פסיקה: תביעה לפי כיסוי הוצאות משפט של מבוטח

תק (ת"א) 34257-09-15  אשר מנחם רוזנטל נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

בית המשפט: לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 29/9/2016

ע"י כב' השופט: משה תדמור-ברנשטיין

ענינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח נגד חברת הביטוח ולחייב את החברה לשיפוי על פי פוליסה "לכיסוי הוצאות משפטיות" בשל הוצאות שנגרמו למבוטח בשל הליך משפטי, קובלנה פלילית שהוגש על ידו ובשל הוצאות שנגרמו למבוטח עקב עתירתו לבג"ץ (לפי התביעה השניה שהגיש המבוטח לחברת הביטוח)?

רקע: רקע להליכים המשפטיים בהם נוקט ונקט המבוטח נעוצים בסכסוך ארוך שנים שבינו, לבין ארגון המורים. אין מחלוקת כי המבוטח, היה חבר בארגון המורים, והושעה מתפקידו בשנת 2011 למשך 4 שנים. בשנת 2015, כאשר שב וביקש לחדש חברותו בארגון – נענה בשלילה; בשל כך, עתר לבג"ץ.

בית המשפט דחה את שתי התביעות

מתוך פסק הדין:

"בענייננו התובע תובע תגמולי ביטוח להשבת הוצאותיו המשפטיות מכוח הפוליסה שעל פיה הוא מוטב, מכוח חברותו, לכאורה, בארגון המורים בעת קרות מקרי הביטוח. כאמור, הנתבעת טוענת לעומתו, כי התובע איננו זכאי לקבלת תגמולי ביטוח לכיסוי הוצאות משפטיות - על פי הפוליסה; זאת - הן בשל העובדה כי התובע כלל לא היה חבר בארגון בעת הגשת התביעה, ולפיכך אינו זכאי לתגמולים מכוחה (זאת פוליסה מסוג claims made), והן בשל העובדה שהפוליסה כלל לא מכסה הליכים משפטיים בהם נקט או נוקט המוטב בביטוח זה (יוזם / מגיש), להבדיל מכיסוי הוצאות משפטיות של עמית בגין הליכים משפטיים הננקטים נגד המוטב בפוליסה.

לשונו של סעיף 1.1 לפוליסה היא כדלקמן:

"...מקרה ביטוח

הוצאות משפטיות בהליכים משפטיים מסוימים הנפתחים ומתקיימים נגד המוטב...לצורך ביצוע עבודתו במסגרת עיסוקו המקצועי כמורה...חבר ארגון המורים העל יסודיים, לרבות הוצאות ערעור וייצוג עד לערכאה הסופית..." (ההדגשה הוספה)

הנתבעת מאשרת כי הפוליסה כוללת הרחבה לכיסוי בענין תביעה שהמוטב יכול להגיש, אך זאת – בגין תביעת דיבה בלבד;  וגם זאת – בכפוף לאישור מיוחד של הוועדה הארגונית של ארגון המורים. בענייננו, לטענתה, התובע לא נקט בתביעת דיבה, אלא בהגשת קובלנה פלילית כאמור לעיל, נגד אותו אבי פסקל, ובעתירה לבג"ץ נגד ארגון המורים. כמו כן, אין כל ראיה (וגם לא נטען אחרת) כי הוועדה האירגונית בארגון המורים נתנה לתובע אישור, המסווג את ההליכים המשפטיים בהם נקט, ככאלה שחוסים תחת הפוליסה.

טענה נוספת של הנתבעת, היא שהתובע סולק מתפקידו כחבר בארגון מורים במאי 2011, ובשל כך, הינו מנוע מלתבוע מכוחה של הפוליסה, וזאת – משום שאינו יכול להיחשב כמוטב לפי הפוליסה.

ראה: סעיפים 1.11-1.12 לפוליסה:

"1.11 המבוטח

ארגון המורים העל יסודיים

1.12 המוטב

עובדי הוראה חברי ארגון המורים העל יסודיים.".

עם זאת, אין חולק כי התובע תבע בעבר מכוחה של הפוליסה בענייננו, ותביעתו הסתיימה בהסכם פשרה בתיק ת.א. 16997-12-14 (להלן: "התיק הקודם"). בתיק הקודם בין הצדדים, התובע תבע את תגמולי הביטוח, בין היתר, בשל הליך משפטי שהתקיים נגדו.

