תא (מרכז) 3466-05-13 עזבון פלוני נ' נתנאל ביטון
בית המשפט: המחוזי מרכז-לוד
פסק הדין ניתן ביום: 7/1/2016
ע"י כב' השופטת: בלהה טולקובסקי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת עזבונו של נער (ואת תביעתם של אביו ואמו) בשל אירוע שבו מצא הנער את מותו כתוצאה מדקירות סכין במהלך תגרה שהתפתחה במועדון "הטרמינל" בתל-אביב?
רקע: התביעה הוגשה נגד שני נתבעים שאחד מהם הורשע בהריגה והשני הורשע בסיוע להריגה. התביעה הוגשה גם נגד נתבעים נוספים, כדלקמן: "הבורר א.א. ת"א בע"מ", אברהם דהן ואיתי דיין (הנתבעים 5 - 3) - החברה שניהלה את המועדון ומנהליה; י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ ובנימינוב אהרון (הנתבעים 6 ו - 10) - חברת האבטחה שהועסקה על-ידי המועדון ומנהלה; הראל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 7); עיריית תל-אביב - יפו (הנתבעת 8); ומדינת ישראל (הנתבעת 9) (להלן ייקראו ביחד: "הנתבעים 10 - 3").
בין התובעים לבין הנתבעים 10 - 3, הושג הסדר פשרה במסגרת גישור, לפיו מבלי להודות בטענה כלשהי, ישלמו הנתבעים 10 - 3 לתובעים סך כולל של 1,325,000 ₪.
בית המשפט קיבל את תביעת העיזבון ואת תביעת האם ודחה את תביעתו של האב
מתוך פסק הדין:
"הנתבעים לא חלקו בסיכומיהם על אחריותם להריגת המנוח. בנסיבות אלה, נוכח הרשעתם בהריגה ובסיוע להריגה, הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהריגת המנוח, מכוח עוולת התקיפה הקבועה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") וסעיפים 19 ו - 78 לפקודה.
הנתבעים טענו כי יש להתחשב באשם תורם של המנוח. לטענתם, המנוח קשר את עצמו לאירוע בו מצא את מותו עקב חידוש הריב עם הנתבעים, מיוזמתו, מחוץ למועדון, למרות שהיה בידו לנתק את עצמו מהאירוע.
לא ראיתי לקבל טענה זו.
...
אחת הדקירות חדרה ללבו של המנוח, דקירות נוספות חדרו לריאה השמאלית ולחלל הצפק ולכבד. כתוצאה מהדקירות האמורות מצא המנוח את מותו אשר נקבע מאוחר יותר בבית החולים. במהלך התגרה אנשים מתוך שתי החבורות עשו שימוש בבקבוקים שבורים ובלבנים, אך המנוח לא עשה שימוש בכל כלי משחית מכל סוג שהוא (ראה פירוט עובדות כתב האישום המתוקן בסעיף 3 לגזר הדין).
בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהמנוח לא עשה שימוש בכלי משחית כלשהו ומצא את מותו כתוצאה מחמש דקירות סכין, כאשר לא נטען ולא הוכח כי המנוח ידע שהנתבעים אוחזים בסכין, לא ראיתי להטיל אשם תורם על המנוח (ראו לעניין זה ת.א. (מחוזי ב"ש) 4112/05 עז' המנוח נמוב נ' אדרי (15.10.2007)).
גובה הנזק
המנוח היה כבן 19 במותו. עובר לפטירתו סיים המנוח את לימודיו בבית ספר תיכון עירוני, ועל פי הנטען בסיכומים מטעם התובעים, חסך כסף לצורך לימודים גבוהים.
בנסיבות העניין, יש להעריך את הפיצוי המגיע לתובעים כיורשיו של המנוח בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006) (להלן: "עניין פינץ").
כן הוגשה על-ידי התובעים תביעה עצמאית על פי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: "הלכת אלסוחה")).
