רעא (נצ') 14740-08-16 ראג'ח דראושה וכלל חברה לביטוח נ' עלי עבד אלעאל והראל חברה לביטוח
בית המשפט: המחוזי בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 15/12/2016
על ידי כב' השופטת: רננה גלפז מוקדי
עניינו של פסק הדין: האם יש קבל את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים, הנתבעים בבית המשפט לדחיית התביעה כנגדם על הסף מחמת התיישנות.
רקע: התובע בבית משפט השלום הודיע, כי הוא מבקש להוסיף את נהג הרכב הפוגע ואת חברת הביטוח של הרכב (מבקשי הערעור), כנתבעות נוספות. לטענתו, מדובר בצירוף שהוא "פורמאלי" לחלוטין ונוכחותם דרושה על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק ביעילות ובשלמות. בבקשה לא נטען דבר ביחס לשאלת התיישנות התביעה ביחס לנתבעים החדשים (מבקשי הערעור) אשר הגישו כתב הגנה ועימו בקשה לדחיית התביעה כנגדם על הסף, בטענה כי התביעה נגדם הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים ודינה, לכן, להידחות על הסף.
בית המשפט קיבל את הערעור.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בחומר שהובא לפניי ובטענותיהם של בעלי הדין, לאור הסכמתם כי הבקשה תידון כערעור, בחרתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות. את הערעור בחרתי לקבל ולהורות על דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת למבקשים.
תביעת המשיב 1 הוגשה נגד המבקשים, לראשונה, רק במסגרת כתב התביעה המתוקן, למעלה מתשע שנים לאחר מועד התאונה, לכאורה, תוך חריגה של ממש מתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. המשיב 1 אינו טוען שאין כך הדבר, אלא שלשיטתו, עילת התביעה נותרה כשהיתה ועל כן אין מניעה כי יתקן את כתב התביעה באמצעות הוספת נתבעים בלבד.
כתב התביעה המקורי, אשר הוגש נגד המשיבה 2 בלבד, כלל את עילת התביעה כנגדה. עילת התביעה נגד משיבה 2, היתה מתוקף חבותה כמבטחת רכבו של המשיב 1. זוהי עילת התביעה כנגד משיבה 2 וכלפיה בלבד.
חלק בלתי נפרד מעילת התביעה הוא זהותו של התובע וזהותו של הנתבע. כלומר, עילת התביעה בכתב התביעה המקורי התייחסה למשיבה 2 בלבד. ראו לעניין זה דברים מתוך ספרו של גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים-עשרה, בעמ' 165:
"ללא נתבע אין קיום לתביעה, וללא נתבע מוגדר אין קיימת עילת תביעה (להוציא מקרים מיוחדים). העילה היא עילת תביעתו של התובע דווקא, ונגד אותו נתבע שהוא תובעו."
מכאן, אין משמעות לתוכן כתב התביעה המקורי ככל שהדבר נוגע למבקשים כאן. יכול שהיתה משמעות לכך, לו היתה הבקשה לתיקון כתב תביעה כוללת גם תוספת עילות תביעה כנגד הנתבעת המקורית, המשיבה 2, כאשר חלפה לה תקופת ההתיישנות, אולם כאמור, לא הונחה בקשה שכזו.
תכולת כתב התביעה המקורי, על נספחיו, היא חסרת משמעות ביחס לבעל דין אשר לא היה שותף להליך באותו הזמן. מכאן, גם אם צורף לכתב התביעה המקורי מסמך המלמד, לכאורה, על חבות המבקשים, אין בכך דבר, שהרי המבקשים עצמם לא היו חלק מן ההליך.
מעבר לצורך, אעיר בהקשר זה, כי אם לטענת המשיב 1, הוא אכן ישב ברכבו החונה שעה שפגע בו רכב המבקשים, מדוע זה לא נטענו עובדות אלו בכתב התביעה המקורי ומדוע לא הוגש כתב התביעה במקור, גם נגד המבקשים? מדוע התמהמה המשיב 1 בהוספת הנתבעים עד שחלפה תקופת ההתיישנות? לא מצאתי לכך תשובה שתניח את הדעת.
הוספת המבקשים כנתבעים נוספים מהווה עילה חדשה. עילת תביעה נגד המבקש 1, בהיותו נהג הרכב, אשר נטען כי פגע ברכבו של המשיב 1, ונגד המבקשת 2, בהיותה מבטחת הרכב. עסקינן ברכב אחר אשר רק בשלב מאוחר, כפי שהובהר מעלה, נטען כי פגע ברכבו של המשיב 1 שעה שחנה בתחנת דלק. יודגש כי כבר אז, כאשר הועלתה לראשונה הטענה בדבר הפגיעה האמורה, כבר התיישנה התביעה כנגד מבקשים אלו. עילת התביעה נגד המבקשים אינה זהה לעילת התביעה נגד המשיבה 2. לא רק משום השוני בזהות הנתבעים, אלא גם בשל השוני במעמדם וביחסים בינם לבין המשיב 1.
מכאן, לא אוכל להסכים עם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה עסקינן בעילת תביעה זהה לזו שבכתב התביעה המקורי. יוצא כי כתב התביעה המתוקן הוגש נגד המבקשים, בניגוד להוראות חוק ההתיישנות, לאחר שעילת התביעה כנגדם כבר התיישנה.
צירופם של נתבעים חדשים אלו מקנה למשיב 1 יתרון שאינו הוגן ופוגע במבקשים אשר זכאים היו ליהנות מכך שחלפה לה תקופת ההתיישנות לנקיטה בהליך משפטי בעקבות התאונה.
"...הלכה מקדמת דנא היא, כי על בית המשפט בבואו לדון בבקשת רשות לתיקונו של כתב תביעה, לבחון היש בתיקון כדי להאיר את הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים ותו לא, או שמא מוסיף התיקון עילת תובענה חדשה ועמה מחלוקות חדשות... הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי..."
(רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ' האחים ישראל בע"מ (ניתן ביום 17/12/2006).
תיקון כתב התביעה במקרה זה, גורם למבקשים נזק שלא ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות, שהרי לו היתה מוגשת נגדם תביעה נפרדת, היתה תביעה זו נדחית על אתר, בשל התיישנות.
מכאן, הגם שמודעת אני לגישה הליברלית הנהוגה בבקשות לתיקון כתב תביעה, אזי בענייננו, מתקיים אותו חריג, שלפיו נשללת מן הנתבעים החדשים ההגנה שהיתה קמה להם, לו היתה מוגשת התביעה מחדש, הגנה בטענת התיישנות (ראו למשל רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק (11.5.2011); רע"א 8390/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' דורון (15.11.2005) ורע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (2.7.06)).
חריג זה מצדיק למנוע מן המשיב 1 ליהנות מיתרון אשר אינו זכאי לו ומנגד למנוע פגיעה בלתי הפיכה במבקשים.
מסקנתי, אם כן, כי דין הערעור להתקבל באופן שהתביעה נגד המבקשים תידחה. החלטת בית המשפט מיום 23.6.16, אם כן, מבוטלת."
