פסיקה במחוזי: נשירת חיפוי שיש ממבנה אינה מבוטחת בביטוחי אחריות המוצר, אחריות מקצועית ועבודות קבלניות

תא (חי') 34695-09-11 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: המחוזי בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 21/7/2016

ע"י כב' השופט: דר' מנחם רניאל

מייצגים: לוקי בניה ופיתוח בע"מ ע"י עו"ד משה קפלנסקי, כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד שי שחק, הראל חברה לביטוח בע"מ (סהר ציון לשעבר) ע"י עו"ד ציון צמח, איילון חברה לביטוח בע"מ  ע"י עו"ד זיו כהן

עניינו של פסק הדין: האם אחת או יותר מהפוליסות שהוצאו למבוטח או למהנדס לביטוח אחריות מקצועית או אחריות המוצר או  עבודות קבלניות מכסה מקרה של נשירת חיפוי שיש ממבנה?

רקע: פסק הדין בתביעה העיקרית ניתן בבית המשפט העליון  ובהודעה לצד ג' בע"א 7398/14. בית המשפט העליון, קיבל את הערעור וחייב את המודיעה (החברה הקבלנית) לשלם לתובעת 1.1 מיליון ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בצירוף מע"מ, כשיפוי עבור הוצאות שהוציא בגין אריחי הציפוי, וכן הוצאות המשפט בסך 100,000 ₪.  כפי שקבע בית המשפט העליון, "שאלת הכיסוי הביטוחי של המשיבות 4-6 לסכום זה תוחזר לבירור". שופט  המחוזי דר' מנחם רניאל, אכן ערך בירור ממצה ומקיף בשאלת הכיסוי הביטוח.

בית המשפט המחוזי קבע, כי במקרה הנדון אף אחת מהפוליסות שהוצאו למבוטח (ביטוח אחריות מקצועית וביטח אחריות המוצר בחברת כלל, ביטוח אחריות מקצועית של המהנדס בחברת איילון וביטוח עבודות קבלניות בחברת הראל) אינה מכסה את הנזק שנגרם בשל נשירת חיפוי השיש מהמבנה.

מתוך פסק דין:

" שתי הפוליסות בחברת כלל קובעות שתחילת תקופת הביטוח היא ביום 1.9.05. הסיכון המכוסה בפוליסת האחריות המקצועית הוא כאמור בעמ' 2 במסגרת מודגשת:

"שים לב כי פוליסה זאת מחסה תביעות או דרישות המוגשות נגדך לראשונה במשך תקופת הביטוח, ומקרי רשלנות או מחדל שנודע לך על קיומם לראשונה במשך תקופת הביטוח בלבד".

הסיכון המכוסה בפוליסת אחריות המוצר, כמופיע בעמוד הראשון במסגרת מודגשת הוא:

"הפוליסה מכסה אך ורק תביעות שהוגשו נגדך לראשונה בתקופת הביטוח הנוכחית". 

התביעה הוגשה לראשונה ביום 28.7.04, לפני תחילת כל אחת מהפוליסות האלה, והיא לא מכוסה בפוליסות אלה לפי תנאיהן.

פוליסות על בסיס תביעה אינן מנוגדות לחוק חוזה הביטוח (ע"א 1530/02 מנורה נ' יובלים פ"ד נח (6) 822; ע"א 3182/02 אשד (מהנדסים) נ' המגן), אבל הדיון בכך מיותר, שכן אין ספק שפוליסת ביטוח נועדה לכסות מקרי ביטוח שאירעו לאחר תחילת הביטוח, אלא אם הוסכם אחרת. לא הוסכם אחרת. מקרה הביטוח אירע לפני תחילת הפוליסות. התביעה הוגשה לאחר תחילת הפוליסות.   

על פי הוראות הפוליסות, נקבעו חריגים ספציפיים לגבי ידיעה מוקדמת. אין ספק שהם חלים, אבל אפילו לא היו נקבעים חריגים אלה, כפי שנקבע בפ"ד מנורה נ' יובלים הנ"ל, המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח מקום שידע על האירועים לפני רכישת הפוליסה, ו"קביעה אחרת משבשת לחלוטין את הערכת הסיכון שמנורה לקחה על עצמה ואת עלותו".