תביעת העיזבון
הפסד כושר השתכרות בשנים האבודות - בנסיבות העניין, כשמדובר בצעיר שאך זה מקרוב סיים את חוק לימודיו וטרם השתלב בשוק העבודה, יש להעריך את כושר השתכרותו בהתאם לשכר הממוצע במשק. אין בידי לקבל טענת הנתבעים שביקשו להעמיד את גובה השכר לצורך חישוב הפיצויים על סך של 5,000 ₪ שכן לא הוכחו כל נסיבות המצדיקות סטיה מהשכר הממוצע במשק (ראה לעניין זה: ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27.9.2005), וכן פסק הדין ב"עניין פינץ").
השכר הממוצע במשק, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מסתכם בסך של 9,528 ₪ לחודש.
הפסד כושר השתכרותו של המנוח, בשנים האבודות יחושב על פי ההלכה שנפסקה ב"עניין פינץ", בשיעור של 30% מכושר ההשתכרות של המנוח לעבר ולעתיד.
הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, בעבר (ממועד פטירת המנוח) ולעתיד (מועד הגיעו הצפוי של המנוח לגיל 67), מסתכם בסך מעוגל של 990,000 ₪ (בהתאמה לחישוב בסיכומים מטעם התובעים).
הפסד פנסיה - את הפיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה וקצבת זקנה, ראיתי להעריך באופן גלובלי בסכום של 85,000 ₪ (בהתאמה לחישוב שנערך בסיכומים מטעם התובעים).
כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - בהתחשב בגילו הצעיר של המנוח ובנסיבות הטרגיות בהן מצא את מותו, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים והאסמכתאות שהובאו בסיכומיהם, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בסך כולל של 1,000,000 ₪.
הוצאות קבורה ומצבה - בהעדר קבלות, ראיתי להעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי של 10,000 ₪.
סיכום - הפיצוי לעזבון מסתכם בסך של 2,085,000 ₪.
תביעת התובעים
כאמור, התובעים הגישו תביעה אישית, מכוח הלכת אלסוחה.
הנתבעים טענו כי התובעים אינם עומדים במבחנים שנקבעו בהלכת אלסוחה שכן אינם עומדים במבחן מידת הקרבה בזמן לאירוע המזיק ולא הייתה להם התרשמות ישירה מהאירוע המזיק, לפיכך דין תביעתם להידחות.
בהלכת אלסוחה, נקבעו ארבע תנאים מצטברים להכרה בתביעת הניזוק המשני, בגין נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה ממעשה עוולה, כדלקמן:
תנאי ראשון - היותו של הניזוק המשני קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי.
תנאי שני - התרשמות ישירה מן האירוע המזיק - דהיינו כי "התובע יהיה עד ראיה ושמיעה לאירוע הטראומטי או שיעמוד בחושיו על תוצאותיו המיידיות".
תנאי שלישי - קיומה של קרבה במקום ובזמן בין האירוע המזיק לבין היווצרות הנזק הנפשי אצל הניזוק המשני.
תנאי רביעי - פגיעה נפשית חמורה העולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש שיש בה משום נכות ניכרת שניתן להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואיות (שם בעמ' 432-436).
התובעים - הורי המנוח, נחשפו לאירוע המזיק בסמוך לאחר אירועו, כאשר הוזעקו לבית החולים בעת שהמנוח היה בחדר הניתוח. לאחר חמש שעות של ניתוח, ראו התובעים את גופת בנם, ללא רוח חיים, כאשר שהוצא מחדר הניתוח. בנסיבות אלה מתקיימים בתובעים שני התנאים הראשונים של קרבת משפחה מדרגה ראשונה והתרשמות ישירה מהאירוע המזיק ותוצאותיו המיידיות.
אשר למהות הפגיעה הנפשית, יש להבחין בין התובעים, והדברים יפורטו ביחס לכל תובע בנפרד.
