תאמ (רמ') 778-02-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל רייכמן
בית המשפט: השלום ברמלה
פסק הדין ניתן ביום: 2/3/2016
ע"י כב' הרשם הבכיר: נועם רף
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את הנתבעים, תופשי הנכס לפצות את חברת הביטוח (התובעת אותם בתביעת תחלוף) בגין תשלום ששילמה חברת הביטוח בשל נזק שנגרם לדירה המבוטחת כתוצאה מאירוע שריפה?
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
" לטענת הנתבעים בכתב ההגנה הם אינם אחראים לגרימתה של האש, אינם אחראים לפעולות של כוחות כיבוי האש ועל כן אינם חייבים בפיצוי כלשהו. אין כל הגיון לכך שמכבי האש יזניקו מים רבים לדירת מבוטח התובעת ולא הוגשה כל חוות דעת הנדסית ו/או של כיבוי אש ו/או כל חוות דעת אחרת להוכחת הטענה לכך שמים אכן חלחלו לדירת מבוטח התובעת.
זאת ועוד, הנתבעים הם אך השוכרים של הדירה ולא בעליה ובהתאם להסכם השכירות סוכם בין הנתבעים לבין בעל הדירה, מר לביא, שהנתבעים לא יישאו בכל נזק שייגרם לדירה ולבעל הדירה קיימת פוליסת ביטוח המכסה את הנזקים נשוא כתב התביעה.
...
נקבע כי ככל שהנתבעים חולקים על האמור בחוות הדעת, עליהם לבקש לזמן את השמאי לחקירה על חוות דעתו בהתאם להוראות תקנה 130א. לתקנות סדר הדין האזרחי.
הנתבעים לא הגישו כל בקשה כאמור.
משכך, ויתרו הנתבעים על זימונו וחקירתו של השמאי מטעם התובעת ולא מצאתי כל טעם מדוע יש לסטות מהאמור בחוות הדעת כלשונה, ככל שהתובעת תעמוד בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את תביעתה.
בהתאם לאמור בכתב התביעה וכפי שעלה מחקירתו של הנתבע, בדירתו ארעה שריפה ולמקום הגיעו כוחות כיבוי האש.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש" קובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המיטלטלין משם באה האש, על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחויב עליה".
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהראיות אשר הובאו בפני, הגעתי למסקנה לפיה הנזק נגרם עקב אש שפרצה מהדירה שהחזיקו הנתבעים.
הנתבע אישר כי היה השוכר בדירה.
סעיף 2 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר את המונח "תופש" כדלהלן:
"אדם התופש מקרקעין כדין, או הזכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותן או להשתמש בהן, ובאין אדם כאמור – בעל המקרקעין".
לאור עדותו של הנתבע אין מחלוקת על כך שהנתבעים הינם בגדר תופשים של המקרקעין שמהם יצאה האש.
נוכח זאת שהתובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי הנזק בדירת מבוטח התובעת נגרם עקב אש והנתבעים הם התופשים של המקרקעין משם יצאה האש, נטל הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות, נופל לפתחם של הנתבעים.
הנתבעים לא עמדו בנטל זה שמוטל לפתחם.
הנזק שנגרם לדירת מבוטח התובעת, כאמור בחוות דעת השמאי, נגרם כתוצאה ממים שחלחלו מתקרת דירת הנתבעים שהציפו את דירת מבוטח התובעת במספר מוקדים.
איני סבור כי על התובעת היה לצרף חוות דעת מומחה נוספת לעניין חלחול המים האמור והנזק שנגרם לדירת מבוטח התובעת. מדובר בנזקים שנחזים לעין. הנתבעים ויתרו על זכותם לחקור את השמאי מטעם התובעת.
שמאי התובעת אינו מתייחס בחוות דעתו לגורם השריפה. השמאי רשאי להתייחס לנזק שנגרם בדירת מבוטח התובעת. השמאי גם רשאי להתייחס לסיבה שגרמה לדעתו לנזק בדירת מבוטח התובעת, ככל שניתן להבחין אם מדובר בנזק של שריפה, מים וכדומה – נזק ברור לעין שאינו דורש מיומנות מיוחדת.