באותו ההליך, תבע ארגון המורים את התובע בענייננו. התביעה לתגמולים מכוח הפוליסה הוגשה אז בשנת 2014, קרי, לאחר שהתובע לכאורה כבר לא היה חבר בארגון המורים. ולמרות זאת – שולם לו סכום של 7,000 ₪ בפשרה. עתה מבקשת הנתבעת להישען על הטענה, שבשל העובדה שהתובע לא היה חבר בארגון המורים בזמן שהגיש את הקובלנה והבג"צ, הוא אינו יכול להיפרע מכוח הפוליסה כעת (ראה: ס' 15.5 לסיכומי הנתבעת). התובע לעומתה מבקש לטעון כי עצם התשלום שקיבל בעבר בתביעה מכוח הפוליסה (גם אם בפשרה), מלמד שיש לו עילה לתבוע על פי הפוליסה.

אציין, כי אין מחלוקת כי התובע הושעה מתפקידו בארגון המורים בשנת 2011 למשך 4 שנים. התובע טוען, כי היה זכאי לחזור להיות חבר בארגון המורים בשנת 2015, מיד לאחר תום תקופת השעייתו. או אז, לטענתו, הנהלת ארגון המורים החליטה להשעותו בשנית, כך שרק ביום 12.11.15 הוסרה חברותו מהארגון. התובע טוען כי התביעה לתגמולי הביטוח בענייננו הוגשה בטרם הוסרה חברותו בשנית, ועל כן, בעת הגשת התביעה הוא היה חבר בארגון המורים כדרישה בסעיפים  1.11-1.12 לפוליסה, ובשל כך זכאי לשיפוי מכוחה.

מכתבי הטענות והסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים עולה כי ארגון המורים מעולם לא ראה בתובע כחבר בארגון זה לאחר השעייתו בשנת 2011 (ראה: סעיף 12 לסיכומי התובע). ברי כי לתובע טענות רבות נגד ארגון המורים, וכנגד השעייתו מן הארגון (ראה: ת"ק 49985-11-11 רוזנטל נ' ארגון המורים ואח'; ו-ת"ק 11153-03-11 רוזנטל נ' ארגון המורים העל-יסודיים). עם זאת, עד שלא יוכרע על ידי בית המשפט המוסמך לכך, האם הינו חבר בארגון או לא, והאם השעייתו מן הארגון נעשתה כדין או לא – התובע לא יוכל להיפרע כמוטב על פי הפוליסה בענייננו. אך כפי שנראה להלן – אין כל צורך להמתין, שכן, ממילא, דין התביעות בענייננו להידחות ממילא בשל טעמים אחרים.

בכל הקשור ל-בג"צ שהתובע הציגו בהגשה מאוחרת, בין אם היה חבר התובע - בעת הכנתו והגשתו של הבג"צ - חבר בארגון המורים ובין אם לאו, אין התובע זכאי לתגמולים מכוח הפוליסה, וזאת בשל העובדה כי עסקינן בהליכך משפטי בו נקט התובע בעצמו, מיוזמתו ולא - בהליך כלשהו הננקט נגד התובע. מעבר להנחיה מפורשת בפוליסה, כאמור, לגבי כיסוי הוצאות משפטיות רק בהליכים שיזומים נגד המוטב, הרי שלא יעלה על הדעת, כי מבוטח מכוח פוליסה כגון זו בענייננו, ינקוט על דעת עצמו הליכים משפטיים חדשות לבקרים, כאשר המבטחת היא זו שאמורה לשאת בכל העלויות וההוצאות הנובעות מכך. התנהלות מעין זו לוקה בחוסר תום לב, שהרי על המבוטח חלה החובה למנוע ככל האפשר את התרחשותו של מקרה הביטוח, ולא ייתכן כי ייזום את מקרי הביטוח כאוות נפשו, במחשבה שזכותו להיפרע מכוח הפוליסה.