לטענת "כלל" התביעה אינה מכוסה בפוליסת אחריות מקצועית, מאחר שהיא אינה נגד מהנדס שכיר של המודיעה, ולא לפי אחריות שילוחית של המודיעה למהנדס כאמור. לטענת המודיעה, קבע פסק הדין בסעיף 98 שהליקויים באחריות המודיעה שכן מהנדסיה הם האחראיים על הבנייה ומי שאישרו את ביצוע עבודות החיפוי. על כן על המודיעה לשלם על פי אחריותה השילוחית לפעולות המהנדסים השכירים, כפי שהעיד מר נבו. אני מקבל את טענת המודיעה, שעילת התביעה שנטענה כנגד המודיעה התבססה על אחריותה למעשי המהנדסים שלה, ואין בכך כלום, שהם לא נתבעו, אלא רק המעביד שלהם, המודיעה. על כן, אילו היה כיסוי בפוליסה זו, הוא לא היה נכשל מכיוון שלא הוגשה תביעה כנגד המהנדסים. 

לטענת "כלל" חל חריג 7, לפיו המבטח לא יחוב בגין הוצאות שהוצאו לתיקון ו/או השבה לקדמות של העבודה. לטענת המודיעה, על פי מוצג 7 בוטל חריג 7 מרשימת החריגים הנוספים של הפוליסה, והוסכם שיבוא תחת הכותרת "לגבי הנדסאי/טכנאי", שאינה רלוונטית במקרה זה. אני דוחה טענה זו. במפרט הוספו "תנאים מיוחדים" ואחריהם "לפרק חריגים של הפוליסה יתווספו החריגים כמפורט להלן:", ואז מופיעה רשימה של 14 חריגים. אחר כך כתוב:

 "תנאים נוספים:

הביטוח עפ"י פוליסה זו מותנה בין השאר, בתנאים הבאים:

לגבי מהנדס/אדריכל:

כל מהנדס/ אזדריכל רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים לפי הוראות חוק המהנדסים והאדריכלים התשי"ח – 1958 והתקנות שהוצאו על פיו ו/או כל חוק/תקנות שיבואו/ו במקומם (להלן: החוק והתקנות).

לגבי פעולות שיוחדו בחוק ובתקנות למהנדס רשוי או לאדריכל רשוי, תנאי לכיסוי הביטוחי עפ"י פוליסה זו הוא כי המהנדס/ אדריכל  שביצע פעולות כנ"ל הינו בעל רשיוו לפי החוק והתקנות.

לגבי הנדסאי/טכנאי:

כל הנדסאי/טכנאי רשום בפנקס ההנדסאים והטכנאים המוסמכים המתנהל במשרד העבודה והרווחה. 

מוסכם ומוצהר בזה כי חריג 7 מרשימת "חריגים נוספים" של הפוליסה מתבטל ובמקומו יבוא חריג

 7 חדש נוסח שלהלן:

הוצאות שהוצאו לתיקון ו/או להשבה לקדמות של העבודה וכן תקבולים שנתבע מהמבוטח להחזיר. לענין חריג זה "העבודה" משמעה עבודות שבוצעו ע"י המבוטח וכן עבודות בנייה/ הקמה עצמה".

התנאי שהוסף אינו תחת הכותרת "לגבי הנדסאי/טכנאי" אלא אחרי הסעיף העוסק בהנדסאי וטכנאי. אין לו קשר דווקא להנדסאי וטכנאי, והוא חריג כללי. על כן הוא חל.

