תא (חי') 46554-02-12 תדהר נחמן קליין נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 22/5/2016
ע"י כב' השופט: א. סלאמה, נשיא
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח ולחייב את חברת הביטוח לפצות אותו בגין קלקול של מכשיר אנדוסקופיה (שקיפה) למרות שהנזק אינו מבוטח לפי הפוליסה?
רקע: המבוטח הוא וטרינר במקצועו ובעלים של מרפאה וטרינרית. המבוטח טען, כי הוא לא קיבל את הפוליסה עד לאחר קרות האירוע, והסוכן או חברת הביטוח לא הסבירו לו במסגרת המו"מ לכריתת חוזה הביטוח ועד לאחר קרות האירוע את עיקרי הכיסוי הביטוחי ואת החריגים והסייגים לו המופיעים בפוליסה.
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את חברת הביטוח לפצות את המבוטח בסכום של 23,600 ₪, במקום הסכום של 148,945 ₪ שנתבע על ידי המבוטח.
מתוך פסק הדין:
"לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי על ידם, שוכנעתי לקבל את התביעה נגד הנתבעת באופן חלקי ולדחות את התביעה כנגד הנתבע, הכל בהתאם לממצאים והקביעות שיפורטו בהרחבה להלן.
תחולת הפוליסה
ייאמר מיד, כי על פניו הנזק שאירע לאנדוסקופ מוחרג מהכיסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה.
על פי האמור בחוות דעת מומחה הנתבעת, הנזק נגרם כתוצאה מבלאי של קבלים אלקטרוליטיים, וכאשר הפוליסה, הן בפרק תכולת בית העסק והן בפרק הציוד האלקטרוני, מחריגה במפורש כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו כתוצאה מבלאי.
...
דא עקא, שוכנעתי לקבל את טענות התובע, לפיהן הפוליסה דנן לא נמסרה לידיו על ידי מי מהנתבעים עד לאחר קרות האירוע, וכי טרם כריתת חוזה הביטוח ועד לאחר קרות האירוע לא הוסברו לו הכיסויים העיקריים והחריגים לפוליסה, ולפיכך הנתבעת מנועה מלהסתמך על הסייגים והחריגים לכיסוי הביטוחי הקבועים בפוליסה.
על פי סעיף 2(א) לחוק, חובה על המבטח למסור העתק הפוליסה למבוטח. הנטל להוכיח המצאת הפוליסה למבוטח מוטל על המבטח (ראה: ת"א (חיפה) 742/87 יגאל סיטרוק נ' ג'י.בי. "ביצוע ותעשיות" ואח' דינים מחוזי כו(7) 545).
בשים לב לנטל ההוכחה הנזכר, נוכח הסתירות בעדות הסוכן בעניין זה, ובהיעדר ראיות נוספות מטעם הנתבעים, שוכנעתי לקבל את טענת התובע ולקבוע כי הנתבעת לא העבירה את הפוליסה לידיו טרם קרות האירוע.
שוכנעתי אף לקבל את טענת התובע, לפיה, לא קיבל, מהסוכן או הנתבעת, הסבר על מהות הכיסויים והחריגים העיקריים לפוליסה בטרם כריתת חוזה הביטוח.
אמנם, בתחילת עדותו טען הסוכן כי שוחח עם התובע ארוכות טרם כריתת חוזה הביטוח והתובע "קיבל תשובות לסעיף סעיף" בפוליסה (עמוד 62 לפרוטוקול), אולם לאחר מכן חזר בו מתשובתו זו וטען כי לא שוחח עם התובע על הכיסויים והחריגים לפוליסה (כולל בפוליסת הכשרה), ולבסוף אף הודה כי טעה כשהבטיח לתובע כי הפוליסה כוללת כיסוי בערכי כינון בפרק הציוד האלקטרוני חרף העובדה שהוא עצמו כלל לא קרא פרק זה בפוליסה עד לאחר הגשת התביעה (עמודים 68-69 לפרוטוקול).
כאמור, על פי סעיף 2(א) לחוק, מוטלת חובה על המבטח למסור את הפוליסה למבוטח. אחרת, אין הוא זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בה (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749, עמוד 764; י' אליאס, דיני ביטוח, תשס"ט – 2009, עמוד 678 ואילך (להלן: "אליאס")). בהקשר זה יצוין, כי על פי פסיקה רלוונטית, אין המבטח יוצא ידי חובתו באמצעות מסירת הפוליסה לסוכן הביטוח וכי במקרה זה הסיכון שהפוליסה לא תגיע לידי המבוטח מוטל במלואו על המבטח (ע"א (חיפה) 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חלבי (פורסם במאגרים המשפטיים)).