תביעת התובע 2
התובע 2 (להלן: "התובע"), אביו של המנוח, כבן 68 שנים, נבדק על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' קוטלר, אשר העריך את נכותו בשיעור של 10% נכות. פרופ' קוטלר ציין בחוות דעתו כי התובע דיווח בבדיקה על תסמיני אבל ותסמינים בעלי נופך דכאוני, ולדבריו נטל טיפול נגד דיכאון למשך מספר חודשים והפסיק. פרופ' קוטלר הוסיף וציין כי התובע פיתח תגובת אבל מתמשכת שבאה לידי ביטוי בפגימה באיכות חייו ובמישור הבין אישי, חברתי והתעסוקתי (בשנה ומחצה שלאחר האירוע). כיום עודו מקיים טקסי אבל וקיימת פגימה בחייו החברתיים ובמערכת היחסים עם רעייתו, אך התפקוד התעסוקתי שמור יחסית לגילו. פרופ' קוטלר הוסיף וציין כי התובע "... אינו נמצא בטיפול, אינו נזקק לטיפול תרופתי, ואינו סובל מתסמיני דיכאון רבא או תסמינים בתר חבלתיים". פרופ' קוטלר העריך כי דרגת הפגיעה הנפשית מתונה ותואמת ל - 10% נכות.
סבורה אני כי נוכח חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%, לא מתקיים התנאי הרביעי שנקבע ב"הלכת אלסוחה", שכן נכות בשיעור של 10%, אינה עולה כדי "מחלת נפש" או הפרעת נפש שיש בה משום נכות ניכרת.
בענייננו, חוות דעתו של פרופ' קוטלר, המומחה מטעם בית המשפט, לא נסתרה. פרופ' קוטלר לא התרשם מתסמיני דיכאון מג'ורי או תסמינים בתר חבלתיים וציין כי התובע אינו נזקק לטיפול נפשי או תרופתי וכי תפקודו התעסקותי שמור יחסית לגילו.
בהקשר זה יצוין כי על פי מכתב הפיטורין שצורף לתיק המוצגים מטעם התובעים, עבודתו של התובע ב"צמיגי אנטון" הופסקה על רקע "צמצום בכוח אדם", כך שלא הוכח קשר ישיר בין פיטוריו של התובע לאירוע הטראגי. עוד יש לציין כי התובע שב למעגל העבודה לאחר תקופה של כשנה וחצי, כמטפל בקשישים, וכאמור בחוות דעתו של פרופ' קוטלר, תפקודו התעסוקתי שמור יחסית לגילו.
בנסיבות אלה, כשמדובר בנכות נפשית שהוערכה בשיעור של 10%, איני סבורה כי הוכחו התנאים להכרה בתביעתו של התובע כנפגע משני ודין תביעתו האישית להידחות.
תביעת התובעת 3
התובעת 3 (להלן: "התובעת"), אמו של המנוח, כבת 58. פרופ' קוטלר, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו כי לאחר האירוע התובעת טופלה נפשית, טיפול פרטני וטיפול קבוצתי, וכן טופלה בתרופות. פרופ' קוטלר העריך כי התובעת פיתחה תגובת אבל פתולוגי טראומטי, הבאה לידי ביטוי בתסמיני אבל ללא הטבה וביטויים בתר חבלתיים ודיכאוניים. פרופ' קוטלר העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 50%, מתוכם יש לנכות מחצית בגין הפרעה דיכאונית בעבר על רקע מחלה אונקולוגית. בסיכומם של דברים, נכותה של התובעת בגין האירוע הטראגי והטראומטי של מות המנוח הוערכה בשיעור של 25%. כן המליץ פרופ' קוטלר על המשך מעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי תומך היכול להינתן במסגרת ציבורית או במסגרת קופת החולים המבטחת.
תיאור מצבה הנפשי של התובעת ותגובת האבל הפתולוגית שהתפתחה בסמוך לאחר האירוע, כמו גם נכותה הנפשית של התובעת שהוערכה על-ידי המומחה מטעם בית המשפט בשיעור של 25%, מקיימים את התנאים הנדרשים ב"הלכת אלסוחה", להכרה בתביעתה של התובעת, כניזוק משני.
על פי הנטען בסיכומים מטעם התובעים, התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ובמסגרת תביעה לנכות כללית נקבעה לה נכות נפשית בשיעור של 50%. לא הובאו נתונים לגבי זכאותה של התובעת לגמלאות.
סיכום - סכום הפיצויים בתביעתה של התובעת מסתכם בסך של 450,000 ₪.
סיכום
סיכומם של דברים, סכום הפיצויים כפי שהוערך לעיל הינו כדלקמן:
בתביעת העזבון, סך של - 2,085,000 ₪.
בתביעת התובעת סך של - 450,000 ₪.
תביעת התובע - נדחית ללא צו להוצאות."
