ת"א 64053-01-15 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' אמסלם יתרון - סוכנות לביטוח (2002) בע"מ ואח'
בית המשפט: השלום ברחובות
פסק הדין ניתן ביום: 2/3/2016
ע"י כב' השופט: איל באומגרט
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשתה של חברת הביטוח כלל להורות על דחית התביעה נגדה, על הסף? חברת הביטוח כלל טענה להתיישנות התביעה.
רקע: מדובר בתביעה שהוכשה על ידי מבוטח, בעל חברה לציפוי בלוחות אלומיניום, שנתבע בתביעת תחלוף על ידי חברת ביטוח ששילמה למבוטח של החברה תגמולי ביטוח בשל נזק שנגרם לו בשל לוחות אלומיניום שנעקרו ממקומם?
בית המשפט קיבל את הבקשה
מתוך פסק הדין:
" סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, קובע: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח".
את סעיף 70 הנ"ל יש ליישב עם סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הקובע: "תקופת ההתיישנות של תקופה לתגמולי ביטוח, היא 3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".
אין חולק, גם לשיטת כלל, כי מועד ההתיישנות של מגדל לתביעתה נגד התובעת כאן, הוא 7 שנים. עם זאת, טוענת כלל כי קריאה משולבת של סעיפים 31 ו- 70 לחוק חוזה הביטוח, בצוותא חדא עם הפרשנות שניתנה להם בע"א (מרכז) 16818-08-09, ציבלין נ' אריה (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת ציבלין"), מועד תחילת מרוץ ההתיישנות של תביעת התובעת נגדה, הוא 3 שנים מהיום בו הוגשה תביעת מגדל נגד המשיבה.
כלומר, מאחר והתביעה נגד התובעת על ידי מגדל, הוגשה ביום 12.10.08, מתחיל מרוץ ההתיישנות של 3 שנים ממועד זה.
בפרשת ציבלין, סקר כב' בית המשפט המחוזי מרכז את ההיסטוריה החקיקתית, את הפסיקה השונה וכן את ספרי המלומדים והגיע למסקנות אלה:
התיבה "תביעה", האמורה בסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח, משמעה תביעה משפטית, דהיינו לא די בפניה לחברת הביטוח או לסוכן הביטוח, אלא יש צורך להגיש תביעה משפטית. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את המשמעויות השונות של התיבה "תביעה", בסעיפים אחרים לחוק חוזה הביטוח.
עוד נתן בית המשפט המחוזי לבו לכך, שהמחוקק ביקש לקצר את תקופת ההתיישנות, בכל הנוגע לתביעות ביטוח ולעמידה על 3 שנים ממועד התרחשות המקרה הביטוחי ובמקביל, למנוע סיכול של תביעת מבוטח בגין טענת התיישנות, של מטרת הביטוח עצמו ותכלית זו מוצאת ביטוי באיזונים שבין סעיפים 31 ו- 70 לחוק חוזה הביטוח.
כעולה מפרשת ציבלין, אין להלום מצב בו תביעה מכח פוליסת ביטוח תתיישן בחלוף 3 שנים, שעה שלניזוק הרשאי לתבוע את המבוטח, תקופת התיישנות של 7 שנים.
כך גם נתן בית המשפט המחוזי בפרשת ציבלין, את דעתו, לטענה כי תביעת שיפוי של מבוטח, קמה רק לאחר שפרעה את החוב לניזוק. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי "דחיית תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות שיפוי נגד מבטחו, למועד התשלום על ידי המבוטחת, נוגדת את התכלית של קיצור תקופת ההתיישנות בתביעות לתגמולי ביטוח".
בסופו של יום, קבע בית המשפט בפרשת ציבלין כך: "אנו סבורים כי איזון נכון מחייב לאפשר למבוטחת להגיש את תביעת השיפוי, בתוך 3 שנים ממועד תביעת הנזק".
התובעת אינה מפנה את בית משפט זה לפסקי דין או הלכות, או דברי מלומדים אחרים, הסותרים את אשר נקבע בפרשת ציבלין. ככל שעלה בידי בית המשפט לחפש, לא קיימת פסיקה סותרת או אשר שינתה את אשר נקבע בפרשת ציבלין.
דהיינו, ממועד הגשת התביעה העיקרית, 12.10.08, עמדו לתובעת 3 שנים להגשת התביעה נגד כלל. אין חולק כי תביעה זו הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, כפי שנקבע שיש למנותה בפרשת ציבלין.
לא זו אף זו, הגשת הבקשה במסגרת התביעה העיקרית להתרת משלוח הודעה לצדדים שלישיים, בקשה שהוגשה ביום 17.3.14 והחלטת כב' השופטת לושי עבודי, אין בה כדי להאריך את מועד ההתיישנות.
כעולה מפרשת ציבלין, כפי שבואר לעיל, המועד האחרון להגשת תביעה נגד המבקשת, היה ביום 11.10.11 ואילו הבקשה להתרת משלוח הודעה לצד שלישי, הוגשה ביום 17.3.14. דהיינו, הבקשה במסגרת התביעה העיקרית, הוגשה אף היא בחלוף תקופת ההתיישנות.
יתרה מזו, אין בהחלטת כב' השופטת לושי עבודי, כדי להאריך את מועד ההתיישנות, שכן עיון מעלה שבאותה בקשה לא נדרשה עמדת כלל ועל כן לא עמדה לה זכות הטיעון ובין היתר, להעלות את טענת ההתיישנות.
המורם מן המקובץ הוא כי הבקשה מתקבלת והתביעה נגד כלל – חברה לביטוח בע"מ (אררט חברה לביטוח בע"מ), נדחית."