בנוסף, תנאי מרכזי לתחולתם של חריגים וסייגים לכיסוי הביטוחי, הוא קיום חובת הוידוא. משמע, על המבטח, החל מהשלב הטרום חוזי, חלה חובה אקטיבית להסב את תשומת ליבו של המבוטח לחריגים וסייגים הקבועים בפוליסה, ולוודא כי הוא מודע לכך שתוקפה מותנה בתנאים שונים העלולים להגביל את זכותו לפיצוי. במידה ולא עשה כן, אין הוא יכול להתנער מחבותו על סמך סייגים אלה (עניין ישר, עמוד 773; ע"א 300/97 יהודה חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 746).
בשים לב לקביעותיי לעיל, לעניין אי מסירת הפוליסה לתובע ואי קיום חובת הוידוא (קרי, אי מתן הסבר לתובע על מהות הכיסויים והחריגים העיקריים לפוליסה בטרם כריתת חוזה הביטוח), הרי שהנתבעת לא עמדה בחובות המוטלות עליה על פי החוק והפסיקה ועל כן אינה רשאית להסתמך על החריגים והסייגים בפוליסה.
ועוד, בנסיבות בהן הפרה הנתבעת את חובותיה הנזכרות לעיל (חובת מסירת הפוליסה וחובת הוידוא), אין בהוראת סעיף 2(ב) לחוק (לפיה כל עוד לא נמסרה הפוליסה למבוטח יחולו התנאים בפוליסה שהוגשה למפקח על הביטוח), כדי לסייע לנתבעת בענייננו, שכן חובות כגון; מסירת הפוליסה, הוידוא הטרום חוזי והבלטות של סייגים וחריגים לפוליסה, ירוקנו מכל תוכן אם המבטח יוכל להסתמך על תניות פטור בפוליסה שכלל לא נמסרה למבוטח (עניין ישר, עמוד 764).
בנוסף, חיזוק לקביעותיי לעיל ניתן למצוא בדוקטרינה לפיה פוליסת ביטוח יש לפרש בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח. גם על פי ההלכה בעניין זה, סייג לחבות המבטח אשר לא הובא לידיעת המבוטח טרם כריתת חוזה הביטוח, אינו מהווה חלק מהחוזה שנכרת בין הצדדים (ראה: אליאס, בעמוד 86 ואילך ובעמוד 650 והפסיקה המאוזכרת שם).
בשולי הדברים יצוין, כי שוכנעתי אף לדחות את טענת הסוכן בסיכומיו, לפיה התובע כלל לא הוכיח כי אירע מקרה ביטוח המקים חבות על פי הפוליסה מאחר והאנדוסקופ התקלקל כתוצאה מבלאי רגיל ולא כתוצאה מאירוע תאונתי ובלתי צפוי כהגדרת הפוליסה.
ראשית יצוין, כי על פי הפסיקה, בפוליסות ביטוח מסוג הפוליסה נשוא תיק זה, חזקה היא שנזק נגרם עקב אירוע תאונתי, והמבוטח יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק גרידא (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1), 311, עמוד 324).
שנית, ההלכה בעניין זה קובעת, כי כדי לפרש חוזה ביטוח ולקבוע מתי נושא מסוים ייחשב כחריג לפוליסה, על בית המשפט להיזקק למבחנים אובייקטיביים שאינם נתונים לחכמת המנסח (רע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450).
נושא ייחשב כחריג לפוליסה, כאשר פטור המבטח מחבותו על פיה מותנה בקיומו של תנאי מפורש (נזק כתוצאה מבלאי בענייננו), שקיומו או הפרתו משחררת את המבטח מאחריות (עניין דיב, עמוד 452).
בענייננו, נזק הנובע מבלאי מוגדר במפורש כחריג לחבות הנתבעת בפוליסה עצמה, בתתי הפרקים שהגדרתם "סייגים לחבות המבטח" (בפרק ביטוח התכולה) ו"חריגים לפרק משנה א'" (בפרק הציוד האלקטרוני). אשר על כן, הסעיפים הפוטרים את הנתבעת מחבות על פי הפוליסה במקרה של נזק למכשיר שנגרם כתוצאה מבלאי, אכן מהווים סייגים לחבותה של הנתבעת כלפי התובע (שהנתבעת מנועה מלהסתמך עליהם), כך שהטענות בעניין זה נדחות.
על הסוכן להציג בפני המבוטח מצג מדויק בנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי, לוודא כי המבוטח ער לסייגים המנויים בפוליסה ולדאוג להמצאת הפוליסה למבוטח. אי קיום החובות הנזכרות מהווה הפרה של חובת הזהירות שהסוכן חב כלפי המבוטח (ע"א 3214/98 אמנון שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445; רע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי ואח', פורסם במאגרים המשפטיים), כמו גם הפרה של חובת הגילוי המוטלת עליו מכח עקרון תום הלב (בעת קיום המו"מ לכריתת חוזה הביטוח ואף לאחר כריתת החוזה).
