פסיקה: נתקבלה תביעת שיבוב כנגד רשות מקומית בשל נפילה של עץ על רכב

תאמ (ת"א) 36166-04-15  כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 7/2/2016

ע"י כב' השופט: נצר סמארה

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת ביטוח כנגד רשות מקומית בשל נזקי רוכש שנגרמו לרכב ושולמו על ידי חברת הביטוח כתוצאה מנפילת עץ שהיה ממוקם בסמוך למקום חנייתו של הרכב בתחום הרשות המקומית?

בית המשפט קיבל את התביעה

מתוך פסק הדין:

"על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות מוצגים ת/1-ת/6 מטעם התובעת ומוצגים נ/1-נ/3 מטעם הנתבעת, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים המובאים להלן:

עצם קרות האירוע

הנתבעת חולקת בכתב הגנתה על עצם קרות האירוע. אולם, בסיכומי טענותיו של ב"כ הנתבעת הוא אינו מזכיר ולו בחצי מילה את המחלוקת בעניין זה.

אני סבור כי העלאת טענה לפיה הנתבעת חולקת על עצם קרות האירוע נעשתה למראית עין בלבד ולמען כתב ההגנה לא יצא חסר. יחד עם זאת, כאשר בית המשפט מגיע לבחון את המחלוקות המהותיות שבין הצדדים הוא רואה לנגד עיניו כי אין מחלוקת בעניין זה, אחרת ב"כ הנתבעת לא היה זונח טענה זו בסיכומיו.

ואם לא די בכך, הרי שלאחר ששמעתי את עדותה של מבוטחת התובעת איני סבור כי מדובר באירוע ממוצא על ידה. תמונות שצולמו בזמן אמת המראות את העץ שקרס מצוי על הרכב (ת/2) ואת תמונות הנזק לרכב המתיישבות עם קריסת עץ על הרכב (ת/3) מעידות על אותנטיות גרסתה של מבוטחת התובעת.

רשלנותה של הנתבעת באי מניעת האירוע

על מנת לבחון התקיימותה של עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין יש לבחון כי מתקיימים ארבעה תנאים: קיומה של חובת זהירות, התרשלות, נזק וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

חובת זהירות

סעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") שכותרתו "סמכויותיה של עירייה קובע בסעיף קטן (9) בלשון זו:

"לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי"

על יסוד הוראה זו קיימת לנתבעת הסמכות לטעת עצים בכל רחוב או מקום ציבורי. בנוסף סעיף 235 לפקודת העיריות אשר כותרתו "חובותיה של עירייה" קובע בסעיף קטן (3) בלשון זו:

"תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;"

על יסוד הוראה זו קיימת לנתבעת חובה חוקית למנוע מכשולים המצויים בתחום שיפוטה.

הלכה היא כי חובה שמקורה בהוראה סטטוטורית יכולה ליצור חובת זהירות מושגית בדיני הנזיקין.

ראו: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד לז(3) 757, 763 (14.07.83).

אין חולק כי העץ היה מצוי בשטח ציבורי שבתחום שיפוטה של הנתבעת ובחזקתה על רחוב. משכך, קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת כלפי עוברי האורח בתחומה ובכלל זה גם כלפי מבוטח התובעת.

אולם, אין די בחובה המושגית גרידא יש צורך להוכיח כי מתקיימת בנוסף החובה הקונקרטית, שבמסגרתה נבחנת נסיבותיו הקונקרטיות של העניין הנדון ואם יש בו כדי להקים את חובת הזהירות.

במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית נשאלות שתי שאלות: האחת, האם לנתבעת הייתה היכולת לצפות את התרחשות האירוע. השנייה, האם צריך לצפות את הנזק.  

