תא (י-ם) 22170-06-11 אורה טננבוים נ' יצחק לוי
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 3/2/2016
ע"י כב' השופט: עבאס עאסי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את שכניה ואת נציגות הדיירים ואת חברת הביטוח שביטחה את הנציגות בביטוח אחריות חוקית בפיצוי דיירת בשל הנזק שנגרם לה בשל נפילה במהלכה שברה את רגלה בחצר הבית המשותף שבו היא מתגוררת.
רקע: השכנים הנתבעים ביצעו שיפוצים בדירתם בעת האירוע.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לאחר שנתתי דעתי לכלל חומר הראיות ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה באשר לנסיבות התאונה ואת התרשלות הנתבעים, מעבר למאזן ההסתברויות, ולפיכך, דין התביעה להידחות.
התובעת הגישה תצהיר יחיד שלה, בתמיכה בתביעתה. בתצהירה היא מציינת כי בעת התאונה הוצבה מכולה גדולה מטעם נתבעים 1 ו-2 לצורך איסוף פסולת של עבודות השיפוצים שבוצעו בדירתם; המכולה הוצבה במקום נגיש לכל אדם; לא הוצב גדר מסביבה ולא הוצב שילוט אזהרה.
לדבריה, במועד האירוע היא ירדה לבדה מדירתה אל החניה על מנת לקחת שלט שער הכניסה מרכבה בכדי לפתוח את שער החניה לרכבו של טכנאי שהגיע לבצע עבודות תיקון בדירתה; לאחר שלקחה את השלט היא התחילה לצעוד לכיוון הדירה, ובעודה הולכת היא החליקה לפתע על פסולת שהיתה מפוזרת על הקרקע מחוץ למכולת, וספגה מכה חזקה בברך ימין; היא לא היתה יכולה להבחין בפסולת משום שהיתה שעת לילה וחושך ומכיוון שהפסולת היתה בצבע כהה שהשתלב בקרקע שמסביב; לאחר נפילתה היא הבחינה בחתיכות פורמאיקה באזור הנפילה בצמוד למכולה; היא אספה אחת מחתיכות הפורמאיקה, וכאשר נתבעת 2 הגיעה לבקר בביתה, הוצגה בפניה את חתיכת הפורמאיקה והנתבעת 2 אישרה כי מדובר בחתיכה מהמטבח שבדירתה; היא ניסתה למצוא את חתיכת הפורמאיקה בביתה לשם הצגתה במשפט, אולם לא הצליחה.
...
כאמור, התובעת הסתפקה בתצהיר שלה לתמיכה בתביעתה. מדובר בעדות יחידה של בעל דין שעל פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הסתמכות עליה ללא סיוע מצריכה הנמקה.
בענייננו לא נמצא בחומר הראיות שום חיזוק שיכול לתמוך בעדותה של התובעת באשר לנסיבות נפילתה עקב חתיכת פורמאיקה שהייתה סמוך המכולה, או כל פסולת אחרת שהיתה מסביב למכולה כטענתה.
כאמור, התובעת נמנעה מלהביא עדים שבהישג ידה, לרבות בעלה ובנותיה, שכנים וטכנאי החשמל שהיו עדים לאירוע התאונה, על מנת לתמוך בגרסתה, למרות שעדים אלה, למצער, בני משפחתה, נמצאים בשליטתה.
כידוע, מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה או עדות שהיא לטובתו, אשר לפי השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק שאילו הביא אותה ראיה, הייתה פועלת נגדו. ראו: ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתיתיהו, פד"י מ"ה (4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טל קר, פד"י מד(4) 595, 602; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח', פד"י מז(2), 605, 614.
אל מול עדותה של התובעת עומדות 3 עדויות מטעם הנתבעים: הנתבעת 2, מר אבנר ומר ועקנין, אשר סתרו בעדותם גרסתה של התובעת בדבר קיומה של פסולת מכל סוג שהוא מסביב למכולה והדגישו כי סביב המכולה היה נקי כל הזמן.
לנוכח חומר הראיות שהובא לעיל, לא מצאתי כל סיבה או הצדקה לבכר את עדותה היחידה של התובעת על פני עדותם של שלושת העדים מטעם הנתבעים, שכאמור, שלא נמצאה בהם כל חולשה או סתירה.
בנסיבות אלה הרי גם לא ניתן לבכר את גרסתה של התובעת על פני כל אפשרות אחרת, לרבות נפילה עקב התעסקות בטלפון הנייד שנפל ממנה או נפילה סתם.
זאת ועוד. סבורני כי אין לקבל את טענת התובעת שלפיה יש להטיל אחריות על הנתבעים משום שלא הוצב שילוט וגידור מסביב למכולה. ראשית, מחומר הראיות עולה כי למכולה יש דפנות בגובה 1.5 מ', ולפיכך ספק אם צריך עוד גידור מסביב לדפנות של המכולה עצמה.
אשר לשילוט- הרי שנמסר על ידי נתבעת 1 כי היא תלתה שלט במעלית בעניין השיפוצים והתנצלה בפני השכנים על אי-הנוחות שנגרמת עקב כך.
מכל מקום, כאמור, לא הוכח כי התובעת נפלה עקב פסולת שהיתה מסביב למכולה, והוכח על פי עדויות הנתבעים כי כלל לא היתה פסולת מסביב למכולה, ולפיכך לא מתקיים קשר סיבתי בין אי-הצבת שילוט וגידור מסביב למכולה לבין נפילתה ופגיעתה של התובעת.
אין לקבל את טענת התובעת כי בנסיבות המקרה חלה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, לעניין הדבר מדבר בעד עצמו; שכן, אחד התנאים לתחולת הסעיף הוא כי "לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לנזק..."; ואולם, בענייננו, התובעת הציגה גרסה עובדתית פוזיטיבית לגבי נסיבות נפילתה; הכישלון שלה בהוכחת גרסה זו אינו יכול לשמש עילה להחלתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
סוף דבר
התביעה נדחית."
