תא (ת"א) 53332-10-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 8/2/2016
ע"י כב' השופטת: שרון גלר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח כנגד חברת הבניה בנוגע לעלויות על סך 200,000 ₪, בהן נשאה חברת הביטוח עבור מבוטחיה, לצורך תיקון נזקי רטיבות ונזילות בדירה אותה רכשו המבוטחים מחברת הבניה?
רקע: הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי, החברה שביצעה עבורה את עבודות האינסטלציה בדירה ובבניין כולו.
בית המשפט קיבל את התביעה נגד חברת הבניה במלואה ודחה את ההודעה לצד השלישי
מתוך פסק הדין:
"מבוטח – בעל הדירה העיד, כי אינסטלטור מטעם הנתבעת בשם מוטולה ביקר בדירה ומצא כי אכן יש נזילה בצינור המים החמים, אם כי לא מצא באותה עת את המקום המדויק של אותה נזילה וטען כי יזמין למקום מאתר לשם כך (עדות המבוטח, עמ' 27 ש' 25 לפר'). עדות זו לא נסתרה בעדות אחרת כלשהי באשר מוטולה לא זומן לעדות על ידי הנתבעת.
...
עדות זו של המבוטח, מבחינת תוכנה, שומטת בין היתר את הקרקע מתחת גרסת העד גולדין מטעם ההגנה, לפיה עד לקבלת מכתב השמאי מטעם התובעת, הנתבעת לא ידעה כלל על בעיית מים בדירה. יצוין, כי גולדין עצמו העיד, כי מוטולה דיבר עימו לאחר הביקור בדירה ומסר לו כי יש בעיה אך הוא זקוק למאתר כדי לאתרה במדויק (עדות גולדין, עמ' 51 ש' 19 לפרק).
למרות זאת, לא בוצעו טיפול או בדיקות המשך מצד הנתבעת לבעיית המים.
אף איני מקבלת את טענת הנתבעת כי שינויים שביצעו המבוטחים בנכס הם שגרמו לנזקי המים נשוא ההליך.
אף לא הוגשו לבית המשפט יומני עבודה או תיעוד אחר כלשהו לעניין אופן ביצוע עבודות האינסטלציה בדירה בזמנו, אשר יש בהן כדי לסתור את טענת התובעת ואנשי המקצוע מטעמה בדבר הליקויים שנמצאו בצנרת הדירה ומקורם.
חסרים ראייתיים אלו, אשר ניתן היה כמובן להימנע מהם ולהציג לבית המשפט את מכלול הראיות הרלבנטיות, נזקפים לחובת הנתבעת וגרסת הגנתה, אשר נותרה בלתי מבוססת בראיות של ממש, בפן העובדתי והמקצועי כאחד.
משכך, והואיל ואין חולק, כי הנתבעת היא שסיפקה והתקינה את הצנרת בדירה, ואף אין חולק לגבי לוח הזמנים בו אירעו נזקי המים נשוא ההליך כשלוש שנים בלבד לאחר קבלת הדירה על ידי המבוטחים, ובהעדר ראיות למקור חיצוני כלשהו לנזקי המים הנדונים, קיימת לנתבעת, מהטעמים שיפורטו להלן, אחריות לנזקים הנדונים.
למרות כל העדויות הללו, הנתבעת לא הציגה ראיות לכך שנערכה על ידה או מטעמה בדיקה יסודית של הצנרת עובר לכיסויה בבטון וריצוף על מנת לוודא כי הינה שלמה ותקינה. כאמור לעיל, היא אף לא סתרה גרסאות אלו באמצעות עדים מטעמה שנכחו באתר באופן שוטף.
זאת ועוד: קרבציק העיד כי דליפת מים מצנרת הדירה ארעה מפגיעה בצינור עצמו.
אף נציג חברת שחר, עזריה, העיד כי בעל הדירה הראה לו את החור בצינור (עמ' 29 ש' 2 לפר'). המבוטח עצמו גם הוא העיד על כך (עדות מבוטח, עמ' 8 ש' 21, עמ' 15 ש' 22 לפר').
הצינור הפגום עצמו אף הוצג בבית המשפט – מוצג ת/1.
מובהר, כי איני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בראיה כוזבת שהוצגה מטעם התובעת. הצינור הוצג וזוהה על ידי המבוטח, אשר כאמור לעיל, עדותו מהימנה עלי לחלוטין, ופרט להטחת אשמה בעלמא בעניין זה לא מצאתי ביסוס כלשהו בראיות הנתבעת בהקשר זה.
ראיות וקביעות אלו, על משקלן המצטבר, מביאות אותי למסקנה ברורה בדבר התנהלות רשלנית מטעם הנתבעת בעת התקנת מערכת המים בדירה, ובפרט בשלב שבין בדיקת מכון התקנים ועד לכיסוי הצנרת בבטון וריצוף. כמו כן אני מוצאת רשלנות בהתנערות הנתבעת והעדר הטיפול מצידה בשלב שלאחר פניית המבוטח כאשר הנזקים כבר אירעו והיו ידועים.
נוכח הקביעה לעיל בדבר הוכחת רשלנות הנתבעת בשלב ביצוע העבודה, אין צורך להרחיב הדיון בשאלת נטלי הראיה ואף לא בשאלה האם קמה לנתבעת חבות אף מכוח חוק המכר (דירות), בין נוכח תחולת תקופת הבדק ובין תחולתה של תקופת האחריות. בעניין זה אציין אך, כי כל עוד טענות המבוטח, או מי שבא בנעליו, הועלו בתוך תקופת ההתיישנות שבדין הכללי, הרי שהמבוטח רשאי להעלות כנגד הנתבעת טענות בעילות נזיקיות אף אם חלפו כבר תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק זה (ראה בעניין זה סעיף 7 לחוק המכר (דירות)).
אף איני מקבלת את טענת הנתבעת, כי הטיפולים בבעיות הרטיבות אשר בוצעו על ידי שרברבים מטעם חברת ש.ח.ר אשר פעלה מטעם התובעת החמירו את היקף הנזקים ואני סבורה, כי טענה זו לא הוכחה לפני. כאמור לעיל, מעבר לבדיקה ראשונית של מוטולה, הנתבעת לא טיפלה בנזקי הרטיבות והנזילות לגופם לאחר שהודע לה על ידי המבוטח דבר קיומם. לאור הימנעותה זאת, הפעיל המבוטח את הביטוח שלו אצל התובעת וזו הפעילה את אנשי חברת ש.ח.ר לביצוע הטיפול בבעיות הרטיבות. משכך, ממילא הנתבעת אינה יכולה להציג גרסה מכלי ראשון באשר לנזקים אלו והטיפול בהם. יצוין, כי בנוגע לטענה זו אף לא הוצגה לפני חוות דעת מקצועית מטעם הנתבעת, וזאת הן לעניין עצם הטענה הנ"ל והן לעניין היקף הנזק אשר לשיטתה של הנתבעת יש להפחית מאחריותה שלה עקב טענת החמרה זו.
משכך, וכאשר אני לוקחת בחשבון אף את הכלל בפסיקה לפיו חברות הביטוח מוחזקות כמי שאינן משלמות כמתנדבות, יש להכיר בתשלומים שביצעו כבסיס איתן לסכום הנזק הנתבע.
איני סבורה, כי ההודעה ששלחה הנתבעת לצד ג' בוססה בראיות ממשיות כלשהן המצדיקות את קבלתה, וזאת למרות קביעותי לעיל בדבר אחריות הנתבעת במקרה דנן ובגדר התיק העיקרי.
ודוק: ואני ערה להכחשת קבלת המכתב על ידי שגב מטעם צד ג' וגרסתו בדבר העדר כל מכתב כאמור, או מכתב אחר כלשהו, וכי מדובר אך בשיחת טלפון מאוחרת יותר שהתקבלה אצל שגב מגולדין (סע' 48 לתצהירו). בין גרסאות גולדין ושגב בעניין זה אני מעדיפה את גרסת שגב. מבלי להרחיב בעניין זה מעבר לצורך אציין, כי לא הוכחה לפני באסמכתא רלבנטית, כגון אישור מסירה או אישור משלוח בפקסימיליה, קבלת מכתב כאמור (או אף משלוחו) והתרשמתי כי עדות שגב בעניין זה כנה. אציין, כי אף לוח הזמנים הנטען על ידי גולדין לקבלת מכתבו של השמאי קייזר (מיום 31.10.11) אצל הנתבעת, לטענתו כשבוע שבועיים לאחר משלוחו של מכתב זה, אינו מתיישב עם הטענה בדבר פניה של הנתבעת לצד ג' בכתב (בצירוף מכתב קייזר כביכול) כבר ביום 3.11.11.
מכל מקום, כאמור, מועד המכתב הנטען מאוחר למועד הרלבנטי לפניה לצד ג', בעת התרחשות בעיות הנזילה, אשר נוכח טיבה כמובן שהצריכה טיפול דחוף ומידי, לצורך בדיקה ותיקון.
נוכח טעמים אלו, על משקלם המצטבר, נדחית ההודעה לצד ג'.
נוכח קביעותי לעיל, מתקבלת התביעה במלוא סכומה – 200,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
ההודעה לצד ג' נדחית מהטעמים שפורטו לעיל."
