פסיקה: העירייה לא נמצאה אחראית לנפילתו של ענף על גגו של רכב

תאמ (הרצ') 15091-01-13  איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית אשדוד

בית המשפט:  השלום בהרצליה

פסק הדין ניתן ביום: 21/1/2016

ע"י כב' הרשם הבכיר: אדי לכנר

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת ביטוח כנגד עירייה וחברת הביטוח שביטחה את העירייה בביטוח אחריות חוקית בגין נזק לרכבו של מבוטח בביטוח רכב שנגרם כתוצאה מענף שנפל על גג הרכב?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

" יש לבדוק האם קמה לעירייה חובת זהירות קונקרטית בכל מקרה ומקרה. המבחן המקובל לבחינת קיומה של חובת זהירות זו הינו מבחן הצפיות, קרי, האם יכול היה המזיק לצפות את אפשרות התרחשות הנזק בנסיבות העניין. התובעת טוענת כי העירייה יכלה לצפות את האפשרות כי ענף מעץ הנמצא בתחום שיפוטה יקרוס ויגרום לנזק. בנסיבות העניין כלל לא ברור האם יכלה העירייה לצפות את אפשרות קרות הנזק במקרה דנן: התובעת לא הראתה כי מדובר היה בעץ חולה או פגום, כי מדובר בזן המועד לפורענות או כי התקבלו תלונות מתושבים באשר לעץ ספציפי זה או אף עצים אחרים באותו הרחוב או האזור. תביעת התובעת מבוססת רק על עדות המבוטח שלא ראה את נפילת הענף . על כן, אני קובע כי  התובעת לא הרימה את נטל הראיה הדרוש באשר לחובת הזהירות הקונקרטית. על אף האמור, התובעת טוענת להיפוך נטל הראייה בענייננו, ועל כן תטען כי על העירייה להראות שלא יכלה לצפות את אפשרות התרחשות הנזק בנסיבות העניין, אדון בטענה:

כלל בסיסי בדיני הנזיקין בשיטתנו הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", לאור כלל זה, נטל ההוכחה נח כברירת מחדל על כתפיו של התובע. עם זאת, קיימים מקרים ספציפיים שהוגדרו בחוק או בפסיקה בהם יעבור נטל הראיה מהתובע אל הנתבע. אחד המקרים הללו מעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, וזו לשונו:

41. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

נראה כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הנדרשים לתחולתו של הסעיף (וראה לעניין זה ע"א 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, שנסיבותיו דומות להפליא לענייננו): לאור הזמן הקצר שחלף בין קרות האירוע לדיווח לחברת הביטוח יכלה התובעת לברר את נסיבות האירוע קרי: סוג העץ, קבלת דו"ח אגרונום מטעמה ועוד. בנוסף לא השתכנעתי כי המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים התרשלו מאשר שלא נהגו באופן סביר.  מקבל אני קביעתה של ס' הנשיאה בדימוס וסרקרוג כי קבלת תביעה מעין זו תטיל על העירייה אחריות מוחלטת לכל נזק שנגרם עקב נפילת ענף מעץ מה שאינו עומד בקנה אחד עם תכלית החקיקה ועם האינטרס הציבורי.

התובעת סומכת ידיה על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, אף בעניין זה נקבע כי סעיף 41 לפקודת הנזיקין לא חל, עם זאת, נטל הראייה הועבר לנתבעת, וכך נכתב:

"המערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני במובן זה שלא היתה מחלוקת על כך שבשטח הציבורי של המשיבה, קרס ונפל עץ האורן. הוכח, שהעץ גרם נזק למכוניתו של המבוטח, ובגין נזק זה קיבל המבוטח פיצוי לפי תנאי הפוליסה מן המערערת. משכך, עובר עתה נטל ההוכחה למשיבה להוכיח, כי היא מילאה את חובתה כבעלים וכמחזיקה במקרקעין."

ראשית, רוצה אני לציין כי השופט הנכבד בעניין דלעיל הכיר את פסיקתו של אותו בית משפט עצמו בעניין שומרה שהוזכר לעיל, והזכיר את פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס-חנה כרכור שם נאמר כי "הפסיקות השונות אינן אלא ביטוי ליישום הכללים על המקרים הקונקרטיים הנידונים...". לאור האמור לעיל ולאור השוני בנסיבות המקרים השונים (נפילה של עץ אל מול נפילה של ענף אחד בלבד) קובע אני כי במקרה דנן אין קביעה זו יכולה לעמוד ואינה מספיקה על מנת להעביר את נטל הראייה לכתפי הנתבעות.

