תא (חי') 28350-10-10 שמואל שטייף נ' "הרכב" חברה להובלה בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 3/3/2016
ע"י כב' השופטת הבכירה: כאמלה ג'דעון
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את המעביד ואת חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות חוקית בפיצוי עובד בגין נזק גוף שנגרם לוף לטענתו מחשיפה ממושכת לשמש במהלך עבודתו?
רקע: העובד, בעל גוון עור בהיר, עבד בשירות המעביד כנהג משאית (שינוע מכולות) במשך כ-27 שנים. במשך תקופה של כ 9 שנים עבד במקומות עבודה אחרים. העובד טען, כי במהלך מרבית שעות עבודתו בשירות המעביד הנתבע על ידו, הוא היה חשוף לקרינת השמש.
בית המשפט דחה את התביעה משום שסכום התביעה "נבלע" בתגמולי הביטוח הלאומי
מתוך פסק הדין:
" הצדדים חלקים בכל החזיתות, ואת פרק הדיון אתחיל בטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעות.
טענת ההתיישנות
...
בענייננו, המדובר בגידולים ממאירים שהתגלו בגופו של התובע בשנים 1997-1998, ובשנים 2007 ואילך. גידולים אלה התחילו לכונן בגופו של התובע מספר שנים קודם לגילוים, והינם תוצאה מצטברת לחשיפה יומיומית לשמש על פי דברי מומחה בית המשפט. יוזכר כי התובע עבד בשירות הנתבעת החל משנת 1980 ועד שנת 2007, היינו משך תקופה של כ- 27 שנים.
נשאלת אפוא השאלה, האם התביעה התיישנה לגבי גידולים אלה?
בפנינו גידולים ממאירים שהתגלו בגופו של התובע בתקופות שונות כאמור, ומשכך, הדיון בטענת ההתיישנות יתייחס לכל אחת מהתקופות הנ"ל בנפרד.
אתחיל את הדיון בגידולים שהתגלו משנת 2007 ואילך, אם כי אזכיר תחילה את ההלכה הפסוקה שלפיה "על הנתבע להוכיח טענת התיישנות שבפיו" (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש ואח', פ"ד מד (1), 160).
הגידולים הממאירים שהתגלו בגופו של התובע משנת 2007 ואילך
על פי כלל התגלות הנזק הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, עילת התביעה בגין כל גידול כאמור מתחילה מיום גילויו, אולם תביעה כאמור תתיישן אם הוגשה בחלוף תקופה העולה על 10 שנים מיום אירוע הנזק.
בענייננו, התובע הגיש את תביעתו בשנת 2010 כאמור. על מנת שהנתבעות יזכו בטענת ההתיישנות שהועלתה על ידן בהתייחס לגידולים אלה, היה עליהן להוכיח כי חלפה תקופה העולה על 10 שנים מיום אירוע הנזק לבין מועד הגשת התביעה. אולם הנתבעות לא הצליחו להוכיח טענה זו, שכן מעדותו של מומחה בית המשפט התברר כי לא ניתן להצביע על נקודת זמן מסוימת שבה אירע הנזק לגבי כל גידול וגידול, טרום התגלותו (עמ' 30 ש' 19-17).
משלא הצליחו הנתבעות להוכיח את מועד אירוע הנזק לגבי כל גידול ממאיר שהתגלה בגופו של התובע החל משנת 2007 ואילך, ולא הצליחו להוכיח איזה גידול כאמור נופל בתקופת ההתיישנות, אז תידחה טענת ההתיישנות שהועלתה על ידן בהתייחס לגידולים הנ"ל.
הגידולים הממאירים שהתגלו בגופו של התובע בשנים 1997-1998
להבדיל מהגידולים שהתגלו משנת 2007 ואילך, התביעה בגין הגידולים הממאירים שהתגלו בגופו של התובע בשנים 1997-1998, התיישנה על פי הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, שכן לא יכול להיות ספק כי הנזק אירע בתקופה שקדמה לשנים 1997-1998, ומשכך, חלפה תקופה העולה על 10 שנים מיום אירוע הנזק ועד למועד הגשת התביעה.