עוד יש לציין כי עיון בעתירה ל-בג"צ שהציג התובע, מגלה כי יש בו טענות לגבי כספים המוקצים לארגון המורים ממשרד החינוך לטובת ביטוח חבריו, ובקשה למתן צו להשיב כספים אלו למשרד החינוך (כי זה לא עומד בחוק יסודות התקציב). דומה שדרישת התובע למימון הוצאותיו דווקא בהליך זה, בטענות כאלה (לרבות טענה נוספת נגד ארגון המורים בענין "סילוקו השני", כטענתו מהארגון) מדגישה את האבסורד שבטענת התובע, שחברותו בארגון מאפשרת לו, לכאורה, לתקוף את הארגון בענין התנהלותו עם כספי ביטוח, שבגינו המבוטח  תובע כיסוי. 

ראה בהקשר זה, דבריו של המלומד ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009) 451. (להלן: "דיני ביטוח"):

"חוזה הביטוח הוא חוזה מסוג Uberimae Fidei. בחוזים מסוג זה נדרשים שני הצדדים להגינות מרבית. אחת החובות הנגזרות מעקרון ההגינות היא חובת המבוטח לנהוג באותו אופן שבו היה נוהג אלמלא היה מבוטח, דהיינו, לנקוט כל צעד סביר הדרוש לשם מניעת התרחשותו של מקרה הביטוח. המבוטח עלול להיכשל לעתים במילוי חובה זו .התנהגות רשלנית או פזיזה מצדו עלולה להוביל להתרחשותו של מקרה הביטוח. השאלה הנשאלת במקרה כזה היא כיצד משפיעה התנהגות המבוטח על זכותו לממש את חוזה הביטוח."  (הדגשה הוספה)

בענין תביעת הקובלנה, הדיון - יותר מורכב. התובע בעצם טוען, כי בענין הקובלנה (בהיותה מוגשת ל"טיהור שמו") חלה ההרחבה בפוליסה, לפיה, במידה והמוטב נקט בהליכים משפטיים שהינם תביעות דיבה אשר הוגשו על ידו, אזי יהיה זכאי לשיפוי מכוח הפוליסה. ראה עמוד 2, סעיף 4 ל"ז'קט הפוליסה" בו נקבע בזו הלשון: "פוליסה זו מורחבת לכסות תביעות דיבה של המוטב, בכפוף לאישור מיוחד וספציפי שיינתן על ידי הוועדה הארגונית של המבוטח" (ההדגשה הוספה).

אם כן, מדובר בפוליסה בחריג של - "תביעות דיבה" בלבד. בענייננו מדובר בהליך פלילי של הגשת קובלנה (פרטית) בגין לשון הרע; ונשאלת השאלה, האם יש לקבל את טענותיו של התובע, לפיהן מדובר בעצם ב"תביעת דיבה", באשר ההליכים המשפטיים בהם הוא נוקט הינם הליכים הזהים מהותית לאלו של תביעת דיבה, שכן – הם ננקטים על מנת "לטהר" את שמו. נטייתי היא להפעיל בענייננו פרשנות נגד המנסח, ולקבל כי הוצאות משפטיות בגין הגשת קובלנה פלילית בלשון הרע, כמוהן כהוצאות בגין הגשת תביעת דיבה. אעיר, כי הגשת קובלנה מסוג זה, היינו – בגין לשון הרע, היא דרך מקובלת (וחסכונית יותר, יש לאמר) להקדים הכרעה נגד המפרסם או המפיץ אמירה שהיא לשון הרע, לצורך יצירת עילה מוכחת, לקראת הגשת תביעה אזרחית בגין דיבה.

אך, אני מוצא כי בענייננו אינני נדרש להכריע בשאלה בענין הפעלת חריג זה לפוליסה; זאת - באשר לצורך מתן שיפוי על פי הפוליסה בגין תביעת דיבה יזומה של המוטב - דרוש אישור מאת הוועדה האירגונית של ארגון המורים, כאמור. אין מחלוקת, כי אישור זה לא ניתן לתובע (וגם לא נטען, ולא הוכח - שהתקבל). אציין עוד, כי נראה, שהארגון הותיר בידיו את הפררוגטיבה הזאת (של אישור המימון/השיפוי של הוצאות הגשת וניהול תביעת דיבה שמגיש מוטב על פי הפוליסה), בין היתר, במיוחד על מנת למנוע אבסורד, כמו במקרה בענייננו, בו "עמית" (והנתבעת חולקת על כך שהתובע הוא עמית בעת הגשת הקובלנה) תובע עמית אחר, מה עוד שהעמית הנתבע הוא אחד מנציגי ארגון המורים, שהוא המבוטח על פי אותה הפוליסה, שהתובע טוען להיות מוטב בה.

