ת"א 58399-08 יום טוב ואח' נ' איחוד בני סח'נין בע"מ ואח'
בית המשפט: השלום בתל אביב – יפו
הצדדים:
התובעים: 1.מלח יום טוב 2.המוסד לביטוח לאומי
הנתבעים: 1.איחוד בני סח'נין בע"מ, 2.עיריית סחנין, 3.אריה חברה לביטוח בע"מ
פסק הדין בשאלת החבות ניתן ביום: 24/3/2016
ע"י כב' השופט הבכיר: ירון בשן
עניינו הביטוחי של פסק הדין: האם יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח להיעדר חבות ביטוח לפי הפוליסה לביטוח אחריות של העירייה וזאת עקב ביטול הפוליסה לפני קרות מקרה הביטוח בשל אי תשלום פרמיה ע"י המבוטח?
רקע: מדובר בתביעה של מי שהיה מנהל קבוצת הכדורגל הפועל צפרירים חולון, שהתארחה אצל קבוצת בני סכנין באצטדיון שבבעלות הקבוצה המאחרות. חברת הביטוח ביטחה בתקופות שונות את העיריה. התובע ישב ביציע האורחים על מושב רעוע ונפל כך שידו נתפסה במוט מתכת חלוד. ניתן פסק-דין חלקי שבו נקבעו הסכומים שישולמו לתובעים. נותרה להכרעה השאלה כיצד יתחלק החיוב בין הנתבעים.
בית המשפט קבע, כי הפוליסה לא בוטלה
מתוך פסק הדין:
" כיסוי ביטוחי – ההכרעה
העירייה בוטחה בפוליסה שכללה בתוכה בין השאר ביטוח אחריות צד ג'. תקופת הביטוח היתה מיום 1.8.2002 ועד יום 31.7.2003. העירייה לא עמדה בתשלום דמי הביטוח. לטענת "אריה" בוטלה הפוליסה ביום 29.4.2003. העירייה הכחישה זאת בסיכומיה. אריה טענה שהעירייה לא הכחישה את הביטול באופן פוזיטיבי בכתבי הטענות שלה. לטענתה זו הרחבת חזית אסורה, שכן העירייה הודתה במפורש ובמשתמע בביטול. לדעת "אריה" אין הכחשת ביטול הפוליסה מתיישבת עם הטענה שבעקבות הסדר חוב "בוטל הביטול".
בסעיף 10 לסיכומי התשובה של "אריה" נטען "...בהודעה לצד שלישי ששלחה העירייה היא ציינה בסעיפים 3-4 כי היתה מבוטחת בפוליסה לבטוח חבות כלפי שלישי שתקופת הביטוח הנקובה בה היא 1.8.02 – 31.7.03 ובין לבין לא עמדה בתשלומי הפרמיה כמוסכם אלא שביום 3.5.03 הגיעה לידי הסדר תשלום החוב שאפשר את חידוש הפוליסה." (ההדגשה שלי – י.ב.) עיון בהודעת צד ג' מותיר תחושה לא נוחה, שכן המילים שהודגשו כלל לא כתובות בהודעת צד ג'. סיכומי "אריה" יוצרים רושם שהעירייה טענה בהודעת צד ג' טענה שונה ממה שטענה בפועל.
בהמשך סעיף 10 לסיכומי התשובה של "אריה" נטען גם "אם הפוליסה היתה בתוקף ללא עוררין מה רלבנטית פרשת חוב הפרמיה והסדר התשלום? אין זאת שהדברים הובאו כדי לומר כי הפוליסה אמנם בוטלה בשל קיומו של חוב אך חודשה בהתאם להסדר שפורט במסמך מיום 3.5.03." (ההדגשה שלי – י.ב.) "אין זאת ש..." היא לשון הסקת מסקנה. הטיעון ראוי לבדיקה, אך אינו שקול ל"הודאה" שממנה מנסים לחמוק על-ידי "שינוי חזית" שיש למנוע בשל "השתק שיפוטי".
בחינת כתבי הטענות מצביעה על-כך שהעירייה שלחה ל"אריה" הודעת צד ג' ובה עמדה על-כך שתכבד את הפוליסה שהנפיקה. הודעה זו ממוקדת כולה בטענה שהפוליסה היתה בתוקף במועד פציעת התובע 1. בסעיפים 3-4 נאמר: "בין לבין המודיעה לא עמדה בתשלומי הפרמיה כמוסכם, אולם ביום 3.5.2003 הגיעו המודיעה והצד השלישי לידי הסכם לפיו חוב הפוליסה ישולם במספר תשלומים..." בהמשך מפורטת השתלשלות תשלומי אותה פרמיה. משנטענו טענות אלה בהודעה לצד ג' ששלחה העיריה ל"אריה" לא ניתן לומר שהיא "הודתה בביטול הפוליסה" ביום 29.4.03 – לא הודאה מפורשת ואף לא הודאה משתמעת. להפך, העיירה טענה במפורש ש"אריה" חייבת לשלם לה כספים מכוחה של פוליסת ביטוח תקפה. למרות מחאותיו החוזרות של ב"כ "אריה" לא מדובר בטענה מפתיעה או בשינוי חזית.