למרות זאת, הנתבעות לא הצליחו להוכיח מהו שיעור הנכות המגיע לתובע בגין גידולים אלה, ושאותו יש להפחית משיעור הנכות שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, ומשכך, לא ניתן היה לתת ביטוי לטענת ההתיישנות הנ"ל בנוגע לשיעור הנכות שנקבע על ידי מומחה בית המשפט.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעות להידחות.
גם הטענה להפחתת שיעור הנכות הרפואית, לא נתמכה בקביעה רפואית מוסמכת, ובנוסף, לא התבססה על תשתית ראייתית מספקת. ודוק, לא הוכח כדבעי כי היקף החשיפה ותנאי העבודה שבהם היה נתון התובע במהלך עבודתו כנהג במקומות האחרים הנ"ל, היו זהים להיקף החשיפה ותנאי העבודה שבהם עבד בשירות הנתבעת.
הנני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהחשיפה לשמש בתקופת עבודתו אצל הנתבעת, עומדת על שיעור של 22.5%.
שאלת האחריות
הוכח כי התובע עבד בשירות הנתבעת כנהג במשך כ-27 שנים, תוך חשיפה ממושכת לשמש במשך מרבית שעות היום.
אין צורך להכביר מילים על חובת הזהירות, הקונקרטית והמושגית, המוטלת על מעביד כלפי עובדו, וכפי שנאמר על ידי כב' השופט ג'ובראן בע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (פורסם בנבו, 27.12.2010):
"חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו, הוכרה בפסיקה באופן גורף, במסגרתה נקבע בין היתר, כי על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען (ראו: ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל פ"ד לט(4) 266,271 (1985); ע"א 447/85 בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב(1) 415 (1988); ע"א 663/88 שירויאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225, 229 (1993); ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטינר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, פס' 10 לפסק הדין (לא פורסם, 2.12.2009))"
חובה זו מעוגנת, בין היתר, גם בדברי חקיקה. בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, ובתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997, הוטלה על מעביד החובה לספק לעובד ציוד מגן מפני סיכונים הכרוכים בביצוע עבודתו. בסעיף 9.2 לתוספת שבתקנות הנ"ל, נקבע כי בעבודה שבה נחשפים לקרני השמש, יש לספק לעובד משחות מגן לעור למיניהם.
משלא דאגה הנתבעת להנהיג שיטת עבודה המונעת חשיפה ממושכת ורציפה לשמש, ומשלא סיפקה לתובע אמצעי הגנה כאמור, עוולה היא כלפיו בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, ומשכך עליה לשאת בנזקים שנגרמו לו עקב כך.
אשם תורם
התובע הינו בעל גוון עור בהיר, והיה מודע לסיכוני החשיפה לשמש כבר מילדותו "ההורים שלי לא שלחו אותי [לטיולים בחיק הטבע, בית ספר, נוער, הערה שלי כ.ג'], בגלל שלא אהיה חשוף לשמש, בגלל העור שלי" (עמ' 32 ש' 10). בנוסף, העיד כי בעבודתו כנהג מערבל בטון בשנות ה-70, היה מקפיד להיות באזור מוצלל על מנת להימנע מחשיפה לשמש. זאת ועוד, נגעי העור אצל התובע החלו להתגלות כבר בתחילת שנות ה-90, והדעת נותנת כי בעקבות הנגעים הנ"ל, קיבל התובע הוראות והנחיות רפואיות אשר נועדו להגן עליו מפני נזקי החשיפה לשמש. בנוסף, הוכח כי התובע חויב להופיע לעבודה עם מכנסיים ארוכים כחלק ממדי העבודה, אולם הוא החליפם במכנסיים קצרים במהלך העבודה, בניגוד לנוהלי הנתבעת.
בהינתן העובדות הנ"ל, היה על התובע להקפיד על אימוץ דפוסי התנהגות שהיה בהם כדי להקטין את היקף חשיפתו לקרינת השמש, הן על ידי שימוש במשחות מגן לעור והן על ידי הסתרת חלקי גוף חשופים בבגדים מתאימים. משלא עשה כן, ראיתי לנכון להטיל עליו אשם תורם להופעת הגידולים הנ"ל בשיעור של 20%.