לטענת "כלל", הכיסוי בפוליסת חבות המוצר ניתן בשל נזק שנגרם עקב מוצר, בעוד שהנזק הנדון הוא נזק למוצר עצמו. אריחי החיפוי הם המוצר עצמו, ולטענת המודיעה נקבע בפסק הדין בערעור שהשיפוי הוא עבור הוצאות שהוצאו בגין הליקויים שנגרמו עקב אריחי החיפוי, ולא באריחי החיפוי עצמם. אריחי החיפוי שהתנתקו מהבניין או שעמדו להתנתק כפי שקבע המומחה ד"ר תאני, גרמו נזק לצד השלישי קרי דיירי הבניין. אני דוחה את טענת המודיעה. המוצר הוא כל הבנין, שכן כפי שאישר מר נבו בעמ' 175, המודיעה היתה "קבלן מפתח". כל הבנין – לרבות האריחים והחיזוק שלהם לקיר הבנין. הנזק המכוסה הוא "אבדן או נזק פיזי לרכוש מוחשי". אילו היה האריח נופל על מכונית וגורם לה נזק, היה זה נזק מכוסה בפוליסת חבות המוצר, שכן הוא נזק שנגרם עקב המוצר. כך גם אילו היה האריח נופל ופוגע באדם, לפי הסעיף של "היזק גופני". נזק שהוא חיזוק האריחים לקיר, הוא נזק במוצר עצמו, הכולל את הקיר, האריחים, הקשר ביניהם והצבע שלהם. אם לא די בכך, נקבע בסייג 5 לפרק הסייגים, כי הביטוח אינו מכסה החלפה או תיקון של מוצרים או עלותם. מכיון שהמוצר הוא כל הבנין, ולא רק האריחים, אין ספק שהמודיעה נתבעה בגין תיקון המוצר, שהוא הבנין. על כן, אין כיסוי לפי הפוליסה בגין חבות המוצר.  

כללו של דבר, אין כיסוי לתביעות שנתבעה המודיעה בפוליסות אחריות מקצועית וחבות המוצר בחברת כלל.

בעת הקמת הפרוייקט, מ-11.2.2001 ועד 31.3.2005 בוטחה המודיעה בצד ג' 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: הראל) בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות מספר 25605637/01, אשר צוין בה שהיא כפופה לתנאי ביט 2000, ולתוספות הרחבות שצורפו לה (מוצג 20). הראל התחייבה לשפות את המודיעה "בגין אובדן או נזק שייגרמו לפרוייקט המבוטח המתואר ברשימה או לחלק ממנו ו/או בגין חבותו של המבוטח, שייגרמו בשל מקרה הביטוח תוך תקופת הביטוח". מקרה הביטוח הוגדר כ-"אובדן או נזק פיזי פתאומיים ובלתי צפויים מראש באתר העבודה לפרוייקט או לחלק ממנו, וזאת מסיבה כלשהי אשר אינה מוחרגת". עוד הוסכם שהמבטח ישפה את המודיעה בגין תיקון או הקמה מחדש של הפרוייקט או חלק ממנו בשל מקרה הביטוח. בתוספות נכתב ביחס לשווי העבודות שהוא כולל חיוב עבור "תכנון לקוי תוצאתי וישיר".

לטענת המודיעה, נקבע בחוות דעת ד"ר תאני שרשלנות המודיעה בעת ביצוע החיפוי באופן שגוי הביאו לצורך בתיקון ליקויי הבנייה, במהלך תחולת הפוליסה. על כן, לטענתה, אירע מקרה הביטוח. אני מקבל את טענת הראל, שלא אירע מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה, ולא נגרם אובדן או נזק פיזיים פתאומיים או בלתי צפויים מראש לפרוייקט או חלק ממנו. הטענה שלא אירע מקרה ביטוח מבוססת על כך שבית המשפט העליון לא שינה את קביעתי בפסק הדין, שלא היו ליקויים בעבודת המודיעה, וחייב את המודיעה בתשלום לפי קביעת הבורר בהליך בוררות הצדדים.

