פסיקה: התניה על ביטוח כפל חייבת להיעשות בין מבטחים

תא (הרצ') 15440-10-12‏ ‏ אלעזר אילון נ' בייס פייל בע"מ

בית המשפט: השלום בהרצליה

פסק הדין ניתן ביום: 21/4/2016

ע"י כב' השופט: יחזקאל הראל – סגן הנשיא

עניינו של פסק הדין: כיצד תיעשה חלוקת תשלום התביעה בין חברות הביטוח בפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה בעת עבודתו באתר בנייה? האם מדובר בביטוח כפל כפי שטוענות הנתבעות שהגישו הודעה לצד שלישי להראל או שמא הביטוח בהראל מהווה "רובד שני" הפוטר את הראל מחבות הפיצוי של העובד במקרה הנדון?

רקע: התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 – בייס פייל בע"מ הנמנית על אחת מחברות הבנות של אשטרום בע"מ, וכנגד מבטחתה הנתבעת 2 - כלל חב' לביטוח בע"מ. בייס וכלל הן הנתבעות בתביעה שהוגשה ע"י התובע. בהסכם שנחתם בין קבוצת הרכישה שהקימה את המגדל, לבין בייס, ששימשה כקבלן הראשי להקמתו, נחתם הסכם במסגרתו הוסכם בין היתר, כי המזמין ירכוש פוליסת ביטוח שתכסה בין היתר, את אחריותן של המזמין ובייס כלפי צד שלישי וכי הם יהיו המבוטחים.

הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הראל חב' לביטוח בע"מ לטענת הנתבעות, בזמנים הרלוונטיים לאירוע התאונה הראל ביטחה את בייס בפוליסה לביטוח אחרית כלפי צד שלישי ועל כן על הראל להשתתף בכל סכום בו יחויבו, בשל "כפל ביטוח".

בית המשפט קיבל את הטענה שמדובר בביטוח כפל

מתוך פסק הדין

"אביא להלן ההוראות הרלוונטיות בפוליסת הראל:

מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה הינה קודמת וראשונית לביטוחיו של מי שהמבוטח התחייב כלפיו בכתב לראשוניות (אך ורק בגין רשלנותו של המבוטח הראשי) והעדר שיתוף בגין נזק המכוסה על-פי פוליסות המבוטח.

...

ביטוח זה מתייחס לאחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בהיות המבוטח-... קבלנים לעבודות בנייה.

...

למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם בזה כי הכיסוי הביטוחי בגבולות האחריות על-פי פוליסה זו, יחול מעל לכיסוי המוענק על-פי פוליסה ספציפית אשר נערכה עבור חברות בקבוצות אשטרום ו/או עבור נכסים המנוהלים על-ידי קבוצת אשטרום או מי מטעמה...". (עמ' 2, 5 לפוליסת הראל).

לטענת הראל, פוליסת הראל מכסה את אחריות חברות הבת של אשטרום, לרבות בייס - כרובד שני ורק ומעבר לגבול האחריות הקיים בפוליסת כלל, ועל כן לא קיימת החפיפה הנדרשת בין סכומי הביטוח כפי שקובע חוק חוזה ביטוח.

ביני לביני סולקה תביעת התובע ונותרה להכרעה המחלוקת שבין הנתבעות לבין הראל בשאלה האם עסקינן בכפל ביטוח כטענת הנתבעות, או ב"רובד שני" הפוטר את הראל מחבות כטענתה.

הנתבעות והראל הגישו ראיות. ראיות הנתבעות כללו תיק מוצגים בלבד, בעוד שראיות הראל כללו תיק מוצגים וכן תצהיר עדותו הראשית של מר משה קלטניק-יועץ הביטוח של אשטרום (להלן: "היועץ").

הוראות חוק חוזה ביטוח

אביא להלן הוראות חוק חוזה ביטוח:

"59. ביטוח כפל

...

(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

67. תחולת הוראות

על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61 ו-62, בשינויים המחוייבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראת סעיף 59(ד), אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי".

...

הכרעה

אקדים ואומר כי מצאתי שיש לדחות את טענות הראל כי אין עסקינן בביטוח כפל.

פסה"ד המהווה אבן יסוד בסוגיה ניתן בע"א 206/99 א.דורי בע"מ נ' מגדל בע"מ, [פורסם בנבו] (19.8.01).