מתחילה נתבעה "אריה" מכוח פוליסה שעל הנפקתה אין חולק. היא טענה להגנתה שהפוליסה בוטלה. זוהי טענה פוזיטיבית הטעונה הוכחה. מר עדי חיים העיד מטעם "אריה" על-פי רשומות החברה, אף שלא היה מעורב בעצמו במגעים בין הצדדים בזמן אמת. הוא מצא שם רשימה לפוליסה שמבטאת את ביטול הפוליסה ביום 29.4.2003, אך לא התיימר להעיד על תהליך הביטול עצמו. לא הובאה ראיה אחרת מטעם "אריה" המעידה על תהליך ביטול הפוליסה או על-כך שהודעה על הביטול הומצאה בפועל לעירייה. למעשה "אריה" כלל לא הוכיחה שהפוליסה בוטלה כדין.
...
סוכן הביטוח - שלוח של "אריה" למו"מ זה (וגם לצורך גביית חוב הפרמיה, כפי שעולה מהסדר חוב מאוחר יותר) - העיד שבעקבות מכתב זה שילמה העיריה ל"אריה" ולכן לדעתו נותרה הפוליסה בתוקף. ב"כ "אריה" מחה בעת העדות על שבאמצעות עד זה "מגניבים" להליך "שינוי חזית".
מחאות אלה אינן ראויות. ברור שבמגעים אם העירייה פעל הסוכן כשלוח של "אריה" ולתועלתה. בזמן אמת לא דחתה "אריה" את פירות מאמציו. על מכתב העיריה מיום 3.5.2003 לא ענתה "אריה" במכתב דחיה נזעם, הדוחה את הטענה שההסדר החוב הוא על דעתה ומזכיר לעירייה שהפוליסה בוטלה ואינה קיימת עוד. גם בהמשך הדברים פעל סוכן הביטוח כשלוח של "אריה" להסדר חוב אחר עם העיריה – וגם אז נהנתה "אריה, מפירות מאמציו.
התוצאה היא שבזמן אמת סבר השלוח של "אריה" – שהיה בקי בפרטים – שהפוליסה נותרה בתוקפה. מי שעמדתו במשפט תמוהה, היא דווקא "אריה" אשר מתכחשת לשלוח שלה.
בהמשך לא קוים גם הסדר החוב.
אם דרשה "אריה" (ובסופו של דבר גם קיבלה) פרמיה לתקופת ביטוח המסתיימת ביום 31.7.2003, חזקה עליה שנתנה כנגדה תמורה, כיסוי ביטוחי בפוליסה תקפה.
לצד זה, לא הוצג כל מסמך שבו דרשה "אריה" חוב של פרמיה מופחתת, ההולמת ביטוח שהסתיים ביום 29.4.2003. כפי שהסביר מר חיים, לווה ביטול הפוליסה בהנפקת רשימה מעודכנת לפוליסה, שבה צוינו דמי ביטוח מופחתים ההולמים את תקופת הביטוח המקוצרת. נזכור שעילת ביטול הפוליסה היתה שגם דמי ביטוח מופחתים אלה לא שולמו. ממילא, מתבקש היה ש"אריה" תדרוש (או ש"הסדר חוב" יפרט) את תשלום "יתרת חוב הפרמיה לתקופה עד 29.4.2003". לא במקרה, אין בנמצא כל מסמך שכזה.
הראיות שהגישו הצדדים חושפות התנהלות בעייתית מאד של יחסי העיירה והמבטחת. לא ניתן על סמך ראיות אלה לקבוע מה היו כלל התחייבויות העירייה כלפי "אריה" ועד כמה (ומתי) עמדה בהן. התחשבנות כוללות כזאת נוגעת מטבע הדברים לפוליסות ביטוח ולאירועי ביטוח החורגים מגדר המחלוקת הצרה יחסית שהתבררה במשפט זה. ממילא, אין אפשרות לברר את ההתאמה המדוייקת בין דמי הביטוח שנדרשו עבור הפוליסה שבמחלוקת לסכומים ששולמו לבסוף. אין לכך משמעות, שכן מכלול הראיות שבפני מצביע על-כך שביום 13.5.2003 היתה הפוליסה בתוקף והצדדים נהגו אז והרבה אחר-כך לאור הנחה זאת.
התוצאה: הנתבעת 1 והנתבעת 2 ישאו בחלקים שווים בחיובים שנקבעו בפסק הדין החלקי מיום 14.5.15. הנתבעת 3, תישא בחלקה של הנתבעת 2. הקשיים ביחסי הנתבעים שעיכבו את סיום המשפט וסיבכו אותו, נבעו במידה רבה מהתנהלות לא תקינה שלהם עצמם. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לפסוק למי מהם הוצאות משפט."