נציין בנוסף, כי התובע טען כי הנתבעת לא מוכנה הייתה להציג לו פוליסה עדכנית משנת 2015, ולפיכך תבע על פי הפוליסה שהייתה בידו, היינו משנת 2012. לצורך הדיון, אניח כי לא קיים שוני מהותי בין שתי הפוליסות, וכי תנאיהן זהים. הנתבעת צירפה לסיכומיה פוליסה דומה לזו שצירף התובע לכתב התביעה. 

ועתה אנו מגיעים לאחת הנקודות המרכזיות בענייננו, ואולי - זאת צריכה להיות השורה הראשונה וגם האחרונה בפסק דין זה; אני מוצא כי, התובע כלל לא הציג בפני בית המשפט כל אסמכתא שהיא להוצאות שהוציא לטענתו בגין ההליכים שנקט. אמנם התובע טען כי שילם לעורך הדין שייצגו בקובלנה הפלילית שהגיש - 2000 ₪ +מע"מ, אך לא הציג כל קבלה או חשבונית בעניין. כל אשר צירף התובע, הוא תלושי משכורת, בשלן טען כי הוא זכאי להחזר עבור הופעתו בבתי המשפט ובזבוז זמנו מכוח סעיף 3 לז'קט הפוליסה (ראה: עמוד 4, סעיף 34 לסיכומי התובע). אין בכך להוות הוכחה להפסד או הוצאות ברות החזר בענייננו. נזק של הוצאות משפטיות הנתבע על פי פוליסה חייב להיות מוכח בראיות בלתי תלויות.  לא יעלה על הדעת לחייב מבטח לשלם כל סכום שהמבוטח (המוטב) ינקוב בו אך ורק על פי הערכתו או ציפיותו.

לסיום, כאמור, גם אם היה ביד התובע להוכיח הוצאות בעין כלשהן שהוציא, הרי שאני קובע שדין תביעה זו להידחות, בשל מספר נימוקים, בחלקם חילופיים, שפורטו לעיל.

עם זאת, לא ראיתי בענייננו לנכון להטיל על התובע הוצאות בגין תביעה זו. לנוכח פערי הכוחות בין הצדדים, בנסיבות, חזקה על התובע, אשר, מטבע הדברים, הינו בעמדה מוחלשת מול חברת הביטוח, כי פעל בסבירות לשיטתו. יש להניח, כי איננו בקיא בכל רבדיה והבנת תנאיה של הפוליסה בענייננו, וסבר בתום לב כי יש מקום בעניינו להחיל את תנאי הפוליסה בעניינו - לטובתו, ולשפותו בגין הוצאותיו.  סבר, וטעה, כאמור.

ראה: "דיני ביטוח" בעמ' 259-260.

"...המחוקק הישראלי , בניגוד לגישתו של המשפט האנגלי , רואה דווקא את המבוטח כמי שזקוק להגנתו של הדין . גישה דומה מאפיינת גם את הפסיקה במשפטנו . ניתן לקבוע כי , ככלל, נוטים בתי המשפט בארץ להטיל חובות אמון ותום לב מוגברות בעיקר על המבטחים. נטייה זו , הנשענת על הוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים הכללי, מוסברת במאפייניו המיוחדים של תחום הביטוח, ובכללם, התפקיד הציבורי של המבטחים האינטרס הציבורי שבאמון הציבור במבטחים, פערי הכוחות בין הצדדים עובר לכריתת חוזה הביטוח ובמיוחד לאחר קרות מקרה הביטוח, אחידות החוזה, מורכבותו, וכיוצא באלה עניינים, המחייבים רמה גבוהה של תום לב מצד המבטח..." (ההדגשה הוספה).

סוף דבר

כל אחת משתי התביעות הנדונות – נדחית."