נזק שנגרם כתוצאה מחלחול מים לתוך דירת התובעת וזאת כתוצאה ממים שהוזנקו לתוך דירתם של הנתבעים, הינו בגדר נזק שנגרם עקב שריפה, כאשר הליך כיבוי השריפה הינו פועל יוצא וישיר של השריפה עצמה.
אין נפקא מינה אם המים חלחלו מדירת הנתבעים לדירת מבוטח התובעת או שהוזנקו ישירות לדירת מבוטח התובעת במהלך הליך כיבוי האש. בשני המקרים הנזק שנגרם לדירת מבוטח התובעת הינו עקב אירוע השריפה.
למרות שהנתבעים היו מודעים מיד לאחר קרות אירוע השריפה כי ישנה טענה שהשריפה פרצה ממקרר שנמצא בבעלותם ובחזקתם, לא פעלו הנתבעים בכל דרך וצורה שהיא על מנת לאשש טענה זו. הנתבעים לא צירפו כל חוות דעת של מומחה שריפות או מהנדס חשמל שיש בה כדי להוכיח שהשריפה פרצה לא כפי שנטען מהמקרר שבחזקתם ובבעלותם וגם לא לעניין הנזק שנגרם לדירת מבוטח התובעת.
יתרה מכך, בגין אירוע השריפה התנהל הליך נוסף בת"ק 1729-06-12 (הרצליה) וגנר ואח' נ' לביא ואח'. בתיק זה התביעה הוגשה כנגד הבעלים של הדירה.
למרות שאין המדובר באותם צדדים, אציין כי בימ"ש קבע שהבעלים של הדירה אינם אחראים לנזק שנגרם כתוצאה מהשריפה וזאת בהתבסס על חוות דעת של חוקר שריפות מומחה, מר אשר סלוצקי, שמצין כי המקרר הוא מקור האש. כמו כן, נקבע בפסק הדין שאין אחריות לבעלי הדירה מאחר שהם השכירו את הדירה לשוכרים, אשר הביאו את המקרר בעצמם (השוכרים – הנתבעים בתיק דנא – הוספה אינה במקור נ.ר.).
למרות טענות הנתבעים לכך שהם אינם אחראים בגין נזק שנגרם כתוצאה מרשלנות נטענת של שירותי הכיבוי או כתוצאה מאחריות כלשהי מטעמו של בעל הדירה, הנתבעים לא הגישו כל הודעת צד ג' כנגד מי מאותם צדדים, משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם.
לאור התנגדות הנתבעים במהלך הדיון להחלפתו של המצהיר מטעם התובעת וההחלטה שניתנה בפרוטוקול הדיון בעניין זה, אצין כי לאחר ששמעתי את עדותו של העד לא מצאתי שנגרם לנתבעים כל נזק כתוצאה מהחלפת המצהיר מטעם התובעת.
טענת הנתבעים כי המצהיר מטעם התובעת אינו נציג ביטוח בקיא שיודע להעיד אודות המקרה נשוא התביעה, דינה להדחות.
המצהיר מטעם התובעת הינו מנהל מדור תביעות אצל התובעת.
באפשרותו וביכולתו להעיד לעניין דברים שבידיעתו מכוח תפקידו זה – כפי שעשה בפועל.
לא מצאתי כי יכולה היתה להיות כל תועלת בהעדתו של עד אחר.
טענת הנתבעים לענין הפוליסה והצורך בהעדתו של חתם דינה להידחות.
ככל שהנתבעים היו סבורים שמן הראוי היה לזמן לדיון חתם מטעם התובעת, היה עליהם לבקש האמור בישיבת קדם המשפט האחרונה בתיק מיום 7.9.15, שהפוליסה הרלבנטית היתה בידיהם והצדדים מתייחסים לסוגיית העדים הנדרשים באופן מפורש.
לסיכומם של דברים, דין התביעה להתקבל במלואה."