התרשלות והקשר הסיבתי

אף אחד מן הצדדים לא הוכיח את הסיבה בעטייה קרס העץ. אמנם, הנתבעת צירפה חוות דעת של מומחה מטאורולוג לפיה ביום האירוע נשבו רוחות המלוות במשבי רוח שמהירותם יכולה להתאים להגדרה של "סער עז" או "סופה", כאשר באחרונה עצים עלולים להישבר או להיעקר. יחד עם זאת, אין בחוות דעת זו, כדי לקשור בין קריסת העץ לבין משבי הרוח. ראשית, המומחה שערך את חוות הדעת המטאורולוגית כותב בחוות דעת כי בשטח עירוני עשויה הרוח להיות שונה בהתאם לכיוון הרחובות ולמבנה הבתים, כך שהרוח במקום הנזק הייתה יכולה להיות חזקה או חלשה יותר בכ- 15%.

סטייה זו של 15% יכולה להיות קריטית בנסיבות העניין מאחר ואם מדובר ברוח חלשה יותר ב- 15% הרי שהיא עשויה לשנות את ההגדרה של מסופה לסער עז ומסער עז לסער, כאשר בשניים האחרונים שבירת עצים אינה אופציה אפשרית.

על כל פנים מאחר והמומחה המטאורולוגי מטעם הנתבעת לא הובאה לעדות על ידי התובעת לא ניתן היה לעמוד עמו על פרטים אלו, והדבר עומד לנתבעת לרועץ.

יחד עם זאת, גם אם אניח כי העץ קרס בשל משבי רוח חזקים, הרי שאין הדבר פוטר את הנתבעת מאחריות. מזג אוויר חורפי מלווה ממשבי רוח חזקים ואף מסערות המתרחשות במדינתו, ולא נראה כי בנסיבות העניין דובר על מזג אוויר קיצוני וחריג. אין מדובר בדבר חדש תחת השמש אלא בדבר צפוי. אם כך, לטעמי הנתבעת יכולה הייתה לנקוט מבעוד מועד בצעדים למניעת קריסת עצים המועדים לקריסה, עצים גבוהים, עצים נוטים, עצים חולים וכו' בין היתר על ידי ביצוע סקר עצים. אולם, כפי שאתייחס לכך בהמשך סקר זה לא הוצג על ידי הנתבעת וכלל לא ברור אם בכלל נעשה.

ניתן לומר אפוא כי נפילת עץ ללא שהוכח קיומו של מזג אויר קיצוני וחריג אשר יכול היה להשפיע על נפילת העץ ולאור העובדה כי העץ מצוי בשטח אחריותה של הנתבעת, מעביר את הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בהתאם ללשונו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

באשר לכלל של "הדבר מעיד על עצמו", הרי שלצורך החלת הכלל, שלושה תנאים מצטברים צריכים להתקיים, כפי המתואר להלן:

"הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה".

ראו: ע"א 6792/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.2.2011).

הבא נבחן אם הנתבעת עמדה בנטל זה.

הנתבעת העידה עד בודד מטעמה, אשר כלל אינו העד הרלוונטי לעניין קריסת העץ ולעניין טיפול העירייה במניעת קריסות עצים. העד מטעם, מר ילון, העיד כי אין לו כל נגיעה לעניין גיזום העצים על ידי העירייה (עמ' 2, שורות 29-28 לפרוטוקול) וכי האחראי על מחלקת הגיזום נבצר ממנו להגיע (עמ' 2, שורות 30-29 לפרוטוקול). כל ידיעתו של מר ילון הייתה ברמה הכללית ולא ברמה הספציפית של האירוע מושא התובענה.

בסיכומיו הודה ב"כ הנתבעת כי העד מטעם הנתבעת לא יכול היה להוסיף לטענות הנתבעת אלא רק מעט (עמ' 5, שורה 1 לפרוטוקול). 

מר ילון העיד עוד כי לנתבעת אין מומחה לזיהוי סיכוני עצים אלא רק לקבלן מטעם הנתבעת אשר מופקד על גיזום העצים (עמ' 4, שורות 15-12 לפרוטוקול), אלא שלא הובא כל עד רלוונטי לא לעניין הגיזום ולא לעניין סיכוני עצים.