"אין לאפשר למבטח לסכל את התכלית הברורה של החוק באמצעות ניסוח של תנאי מחריג. מטרת המחוקק הייתה לאפשר למבוטח המשלם פרמיה לשני מבטחים ליהנות מחבותם של שניהם כלפיו, יחד ולחוד. מבחינה זו אין הבדל בין ניסוח השולל במישרין ובמילים מפורשות את ההסדר המצוי בסעיף 59(ג) לחוק, לבין ניסוח של תנאי מחריג המנסה להשיג את אותה התוצאה, בעקיפין, על-ידי שלילה מראש של כפל ביטוח.

יתרה מזו, אם נכיר בכוחה של הוראה מחריגה מעין זו המצויה בפוליסה הנדונה לשלול את ההסדר החוקי של כפל ביטוח, לא יארך זמן רב עד כי המנסחים של כל חברות הביטוח יעמדו על אפשרות זו ויגשימוה בפוליסות המוצאות על-ידיהם.

...

מה דינה של הוראה "חד-צדדית" מסוג זה? לדעתי, לאור קיומו של סעיף 59(ג) לחוק, גם הוראה חד-צדדית בפוליסה אין לתת לה תוקף, וזאת בשל התכלית האמורה של החוק...הוראת ההרחבה היא חסרת תוקף כלפי המבוטח.

אולם בכך טרם הגענו לסוף הדרך. עדיין נשאלת השאלה אם יש לשלול את תוקפו של התנאי המחריג הנדון גם ביחסים בין המבטחים, בינם לבין עצמם. יחסים אלו, במקרה של כפל ביטוח, מוסדרים בהוראת סעיך 59(ד) לחוק, ולפיה: "המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". על הרקע הרעיוני של הוראה זו ראה את פסק-דינו של חברי השופט אור ברע"א 3948/97 מגדל, חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] [2], בעמ' 782-779. והנה, לפי סעיף 64, הוראת חוק זו אינה נופלת תחת הסייגים להתניה. מכאן, כי אין מניעה עקרונית להתנות על ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק. השאלה היא אפוא – גם בהנחה כי התנאי המחריג הנדון אינו תופס כלפי המבוטח – אם אין בכוחו לשנות לפחות את ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק ביחסים הפנימיים בין המבטחים. כלומר, השאלה היא אם אין הוראת ההרחבה עוצרת כוח לשלול מן המבטח את זכות ההשתתפות הנתונה לו לפי סעיף 59(ד).

עקא, הימצאותה של הוראה כזאת בשתי פוליסות חופפות עשויה היא ליצור מעין מעגל שוטה. ואמנם, עולם הביטוח התנסה במצבים אלה. התוצאה היא כי כל שיטות המשפט שוללות את תקפותן של שתי הוראות "מתחרות" מעין אלו...

נראה לי כי הפתרון לבעיה זו מצוי ברעיון ההתניה. עקרונית, מותר להתנות על ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק, אך השאלה היא מי הם הצדדים להתניה זו. פוליסת הביטוח היא בבחינת חוזה בין המבטח לבין המבוטח. ככלל, אין בכוחו של חוזה לפגוע בזכויות של אדם שלישי שאינו צד לחוזה. מכאן, כי ההתניה, שמטרתה לשנות את ההסדר הקבוע בחוק באשר לזכות ההשתתפות בין מבטחים במקרה של כפל ביטוח – התניה מעין זאת חייבת להיעשות בין הצדדים הישירים הנוגעים בדבר, דהיינו בין המבטחים, בינם לבין עצמם. ראה ברוח זו את דברי ההסבר בהצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון), תשמ"ג-1982, בעמ' 9: "מאחר שהיחסים בין המבטחים לבין עצמם אינם ענין לחוזה שבין המבטח למבוטח, אין מקום לקביעה שעל ענין זה לא ניתן להתנות" (ההדגשה שלי – י' א').  העולה מן האמור, כי אין בכוחו של התנאי המחריג שנכרת בין חברת מגדל לבין היזמים לפגוע בזכות ההשתתפות של חברת הפניקס המוענקת לה על-פי סעיף 59(ד) לחוק. רק התניה בהסכם בין שני המבטחים יכולה לשנות הסדר זה.

המסקנה היא כי דין הערעור להתקבל הן מן הטעם שהתנאי המחריג בהוראת ההרחבה אינו חל על המקרה הנדון, הן מן הטעם שתנאי מעין זה אינו תופס כלפי המבוטח מכוח סעיף 59(ג) לחוק, ואף אין בכוחו לשנות את ההסדר בין המבטחים, בינם לבין עצמם, הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק." (כבוד השופט אנגלרד, ס' 14-18 לפסה"ד). (להלן: "פרשת דורי").