הנזק
כאב וסבל
בהתחשב בניתוחים הרבים שעבר התובע להסרת גידולים והניתוחים הנוספים שהוא צפוי לעבור, ובסבל הכרוך בכך, לרבות הצלקות הרבות שנותרו בגופו, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין כאב וסבל על סך של 200,000 ₪.
הפסד השתכרות לעבר
זאת ועוד, לא הוכח כי הצלקות שנותרו בגופו של התובע בעקבות הניתוחים הרבים שעבר, הינן בעלות השלכה תפקודית, הגם שיודגש כי אי יכולתו של התובע להשתלב בעבודה נוספת, אינה נובעת מהצלקות הנ"ל, אלא מנתוניו הגנטיים המגבילים אותו בחשיפה לשמש ללא אמצעי מיגון מוגברים.
המסקנה היא אפוא שאובדן כושר השתכרותו של התובע לא נבע מרשלנות ו/או מחדל של הנתבעת, אלא מתחלואים שונים שמהם סובל התובע, ולכן לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעת את הפסדי השכר, ככל שהיו לו, בתקופת העבר והעתיד.
עזרת צד ג'
התובע נדרש לעבור מספר רב של ניתוחים להסרת גידולי עור ממאירים שהתגלו בגופו (17 במספר כפי שצוין בסיכומי התובע), וצפוי הוא לעבור ניתוחים כנ"ל גם בעתיד. אין ספק כי בתקופות הנ"ל נזקק ו/או יזדקק התובע לעזרה מבני משפחתו.
אמנם לא הובאו ראיות להיקף העזרה שאליה נזקק ו/או יזדקק התובע בעתיד, אולם הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בגין עזרה כאמור, לתקופת העבר והעתיד, לפי אומדנה, על סך של 50,000 ₪.
הוצאות רפואיות ואחרות
התובע אשר טען כי נאלץ להוציא סכומים עבור רכישת משחות הגנה מפני השמש ותכשירים נוספים מידי חודש בחודשו, ושילם השתתפות עצמית בעבור טיפולים שאותם קיבל במסגרת קופת חולים, לא צירף כל אישור ו/או קבלה התומכים בטענותיו הנ"ל.
בנוסף, המחלה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מקצוע, ומשכך, זכאי התובע להחזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאותיו הרפואיות, לרבות הוצאות הנסיעה לטיפולים.
התובע נשא בשכר הטרחה של המומחה הרפואי מטעמו, וכן בחלק משכר הטרחה של מומחה בית המשפט.
במצב דברים זה, , הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לו בעבור הוצאות רפואיות ואחרות, לתקופת העבר והעתיד, על סך של 20,000 ₪.
סיכום הנזק
כאב וסבל 200,000 ₪
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 50,000 ₪
הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד 20,000 ₪
סה"כ 250,000 ₪
מתוך הסכום הזה יש לנכות אשם תורם בשיעור של 20% כאמור בסעיף 24 לעיל, ומשכך, סכום הפיצוי מסתכם בסך של 216,000 ₪.
ניכויים
בענייננו, לתובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות במסגרת ענף נכות כללית, בשיעור של 75%. משיקולים הנוגעים לגובה הקצבה המשתלמת בגין נכות זו, בחר התובע לקבל גמלה זו על פני הגמלה שהיתה אמורה להשתלם לו במסגרת ענף נפגעי עבודה.
בע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון ואח' (פורסם בנבו, 05.11.2006), נפסק בזיקה לסעיף 82(א) לפקודת הנזיקין, כי:
"מקום בו זכאי הנפגע לגימלה כנפגע עבודה, אך בוחר בגימלה אחרת, רואים את גמלת העבודה שהוא זכאי לה כאילו שולמה, וזאת לצורך ניכוייה מן הפיצוי שזכאי לו הנפגע מאת המעביד, כהוראת סעיף-קטן (א)"
הנתבעות הגישו חוות דעת אקטוארית (נ/6), לפיה ערך הגמלאות שאמור היה התובע לקבל מענף נפגעי עבודה מסתכם בסך של 214,460 ₪, נכון ליום 17.8.15. בהתחשב בנתון זה, ובטענת הנתבעות כי הסכום לניכוי גבוה יותר היום עקב תיקון תקנות ההיוון מיום 1.11.5, הנני קובעת כי התביעה נבלעת בתקבולי המוסד לביטוח לאומי.
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה."