יכול אני לסיים את הדיון בעניין בנקודה זו, עם זאת, ברצוני להביא עוד מדבריו של השופט המלומד בעניין כלל שהובא בפניי על ידי התובעת. באותו עניין פירט בית המשפט מהן הסטנדרטים בהם צריכה העירייה לעמוד על מנת לסתור את "חזקת החובה" שקבע:

"הוכחת תכנית עבודה מסודרת של המשיבה, נוהלי עבודה, מעקב, בקרה, פיקוח מקצועי, וטיפול יזום בעצים על ידי המשיבה בשטח הציבורי שלה, לפי ייעוץ אגרונום, כמצויין כבר לעיל, יש בהם כדי להרים את נטל ההוכחה הראשוני, העובר אל כתפי המשיבה, דהיינו, יש בהרמת נטל זה כדי לסתור את "חזקת החובה" של אחריות המשיבה כמחזיק או כבעלים. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מן התובע להביא מטעמו ראיות קונקרטיות כי לגבי עץ ספציפי זה או אחר נוצרו נסיבות שחייבו מעקב מוקדם יותר, וטיפול בתדירות גבוהה יותר..."

בעדותם בפניי העידו הן מר אדרי, המפקח מטעם העירייה והן מר רימוק, מנהל העבודה מטעם החברה כי קיים נוהל עבודה סדור של העירייה לטיפול בעצים שבתחום שיפוטה: אין העירייה מסתפקת בהתנהלות ריאקטיבית של מתן מענה לתלונות התושבים, המפקח מטעם העירייה מקבל תוכנית עבודה שבועית אשר נקבעת על ידי מנהל המחלקה (שהוא אגרונום ואיש מקצוע) ומעבירה לטיפול על ידי החברה שמתמחה בביצוע עבודות בתחום זה. בכל זמן ביצוע העבודות מתלווה לצוות העובדים מפקח מטעם העירייה, שתפקידו לוודא כי העבודה נעשתה כראוי ולאשר אותה. הן העירייה והן החברה מבצעות רישום של כלל העבודות המבוצעות ביומני עבודה מסודרים (ולכל אלו, ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.12.2015). אין ספק עם כן, שהפעולות שנקטה העירייה מספיקות הן על מנת להחזיר את נטל הראייה לכתפי התובעת, אפילו לשיטתו של השופט המלומד בעניין דלעיל. יתרה מכך העיד מר רימוק ועדותו לא נסתרה כי הוא מכיר את העץ המדובר ומדובר בעץ בריא שלא ניתן היה לצפות שייפול ענף ממנו.

עם כן, לאור האמור היה על התובעת להוכיח את חובת הזהירות הקונקרטית במקרה דנן, ואף עם זו מתקיימת, היה עליה להוכיח כי העירייה סטתה מסטנדרט התנהגות סביר. מאחר ולא הוכח כי העירייה התרשלה במקרה דנן, הרי שמקל וחומר הוא שלא מתקיים קשר סיבתי בין מעשי העירייה לנזק הנטען, ועוולת הרשלנות איננה מתקיימת בענייננו. לא ניתן לקבוע כי העירייה או הרשות המקומית תהיה אחראית בנזיקין בעקבות כל ענף הנופל מעץ אשר נמצא בתחום שיפוטה, ולא ניתן להחיל עליה אחריות מוחלטת אשר תעביר את נטל הראיה לכתפיה כאמור.

התובעת טוענת כי המכתב שנשלח על ידי הנתבעת שבו יש הודעה בחבות  ופסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות שאישר את הפשרה בין הצדדים מהווים הודאה של הנתבעת בחבות. אין בידי לקבל טענות אלו. המכתב נועד לצורכי מו"מ בין הצדדים והינו חסוי על פי חיסיון פסיקתי ובכל מקרה משקלו אפסי . הפשרה בתביעה הקטנה אינה מהווה השתק פלוגתא , לא התקיים כל דיון לגופו של עניין ולא ניתן לדעת מה היו שיקולי העיריה . הפשרה היא ערך חשוב אותו על בית המשפט להעדיף ועל כן פרשנות לפיה כל פשרה מהווה הודעה בחבות תפגע באפשרות שצד ירצה להתפשר .

סעד

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת כשלה בהוכחת תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין ומשלא עבר נטל הראיה אל הנתבעת, ומשלא הרימה התובעת בעצמה את נטל הראייה הנדרש להוכחת עוולת הרשלנות – אין היא יכולה להיפרע מהנתבעת. מאחר שכך, איני מוצא מקום לדון בהודעה שנשלחה לצד ג' אשר לכאורה פועלת על פי הנחיית הנתבעת ומקבלת את אישורה של הנתבעת לאחר ביצוע כל פעולה ."