אביא להלן את נימוקיי מדוע עסקינן בביטוח כפל:

· הרציו הגלום בפרשת דורי הינו כי מקום בו שני מבטחים שונים ביטחו את אותו סיכון – חל ביטוח הכפל בין המבטחים. מטרת המחוקק הייתה להגן ראשית לכל על המבוטח כלפי המבטחים, וכן על המבטחים בינם לבין עצמם;

· בפרשת דורי הושם סכר בפני ניסוחים כאלה ואחרים המביאים בפועל לסיכול הוראת סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח;

· נוכח תצהירו של היועץ - לא נסתרה טענת בייס (המבוטח) כי פוליסת הראל נועדה להיכנס לתוקף, רק לאחר מיצוי פוליסות אחרות שהופקו לטובתו. דהיינו, כי רק לאחר שימוצה גבול האחריות של כלל על פי הפוליסה בגין מקרה ביטוח – תיכנס לתוקפה פוליסת הראל;

· ברם, הוראת סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, כפי שפורשה בפרשת דורי, קובעת באופן חד משמעי כי זו נועדה להגן על המבוטח והמבטחים גם יחד. משכך נקבע ברחל בתך הקטנה כי כל התניה על סעיף 59 (ד) חייבת להיעשות בין הצדדים הישירים הנוגעים בדבר, דהיינו בין המבטחים לבין עצמם. כפי שהמחבר אליאס חיווה דעתו בספרו דיני ביטוח (מהדורה שניה) "...התניה על סעיף 59(ד) חייבת להיעשות בין הצדדים הישירים הנוגעים בדבר, דהיינו בין המבטחים לבין עצמם. בית המשפט פסק בהקשר זה כי אין בכוחו של תנאי הנכלל בחוזה הביטוח שבין אחד המבטחים הנוגעים בדבר לבין המבוטח, כגון תנאי הפוטר את המבטח מאחריות כאשר הנזק מכוסה בביטוח תקף אחר, כדי לפגוע בזכות ההשתתפות של המבטחים האחרים. רק הסכם ישיר בין המבטחים יכול לשנות מההסדר הקבוע בסעיף 59 (ד) לחוק" (עמ' 1290-1291);

·  לא הובאה כל ראיה, ואף לא נטענה טענה, כי עובר לקרות מקרה הביטוח, נמסר לכלל דבר הפקתה של פוליסת הראל ברובד שני. לו הדבר היה ידוע לכלל  – יכול והיה מקום להידרש לשאלה האם די בכך כדי לקבוע כי נתנה הסכמתה להתנות על הוראת סעיף 59 (ד) לחוק חוזה הביטוח;

·       המחבר אליאס נדרש בספרו לשיטת הרבדים ומבהיר במפורש כי "סעיף 59 לחוק אינו חל על ביטוח נכס או חבות בשיטת הרבדים, שכן אין מדובר בביטוח כפול של הסיכון, אלא בפיזורו בין מספר מבטחים. סכומי הביטוח בשיטת הרבדים אינם חופפים, אלא נפרדים. המבטחים אינם נושאים בנטל החיוב ביחד ולחוד. כל מבטח נוטל מראש אחריות מוגדרת ומוגבלת בגין רובד מסוים ונפרד של החבות. לפי גישת הפסיקה, מבטח המתגונן מפני תביעת השתתפות של מבטח אחר, בטענה כי מקורו של הביטוח הכפול הוא בהסכמה בין המבטחים לבטח את הרכוש בשיטת הרבדים – נדרש לבסס טענה זו בלשונה המפורשת של הפוליסה. באין אמירה מפורשת בפוליסה שלפיה ביטוח נעשה בשיטת הרבדים, יחולק נטל החבות בין המבטחים לפי דיני ביטוח הכפל" (עמ' 1267);

· אמנם, פוליסת כלל הינה פוליסה לעבודות קבלניות ספציפיות באתר, בעוד שפוליסת הראל הינה פוליסה כללית. ברם, אין די בכך כדי לסייע להראל.

לפיכך, המסקנה המתבקשת הינה כי עסקינן בביטוח כפל, שכן לא התקבלה הסכמת כלל לביטוח בשיטת הרבדים. אשר על כן, הנני מחייב את הראל להשיב לכלל את מחצית הסך ששולם על ידה לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום לתובע, ובתוספת שכ"ט עו"ד בגין ההודעה בסך של 7,500 ₪ ואגרת ביהמ"ש בגין ההודעה לצד שלישי, כפי ששולמה ע"י הנתבעות. מאחר שלא נשמעו ראיות - תישא הראל בנוסף ביתרת שליש האגרה בגין ההודעה לצד שלישי."