עם זאת, בענייננו שוכנעתי לקבל את טענת הסוכן, לפיה, חרף הפרת חובותיו כלפי התובע (חובת מסירת הפוליסה וחובת הוידוא), הרי שבמעשיו או מחדליו אלה גרם הסוכן, הלכה למעשה, לכך שייקבע כי קיים כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה (כיסוי אשר מוחרג למעשה בפוליסה עצמה בהתאם לחריגים המנויים בה), וכפועל יוצא מכך שהתובע יהיה זכאי מהנתבעת (מתוקף אחריותה השילוחית) לפיצוי בגין נזקיו הנטענים, ומכאן שלא ניתן לקבוע כי הסוכן גרם לתובע עצמו לנזק (ראה: ענין שלוס, בעמוד 457; ע"א 855/86 יצחק מוריה נ' מיכאל איסחרוב, פ"ד מב(2) 201).
הנזק ממעשיו או מחדליו של הסוכן נגרם למעשה לנתבעת עצמה, אך משבסופו של יום לא הוגשה על ידי הנתבעת הודעת צד ג' כנגד הסוכן (כאמור, בקשה למשלוח הודעת צד ג', אשר הוגשה לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 06/10/15), יש לקבוע כי האחריות לפיצוי התובע מוטלת על הנתבעת בלבד (ראה: ע"א 2755/05 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' איילון חב' לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים); אליאס, מעמוד 1051 ואילך והפסיקה המאוזכרת שם).
שיעור הנזק
כאמור, התובע עתר לפיצוי בסך כולל של 148,945 ₪. לטענתו, לא ניתן להשיג כיום מכשיר אנדוסקופיה זהה לאנדוסקופ נשוא התביעה, ועלות מכשיר אנדוסקופיה חדש, הפשוט ביותר שניתן להשיג כיום והדומה בתכונותיו לאנדוסקופ נשוא תיק זה, הינה 122,345 ₪ (כולל מע"מ).
בנוסף עתר התובע לפיצוי בשיעור של 26,600 ₪, בטענה כי לאחר האירוע ומשסירבה הנתבעת להעביר לידיו את תגמולי הביטוח, נאלץ להשכיר מכשיר אנדוסקופיה חלופי.
לציין, כי אין מחלוקת בדבר טענתו של התובע כי רכש את האנדוסקופ נשוא התביעה בסך של 40,000 ₪, מספר שנים לפני קרות האירוע, במצב משומש וכשגילו לפחות 5 שנים.
כעיקרון, הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על המבוטח (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70).
עם זאת, במקרה בו סכום הביטוח נקבע בהתאם לרשימה שצורפה לפוליסה (כבענייננו), הנטל הוא על המבטח להוכיח כי שוויו של הנכס נמוך מהשווי המצוין ברשימה (ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756).
כאן המקום לציין, כי ברשימת הציוד אשר העביר התובע לנתבעת באמצעות הסוכן, נרשם כי שווי האנדוסקופ הינו 150,000 ₪.
שוכנעתי לקבל את טענות הנתבעים לעניין שיעור הנזק, ולקבוע, כי התובע לא הוכיח כנדרש את גובה הפיצוי לו הוא טוען ועל כן דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.
יוזכר שוב, כי מחיר הרכישה של האנדוסקופ הינו 40,000 ₪ ועל כן לא ברור (והתובע אף לא סיפק הסבר בעניין זה) מדוע העריך את שוויו ברשימת הציוד ב 150,000 ₪, חרף העובדה כי סכום זה אינו משקף את שוויו האמיתי של האנדוסקופ.
בנוסף, טענתו של התובע, לפיה לאחר האירוע נאלץ לשכור מכשיר חלופי (אשר לא צוין מאיזה דגם או סוג הוא) התבררה כלא נכונה. בעדותו של התובע הוברר כי המכשיר החלופי למעשה נרכש על ידו מחברת מאיר רוז ולא הושכר, שכן התשלום (בסך כולל של 26,600 ₪) ניתן עבור תקופת "שכירות" שאינה מוגבלת בזמן (המכשיר עדיין בשימושו של התובע כיום, קרוב לחמש שנים מאז קרות האירוע; עמוד 28 ואילך לפרוטוקול ישיבת 11/02/15)), ועל כן ניתן לקבוע כי מדובר בעסקת רכישה לכל דבר ועניין.
משמעות קביעה זו היא, כי התובע השיב את המצב לקדמותו בעלות 26,600 ₪, ועל כן זהו שיעור הפיצוי לו זכאי התובע מהנתבעת על פי הפוליסה (סכום דומה לסכום הרכישה של מכשיר אנדוסקופיה מדגם זהה לאנדוסקופ נשוא כתב התביעה, בהתאם לאמור בחוות דעת מומחה הנתבעת).
מסכום הפיצוי שנקבע יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה, בסך של 3,000 ₪.
סוף דבר
השורה התחתונה היא, שדין התביעה להתקבל בחלקה.
אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 23,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל."
