תאמ (י-ם) 39290-11-14 סמעאן גאליה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 18/2/2016
ע"י כב' השופטת: שרון לארי-בבלי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת ביטוח או גם את סוכן הביטוח לפצות את התובע בגין נזקים והוצאות שנגרמו לו בעקבות תאונה עם צד ג'?
רקע: חברת הביטוח טענה כי אין יריבות בין הצדדים, משום שהיא לא ביטחה את הרכב בביטוח מקיף במועד הרלבנטי. סוכן הביטוח טען כי לא הציג בפני התובע כל מצג לפיו יש לו פוליסת ביטוח תקפה אצל חברת הביטוח הנתבעת או אצל חברה אחרת. לדבריו, לא ניתן היה לבטח את רכב בביטוח מקיף משום שבעברו שני אירועי ביטוח.
בית המשפט דחה את התביעה נגד חברת הביטוח וקיבל את התביעה נגד סוכן הביטוח בניכוי 45% בגין רשלנותו התורמת של התובע.
מתוך פסק הדין:
"בין התובע לנתבע 2 ישנה היכרות רבת שנים וקרבה משפחתית. התובע ביטח את כלי הרכב שבהחזקתו בביטוח חובה ובביטוח מקיף דרך הנתבע במשך שנים רבות. בשנת 2012 בוטחו כלי הרכב בחברת "מנורה". משהגיע המועד לחידוש הביטוח, הודיע לו הנתבע 2 כי "מנורה" מסרבת לחדש את הביטוח, החל מיום 1.11.2012, בשל שתי תביעות ביטוח שהיו לו במהלך השנה. הנתבע 2 ביטח את רכבו של התובע בביטוח חובה אצל הנתבעת 1, ובדק אפשרות לבטחו שם גם בביטוח מקיף.
הנתבע 2 מסר לתובע העתק פוליסה של הנתבעת 1 עליו הודפס "עותק לבדיקה" ובכתב יד נכתב "מקיף ללא גניבה חובה שולמה במגדל". מסמך זה עומד במרכזה של המחלוקת בין הצדדים. לגרסת התובע, מסמך זה יצר אצלו מצג שווא לפיו היה מבוטח אצל הנתבעת 1; הנתבע 2 טען מנגד כי מדובר במסמך פנימי המהווה הצעה בלבד וכפוף לאישור הנתבעת 1.
עיון במסמך הפוליסה מעלה כי הוא כולל את כל פרטי התובע, לרבות תקופת הביטוח, פרטי הרכב, דמי הביטוח והסדר תשלום וכיו"ב. המילים "העתק לבדיקה" המודפסות על המסמך, מלמדות כי אין מדובר בפוליסה עצמה אלא במסמך הצעה בלבד, בטרם אושרה הפוליסה אצל החברה המבטחת. העובדה שצוינו המילים: "מקיף ללא גניבה חובה שולמה במגדל", אינה מסייעת לתובע במקרה זה, שכן מדובר בתיאור הפוליסה המבוקשת, כאשר לפי הסברו של הנתבע 2, שמצאתי לקבלו, הוסיף מידע בדבר פוליסת החובה, על מנת שהתובע יקבל הנחה של 10% במחיר הביטוח המקיף (פרוטוקול, עמוד 26, שורות 3-4).
...
שוכנעתי כי המסמך אינו מהווה פוליסה מחייבת, כי אם הצעה בלבד,
מהעדויות עולה כי לאחר התרחשות התאונה, הגיע התובע למשרדו של הנתבע 2. בהיעדרו, באמצעות הפקידה ובשל טעותה, מילא טופס הודעה על תאונת דרכים של הנתבעת 1 והופנה למוסך הסדר, שם נאמר לו כי אינו זכאי לתיקון רכבו. לגרסת התובע רק במוסך גילה לראשונה שאיננו מבוטח. לגרסת הנתבע 2, התובע ידע כל הזמן כי רכבו איננו מבוטח וניצל את טעותה של הפקידה.
בעניין זה התרשמתי כי הנתבע 2 התרשל בטיפול בבקשת התובע לבטח רכבו בביטוח מקיף, באשר פנה לסוכנות לראשונה רק ביום 7.11.2012, כשלושה שבועות לאחר שפנה אליו התובע וכשבוע לאחר שפג תוקפו של הביטוח המקיף שהיה לו. עריכת אישור העדר תביעות שגוי על ידי הפקידה, עיכבה את הטיפול בשבוע נוסף. בשל שגיאה נוספת של הפקידה, מילא התובע טופס הודעה על תביעה של הנתבעת 1 והופנה למוסך הסדר. הנתבע 2 הטיל את האחריות לביצוע הטעויות על הפקידה, אולם כמנהל המשרד, אף אם השגיאה הייתה של הפקידה, האחריות מוטלת עליו והוא אינו יכול להתנער ממנה.
כפי שעולה מעדויות הצדדים באשר להתנהלותם ויחסיהם במשך השנים, התובע סמך על טיפולו של הנתבע 2 בעניינו. אולם, דווקא בשל העובדה שסורב על ידי חברת ביטוח אחרת והיה מודע לאירועי הביטוח בעברו, היה עליו לברר ולבדוק עם הנתבע 2 אם הוסדר עבורו הביטוח. ככל שלא עשה כן, מצאתי לייחס לו אשם תורם.
באשר לטענה כי התובע השתהה ולא פנה לנתבעת 1 קודם להגשת תביעה זו, אף שנדרש לשלם כספים למבטחת של הנהגת ולנהגת עצמה, מצאתי לדחותה. שוכנעתי כי כטענת התובע, הנתבע 2 ניסה לסייע לו ולמצוא פתרון למצב. משחלף הזמן והתובע ראה שהנתבע 2 לא הצליח לסייע לו החליט לתבוע (פרוטוקול, עמוד 22, שורות 22-27).
מהאמור עולה כי במועד הרלבנטי לא הייתה לתובע פוליסת ביטוח מקיף בתוקף, ולכן התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. לעניין זה מצאתי כי אין מקום להחיל את הוראות ס' 33 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א -1981 המחייבות את הנתבעת 1 כשולחת הסוכן, מאחר ודבר ההצעה לביטוח הובאה לידיעתה רק לאחר מועד התאונה (עובר למועד זה הועברו אליה פרטים הנוגעים לרכב שגוי).
הנתבע 2 התרשל בתפקידו כאמור לעיל, ומצאתי לקבל את התביעה נגדו, בניכוי אשמו התורם של התובע בגובה של 45%.
לפי חוות דעת השמאי, הנזק שנגרם לרכב התובע עמד על סך של 16,383.49 ₪ ולבקשת התובע לא תוקן בפועל. התובע טען כי תיקן את רכבו בעלות של 3,000 ₪, אולם לא המציא על כך קבלה וגם לא על סך של 1,800 ₪ ששילם לטענתו לנהגת, ובנסיבות אלה דרישתו לפיצוי בגין נזקים אלה לא הוכחה.
תחת זאת, מצאתי כי התובע הוכיח נזקיו בגין תשלום למבטחת הנהגת בסך 8,056 ₪ ושכר טרחת השמאי בסך 604 ₪, ובסך כולל של 8,660 ₪."