לטענת המודיעה, המונח "פתאומיים ובלתי צפויים" משקף את יסוד הסיכון, דהיינו היעדר וודאות להתרחשות האירוע, במקרה זה שבו מדובר בפוליסה מסוג כל הסיכונים. על המודיעה להוכיח התרחשות מקרה הביטוח וכי הנזק נופל לכיסוי הכללי בפוליסה, ועל המבטח להוכיח קיומם של חריגים (ע"א 497/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב (1) 89). קיימת חזקה שהנזק נגרם עקב אירוע תאונתי ועל המבטח הנטל לסתור חזקה זו (ע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311). בפסק דין אחרון זה נקבע כי התיבה "אירוע תאונתי בלתי צפוי" באה לשלול פעולה מכוונת של המבוטח או שהנזק הוא תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל, בלאי רגיל או פגם הטבוע בנכס. לטענת המודיעה המקרה אינו טבעי ואינו רגיל. נפילת אריחים היא אירוע פתאומי ובלתי צפוי, לאחר שהבנייה הושלמה נבדקה ונמסרה לדיירים.

אכן, צודקת המודיעה בטענתה, שנפילת אריחים היא אירוע פתאומי ובלתי צפוי, אלא שהמודיעה לא חוייבה בתשלום בשל נפילת אריחים, או נזק פיזי שנגרם עקב כך, אלא בשל קביעת הבורר בבוררות הצדדים, למרות שלא היה ליקוי באריחים ובהתקנתם. זהו חיוב לפי עילת הפסק, המבוססת על הסכמת המודיעה להשתתף בבוררות. זה אינו מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה, נזק פיזי, ולא עבר נטל למבטחת להוכיח חריגים (ע"א 5775/02 נווה גן נ' הפניקס). חיוב לפי עילת הפסק דינה כדין תביעה חוזית (רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם נ' צים). הפוליסה שהוציאה הראל אינה מכסה התחייבות. היא כללה החרגה של "התחייבות או אחריות שהמבוטח קיבל על עצמו לפי הסכם, אלא אם כן התחייבות או אחריות כזו הייתה מוטלת על המבוטח גם בהיעדר הסכם כזה".

הראל טענה, שתביעת התובעות כנגד לוקי היתה תביעת אחריות, אבל המודיעה, שהיתה מלווה ביועצי ביטוח וידעה היטב מה היא רוכשת, לא רכשה את הפרק בפוליסה העוסק בחבות כלפי צד שלישי, והוא בוטל. המודיעה לא השיבה לטענה זו.

...  

הראל טענה בכתב הגנתה שחל החריג בדבר הוצאות לתיקונים או החלפה הנובעים מתיקון לקוי, חומרים לקויים או עבודה לקויה. לטענת המודיעה הראל לא פירטה את הסיבה שבגינה חל החריג, סוג הליקוי וטיבו. לטענתה אבני החיפוי לא הוחלפו וגם לא תוקנו אלא חוזקו בברגים לבניין, והתיקון לא בוצע באריחים עצמם. החיזוק לא החזיר את אבני החיפוי למצבם הטוב, אלא בא למנוע את נפילתם כדי שלא ייגרם נזק לגוף ורכוש צד ג'. הראל טענה בסיכומיה, שלפי הפוליסה ניתן לכסות הוצאות מניעת הנזק הפיזי העתיד לקרות בתקופת הפוליסה, אבל לא קרה שום נזק פיזי בתקופת הביטוח, ולא היה ידוע שעמד לקרות. הוצאות תיקון לאחר תום תקופת הביטוח אינן מכוסות. המודיעה לא ענתה לטענות אלה. 

כללו של דבר, אין לתביעה כנגד המודיעה כיסוי בפוליסה שהוצאה על ידי הראל.

איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון) ביטחה את המודיעה בפוליסת חבות מקצועית מספר 2-72-021228/03 לתקופה שבין 1.7.03-30.6.04 עם כיסוי רטרואקטיבי מיום 1.7.03. הכיסוי היה עבור 3 מהנדסים, עובדי המבוטח המועסקים כמהנדסי ביצוע פיקוח וניהול פרוייקטים. מקצוע המבוטח הוגדר "מהנדס". מקרה הביטוח הוגדר כ"הפר חובה מקצועית שנעשה בתום לב שמקורו במעשה רשלנות, בטעות, או בהשמטה שנעשו או שנטען שנעשו על ידי המבוטח במסגרת עיסוקו של המבוטח כמפורט ברשימה". לטענת המודיעה, במהלך תקופת הביטוח הועלו לראשונה טענות בדבר התרופפות אבני החיפוי, שהיקפם התברר מאוחר יותר, וכל נזק שנגרם לצד שלישי בשל התרופפות אבני החיפוי, שלפי חוות דעת ד"ר תאני נבעה מרשלנות בעת הבנייה, מכוסה תחת הפוליסה.

איילון טענה שלא אירע מקרה ביטוח, דהיינו הפר חובה מקצועית שמקורו במעשה רשלנות, שכן לא הוכח ליקוי ולא הוכח כשל בשיטת החיפוי. המודיעה חוייבה לפי עילת הפסק ופסק הבורר בלבד. הפוליסה קבעה במפורש שאינה מכסה התחייבות שקיבל המבוטח על עצמו, כפי שקיבל בהסכם הבוררות.  עסקתי כבר בנושא זה לעיל, ואני קובע גם לגבי איילון, שלא אירע מקרה ביטוח במכוסה על פי הפוליסה. 

...

אני דוחה את טענת המודיעה שהתביעה כנגד איילון לא התיישנה. אף אם מירוץ ההתיישנות החל עם מתן פסק הדין בבוררות הצדדים ביום 8.10.08, שאז לא היה ספק והיתה ידיעה מלאה, התביעה כנגד איילון הוגשה ביום 15.2.12, יותר משלוש שנים לאחר שהכל היה ידוע והכל היה גמור.

איילון טענה כי ההודעה נגדה הוגשה בשיהוי ניכר המלמד על זניחת טענות המודיעה נגדה. כפי שנקבע בע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית, פ"ד נז (5) 433, על הטוען לשיהוי להוכיח ויתורו של התובע על זכות התביעה שלו, ושינוי מצבו של הטוען לרעה, ואין די בחלוף הזמן כשלעצמו. איילון לא פירטה מאיזה מצג היא מסיקה ויתור, ולא פירטה או הוכיחה במה שונה מצבה לרעה. על כן יש לדחות את הטענה. לא אכריע בטענה זו.

לטענת איילון אין כיסוי בשל הפער בין הצהרת המודיעה על מחזור תקבולים צפוי בסך 100,000$ לעומת גודל הפרוייקט. לטענת המודיעה נתון זה מופיע ברשימה, שם נקבע שדמי הביטוח והכיסוי הביטוחי נקבעו לפי מחזור התקבולים הכללי הצפוי המוצהר בסך 100,000$. לטענתה דברים אלה תלושים מכל הקשר, ללא הבלטה מיוחדת, ולא הוכח שהמודיעה הצהירה מחזור זה של תקבולים. אני דוחה את טענת המודיעה, שכן היא שנתנה את הנתון של 100,000 $ ועליה להיות אחראית לכך שזה הסכום שנלקח בחשבון לצורך הפוליסה. מנגד, אני דוחה את טענת איילון המשווה בין עלות הפרוייקט למחזור התקבולים הצפוי. בעת שנערכה הפוליסה, היה זה בסיום בניית המבנים, והתקבולים שהתקבלו עבור הקמת המבנים אינם רלבנטיים, ומה שנותר הוא ציפיה של המודיעה ליתרה של 100,000 $. אין לכך השפעה על החבות. 

אשר על כן, אין כיסוי לתביעת המודיעה בפוליסת הביטוח באיילון.

המודיעה ביקשה לחייב את המבטחות יחד ולחוד בתשלום פיצויים למודיעה בסך 1.1 מליון ₪ בתוספת הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הבורר וכן לבטל את החיוב בהוצאת משפט בסיבוב הקודם, ולחייבן בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 20% בתוספת מע"מ, לפי ההסכם שבין המודיעה לבא כוחה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה לצד ג' כלפי כל אחת מצדדי ג', ומחייב את המודיעה לשלם לכל אחת מצדדי ג' הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 46,800 ₪."