הנתבעת לא הציגה כל דוח או מסמך המעיד על שימור העצים בעירייה ופעולות היזומות שנעשות למניעת קריסת עצים.

אמנם, הנתבעת צירפה את תוכנית עבודה שנתית לשנת 2014 (נ/1) שלטענתה עוסקת בגיזום העצים בשטחה. אולם, גם מסמך זה אין בו כדי להועיל לנתבעת. ראשית, כלל לא ברור אם מדובר בתוכנית עבודה לגיזום עצים. כותרתו של מסמך זה הוא: "תכנית עבודה שנתית עיריית פתח תקווה 2014" הא ותו לא. שנית, גם אם מדובר בתוכנית הקשורה לגיזום העצים בשטחה המוניציפלי של הנתבעת, הרי אין כל ראיה לביצוע בפועל של התוכנית. בעניין זה, מר ילון מעיד כי בחודש דצמבר 2014 בוצע גיזום של עצים ברחוב בו ארע האירוע (עמ' 4, שורה 12-11 לפרוטוקול), בעוד שלפי תוכנית העבודה הגיזום אמור היה להתבצע בחודש אוגוסט 2014, כך שאין בתוכנית העבודה כדי ללמד על צעדי המנע שנעשות בנתבעת. שלישית, לא הובא כל עד רלוונטי לעניין הגיזום. הנתבעת יכולה הייתה להביא לעדות את עדותו של האדם אשר גזם בפועל את העץ, או את עדותו של הגורם המופקד על גיזום העצים אולם מטעמיה שלה לא הביאה אותם, והדבר עומד לה לרועץ.

כמו כן, מתברר מעדותו של מר ילון כי סקר העצים האחרון שנעשה על ידי הנתבעת הוא בשנת 2011 ומה גם שסקר זה כלל לא הוצג לבית המשפט. עיון בסקר זה יכול היה ללמד על אופיו של העץ שקרס והאם היו סימנים מוקדמים לקריסתו.

קיימת אינדיקציה טובה לכך שהנתבעת אספה את העץ שקרס לאחר קריסתו. מה גם שלא סביר שגורם אחר, שאינו העירייה, יאסוף עצים נפולים, כאשר הנתבעת היא זו שאחראית להסרת מכשולים ומפגעים בתחום שיפוטה. אם כך, הנתבעת יכולה הייתה לשלוח את העץ הספציפי שקרס לבדיקת מומחה שעשוי היה לקבוע אם מדובר בעץ חולה ואף לעמוד על הסיבות לנפילתו. ברם, מר ילון מעיד כי הדבר לא נעשה (עמ' 3, שורות 13-12 לפרוטוקול). משלא עשתה כן הנתבעת הרי שגם מחדל זה עומד לרעתה של הנתבעת.

בנסיבות העניין ממכלול הראיות שהביאה הנתבעת, לרבות העדתו של עד בלתי רלוונטי לחלוטין, לא עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל ההוכחה.

די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת התרשלה בתפקידה ובאחריותה למניעת קריסת עצים ולמניעתו ולקריסתו של העץ הספציפי שקרס שגרם לנזקי הרכב.

...

סיכום

מכל האמור לעיל, עולה כי כל ארבעת התאנים לקיומה של עוולת הרשלנות מתקיימים בנסיבות העניין.

במאמר מוסגר אומר כי הנתבעת צירפה פסק דין בעניין דומה שניתן מלפניי בתא"מ 38345-09-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית רמת-גן (15.05.2015) שם הגעתי לתוצאה הפוכה. עם זאת, מדובר על נסיבות שונות ועל ראיות שונות וברור כי קביעתי בפסק הדין בתא"מ 38345-09-14 אינו מקרה מבחן לכל תביעות שיבוב בעניין נזק מעצים שקרסו, אלא הוא תלוי מקרה וראיות.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה."