסקנה כי מדובר בפעולות מכוונות שנועדו להעניק הנחות למי שאינו זכאי להן. הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי קיזזה כדין את העמלות שהגיעו לתובע והנטל עבר אליו להוכיח כי פעל כדין.
בתצהירו וסיכומיו עורך התובע פירוט של המבוטחים ששמם נקוב בפוליסה (למעט טענה שונה ביחס לשקרי ראובן) ומנסה להסביר כי למבוטחים האמתיים ממילא הייתה מגיעה הנחת העדר תביעות שהוענקה להם. לא מצאתי כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לטענה זו. התובע לא צירף באופן מסודר מסמכים המעידים על רצף העדר תביעות של שלוש שנים קודם לתקופת הביטוח לכל המבוטחים ששמם נקוב בפוליסות הנדונות. לא נערך סיכום של סכום ההנחות שאותם מבוטחים היו זכאים לו, לשיטת התובע. בהעדר פירוט ותחשיב כאמור, לא מצאתי כי ניתן לדלות את הנתונים מהראיות שהגיש התובע.
מנגד, ערכה הנתבעת בסיכומיה בחינה מדוקדקת של כל המסמכים שהועברו והבהירה מדוע לא מקנים הם זכאות להנחה למבוטחים ששמם נקוב בפוליסות. הנתבעת אף העלתה חשד לזיוף חלק מהמסמכים, שאין צורך לברר טענות אלו מאחר וממילא הועברו מסמכים חלקיים שלא היה בכוחם להעניק הנחה למבוטח. אני מאמץ את טיעוני הנתבעת בסיכומיה בסעיף 23 על סעיפיו הקטנים שאין להם כל תשובה בסיכומי התובע.
יתרה מכך, לאור קביעתי כי התובע לא העביר בזמן הפקת הפוליסות את המסמכים האמורים ועולה ממכלול הנסיבות כי הקליד בפוליסות מספרי זהות שאינם תואמים למבוטחים הנכונים, לא זכאי התובע לאחר מעשה לרפא את הפגם במסירת מסמכים חלקיים הנוגעים למבוטחים ששמם נרשם בפוליסות.
מקובלת עלי טענת הנתבעת כי התובע הפר באופן יסודי את חובות האמון שחב כלפי הנתבעת בהסכם המסגרת באופן אשר זיכה אותה לבצע את הקיזוז. חובת האמון שהופרה שומטת את הקרקע תחת טיעוני התובע ורצונו להוכיח היום כי לא נגרם בפועל נזק לנתבעת. ראשית, התובע לא הוכיח את שיעור ההנחות המדויק לו היו זכאים המבוטחים ששמם נרשם בפוליסות. לא הוכיח גם היום כי כולם עמדו בתנאי הנתבעת להענקת הנחות ולא סיכם כנדרש את מספר המבוטחים המצומצם אשר לטענתו הוצגו בגינם מלוא האישורים הנדרשים.
מעבר למחדל ראייתי זה, מקובלת עלי עמדתה העקרונית של הנתבעת כי אדם שמסר לה דיווח שקרי בזמן הפקת הפוליסות, מנוע מלטעון כי לא נגרם לה נזק. לנתבעת הזכות החוזית לקבוע את מי מקבלת כמבוטח ובאילו תנאים. התובע שלל מהנתבעת זכות יסודית זו ולאחר מעשה מנסה לכפות עליה להעניק בדיעבד למבוטחים, הנחה שאת הענקתה הייתה לנתבעת הזכות לבחון מראש. לא מצאתי כי התובע זכאי לפעול בדרך זו ולכן אין בידי לקבל טענותיו כי לא נגרם נזק לנתבעת.
סוף דבר
התובע הפר את חובות האמון שחב לנתבעת וגרם לה לבטח מבוטחים שמספר הזהות על בסיסו הונפקה הפוליסה לא תואם לזהות המבוטח. בעשותו כן מנע התובע מהנתבעת לבחון האם מוכנה לקבל את אותם מבוטחים ומה שיעור הפרמיה שמבקשת לגבות מהם. לאחר בירורים שערכה הנתבעת קיזזה לתובע את עמלות הסוכן להן היה זכאי, רק בגין הפוליסות בהן נמצא דיווח שלא תאם לשם המבוטח. הקיזוז שביצעה הנתבעת היה כדין ובהתאם לזכותה בהסכם בין הצדדים. התובע לא הוכיח כי נפל פגם בקיזוז ועל כן, דין תביעתו להידחות.
אני מורה על דחיית התביעה.
למרות סכום התביעה נדרשה הנתבעת להשקעת זמן רב להדיפת טענות התובע תוך הצגה מפורטת של אי ההתאמות שגרם התובע. נוכח קביעותי בדבר התנהלות התובע, יש לשפות את הנתבעת על הוצאותיה הרבות שהחלו עוד בשלב בירור הטענות כנגד התובע. התרשמתי כי תביעה זו מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ועל ההוצאות לשקף את הטרחה בפועל, למרות סכום התביעה הנמוך יחסית.
אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.
