תא (נת') 2102-11-12 דוד צמד נ' עיריית נתניה
בית המשפט: השלום בנתניה
פסק הדין ניתן ביום: 10/3/2016
ע"י כב' השופטת הבכירה: גלית ציגלר
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את עיריית נתניה לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשוק המקומי, כשלטענתו הוא נתקל במפגע שהיה על רצפת השוק, החליק ונפגע בגופו?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"גרסתו של התובע בדבר התרחשות התאונה מבוססת על עדותו בלבד, ובמקרים כאלו יש לנהוג במשנה זהירות, ולנמק מדוע יהיה זה נכון לסמוך על עדות יחידה של בעל הדין.
...
התובע נחקר על מועד התאונה ועל הערפול הקשור ביום המדויק, והוא הסביר כי אינו יודע איך נרשמו הדברים מפיו: "אני יודע שנפלתי, לא יודע מה רשמה" - כשאין כל הגיון בתשובה זו, לפיה הרופאה שטיפלה בו בחרה לרשום נתונים כלליים במקום תאריך מפורש שלכאורה נמסר לה על ידי התובע, והרושם הוא שמדובר בתשובה סתמית ומתחמקת. באשר למסמך הנוסף, שבו נרשם "בערך" לצד תאריך האירוע, מסר התובע תחילה שאינו יודע מדוע הדבר נרשם כך, ואחר כך תלה זאת במצבו הבריאותי: "הייתי עם כאבי תופת בביטוח הלאומי", ואף בהסבר זה אין היגיון, ואילו היה מדובר בנתון ברור וחד משמעי, סביר להניח כי התובע היה מציין אותו באופן מיידי וישיר, ללא צורך בשימוש במילים כמו: "בערך", וגם תשובתו לשאלה מדוע יש לקבל את גירסתו כי אכן נפגע באותו מועד: "אני דובר אמת. אני לא משקר... צריך להאמין לי", אינם תורמים להרמת נטל ההוכחה לפגיעה במועד שנקב בתביעתו (עמודים 20-22, 24-25).
גם על השאלה איך בדיוק נגרמה התאונה – התקשיתי לקבל מענה אחיד וברור מהתובע.
התובע העיד באופן מבולבל ולא עקבי, מסר פרטים שונים באשר לפגיעה שנגרמה לו, ובין היתר שהוא נפל על צד שמאל של הגוף, בשונה מן התצהיר שם מסר שהוא החליק בפישוק רגליים, מבלי שצוין דבר הנפילה על צד אחד של הגוף. התובע מסר כי בעת ההחלקה נגעה ידו בשמן שהיה במקום, ולא ברטיבות כנטען בתצהיר. התובע שינה גם את תיאור הכאבים שחש מיד לאחר הנפילה, כשבתצהיר טען כי חש כאבים מיד לאחר הנפילה, ואילו בעדות מסר כי הוא קם על רגליו וחש 'בסדר': "נפלתי על צד שמאל אח"כ עם היד על השמן. קמתי ראיתי שהכל בסדר".
כפי שציינתי, גירסתו של התובע בכל הנקודות המשמעותיות המבססות את התרחשות התאונה אינה אחידה ואינה מבהירה כנדרש את הנסיבות, ובין היתר מתי אירעה התאונה, היכן בדיוק וכתוצאה ממה.
התרשמתי שעדותו של התובע נמסרה באופן מגמתי, בניסיון לשכנע במהימנות דבריו בדרכים שונות אשר לא תרמו לאמינותו, או לתוצאה הרצויה לו, ותוך ניסיון להעצים את מצבו ואת נזקיו, ובסופו של יום אין בעדותו כדי לבסס קיומו של מפגע מסוים אותו יש לבחון, על מנת לקבוע האם מדובר במפגע של ממש אשר הוביל לתאונה הנטענת
....
לאחר שבחנתי את העדויות, ובשעה שגרסתו של התובע אינה עקבית, ואין לדעת מדבריו או מהמסמכים שצירף, מתי התרחשה התאונה, מדוע החליק, כיצד החליק, ממה נפגע – האם מהפגיעה ברצפה או שמא מפישוק הרגליים, ומתי החל לחוש בכאבים, אין בפני גירסה עובדתית מספקת, לא כל שכן כזו המצביעה על אחריות כלשהי מצד הנתבעת.
הלכה ידועה היא שאין העיריה אחראית לכל מפגע זניח בדרכי העיר, כפי שלא ניתן לצפות מהעירייה שתעמיד פועל ניקיון לאורך יום עבודה מלא על מנת לנקות כל רטיבות קלה שמופיעה על הריצפה באותו רגע, שכן הטלת אחריות כזו על רשות מקומית - של דאגה לניקיון וליישור מוחלט של כל מטר ומטר ברחבי העיר, מצריכה משאבים רבים אשר אינם בנמצא, והטלת חובה כזו על הרשות פירושה גלגול עלויות בלתי אפשריות על שכם התושבים.
בתי המשפט שעסקו בשאלה מתי ליקוי בדרך יחשב כמכשול, חזרו על אותה הלכה פעם אחר פעם, וקבעו כי מדרכות הערים אינן בבחינת משטח סטרילי, ואין זה סביר כי מדרכה תהיה ללא חריצים, בליטות, שיפועים וכיוצא בזה:
"רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלה או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות מוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך.... (ש) מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, מסעות, כלי רכב... "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם, ברחובות או מדרכות מרוצפות... הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצירוף לאירועי טבע של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלה הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה... לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע.א. (ירושלים) 4344-97 ג'ני כהן נ' עיריית רמת גן);
כך, בע"א (מרכז) 1391-08-07 כרמלה כפיר נ' מועצת גני תקווה, קבע בית המשפט כי העירייה אינה מצווה לתור אחר בליטות או שקערוריות נקודתיות שגובהן 1 וחצי ס"מ, או אפילו 2 וחצי ס"מ, ואין למצוא התרשלות מצידה בכך שלא שלחה "צבא של אנשי פיקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח...".
גם במקרה זה, ואף אם אצא מנקודת הנחה שברצפה היתה בקעה בעומק זניח של כ- 1 ס"מ, או רטיבות קלה אחרת, אין בכך משום סיכון של ממש המצדיק הטלת אחריות על העירייה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ולפיכך איני נדרשת לבחינת הנזק שנגרם לו לטענתו כתוצאה מהאירוע, וחקירתו הארוכה של מומחה בית המשפט, אשר נדרש לנזקיו של התובע, לגורמים האפשריים שהובילו לפגיעה, ולקשר הסיבתי בינם לבין התאונה, מתייתרת.
סיכומו של דבר - אני מורה על דחיית התביעה."
