חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: למבטחת אין זכות תחלוף במקרה שבו המבוטח תבע את המזיק לפני קבלת תגמולי הביטוח

הרשמת בכירה חן מאירוביץ: הכלל הוא שיש להבחין בין תביעה שהוגשה על ידי המבוטח לפני קבלת תגמולי הביטוח, כלומר, טרם הפעלת הפוליסה ורכישת זכות התחלוף על ידי המבטחת, ובין תביעה שהוגשה על ידי המבוטח לאחר הפעלת הפוליסה וקבלת תגמולי הביטוח ולאחר שהמבטחת רכשה את זכות תחלוף
2/01/2017

 

 

 

 

תאמ (ת"א) 54758-08-15‏ ‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כנעאן ראפע

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 17/12/2016

 

על ידי כב': הרשמת בכירה חן מאירוביץ

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח נגד המזיק במצב שבו כבר ניתן פסק דין בתביעת המבוטח נגד המזיק לפני שהמבוטח קיבל את תגמולי הביטוח? כלומר, האם תביעת מבוטח כנגד מזיק בבית משפט לתביעות קטנות מקימה מחסום דיוני, כלפי המבטחת הבאה בנעלי המבוטח מכוח זכות התחלוף?

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לעיקרון "מעשה בית דין" שני ענפים, "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". שני ענפים  אלו נועדו להגשים את הרציונל לפיו על ההכרעה השיפוטית לשים קץ להתדיינות המשפטית באותו עניין או שאלה שנדונו (ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447 (2004); פרופ' נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 191-190; רע"א 4528/06 ברנס נ' מרכוס  [פורסם בנבו]).

 

"השתק עילה" משמעו ,כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968)). כאשר תובע זכה בתביעתו עילתו "נבלעה" בפסק הדין ומקום שבו הנתבע זכה בהליך הראשון, אומרים, כי תביעת התובע "נחסמה" והוא מושתק מלשוב ולהעלותה מחדש (זלצמן הנ"ל עמ' 6; רע"א 508/06 קאפח נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1/5/06)).

 

הכלל בדבר "השתק פלוגתא" נובע מאותו עיקרון וטעמו העיקרי "למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהשיב את יריבו בבית המשפט באותו עניין; בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על ידי המערכת השיפוטית" (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נח(5) 511, 519 (2004)). קיומו של השתק זה כפוף לארבעה תנאים מצטברים: קיימת זהות בפלוגתא המתעוררת בשני ההליכים; אותה פלוגתא נדונה במסגרת ההליך הראשון, והוכרעה בו במפורש או מכללא; ההכרעה בה היתה חיונית לצורך פסק הדין, קרי נקבע ממצא "חיובי" להבדיל מממצא של "היעדר הוכחה"; הצדדים לשני ההליכים בהם מתעוררת הפלוגתא הם אותם צדדים או חליפיהם  ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000);

 

על אף שלא הועלתה כל טענה במישור זה מטעם הצדדים, להשלמת התמונה  אני מוצאת לנכון לציין כי ברע"א 1958/06 שמעון סוויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ ( פורסם בנבו )נקבע,  כי פסק דין הניתן בתביעות קטנות מקים השתק עילה ופלוגתא. באשר להשתק עילה נקבע יכול לחול סייג בעטיו לא יהיה בעל דין מושתק, במצבים מסוימים, בהם  תתאפשר גמישות משיקולי צדק. מקרים חריגים אלה שמורים למי שמיהר בתביעתו הקטנה לתבוע סעד באורח חלקי מחוסר ידיעה.

 

ככלל כאשר עסקינן בנסיבות כמו במקרה דנן, שבהן בימ"ש לתביעות קטנות שמע את כלל הראיות- עדויות הנהגים המעורבים , אין כל נפקות להבדל בין פרוצדורת ההכרעה בבימ"ש לתביעות קטנות לעומת זו שבבית משפט השלום  ולכן קיימת הצדקה להגשמת כללי מעשה בית דין.

 

כפי שצוין לעיל,  ההשתק יחול לא רק בין הצדדים עצמם, אלא גם בין חליפיהם. בעל דין ייחשב צד חליף מקום בו יש לו "קרבה משפטית" לבעל הדין בהליך הקודם. "'קרבה משפטית' לצורך מעשה בית דין מתקיימת כאשר קיימת קרבה עניינית הדוקה בין בעלי הדין בשני ההליכים העומדים באותו צד של המתרס, כנגד בעל דין משותף לשני ההליכים" (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ. בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו 5.1.11).

 

בין מבטח למבוטח קיימים יחסי קרבה משפטית לאור חוזה הביטוח ומכוח החוק. יש להם אינטרס משותף אל מול צד ג' – המזיק.  במקרה דנן אין ספק שמתקיימים יחסי קירבה שכן התובע בתביעה הקטנה הינו מבוטח התובעת, ובעמידתם אל מול הנתבעים האינטרס שלהם לקבל פיצוי בגין הנזק שאונה לרכבם, זהה. עילת התביעה של התובעת זהה לעילת התביעה של מבוטחה בתביעה הקטנה ושתי התביעות גם יחד מושתתות על דיני הנזיקין. איני רואה עין בעין עם טענת התובעת לפיה תביעתה מבוססת על עילה שונה ובהתאם לחוק חוזה הביטוח, שכן בעצם התביעה דנן התובעת טוענת מתוקף העובדה שהיא באה  בנעליו של מבוטחה ולכן מדובר בעילות תביעה זהות. מערך היחסים בין המבוטח לתובעת, מבטחתו, במסגרת חוזה הביטוח והחוק, אינו רלבנטי בנסיבות העניין מאחר והטיעון  אל מול המזיק צד ג' , הינו  זהה ובאותה עילה נזיקית. עוד אוסיף בנקודה זו ולצורך הנחת הדעת, כי מר אמיר מיזרוח, הבעלים הרשום של רכב התובעת ביקש להצטרף כתובע להליך התביעה הקטנה (נ/1).

 

אלמנט נוסף שיש לבחון כאשר מבטחת באה בנעליו של מבוטחו ו"רוכשת" את מעמדו/ עמדתו הינו "אלמנט  הזמן". סעיף 62(א) לחוק מגדיר את זכות התחלוף כך שהיא עוברת למבטח "מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם" (הדגשה שלי ח.מ).

 

מועד התגבשות זכות של מבטחת לבוא בנעלי המבוטח כחליפתו, הינו המועד הקובע לבחינת קיומו של השתק עילה כפועל יוצא מפסק דין שניתן בתביעת מבוטח כנגד צד שלישי.

 

הכלל הוא שיש להבחין בין תביעה שהוגשה על ידי המבוטח לפני קבלת תגמולי הביטוח, כלומר, טרם הפעלת הפוליסה ורכישת זכות התחלוף על ידי המבטחת, ובין תביעה שהוגשה על ידי המבוטח לאחר הפעלת הפוליסה וקבלת תגמולי הביטוח ולאחר שהמבטחת רכשה את זכות תחלוף.

 

כאשר תביעת המבוטח הוגשה טרם קבלת תגמולי ביטוח, אזי בעת  ששילמה המבטחת את התגמולים, כבר לא היתה בידי המבוטח עילה לתביעה נגד המזיק, ולפיכך, גם המבטחת, שבאה בנעליו, אינה יכולה לרכוש זכות תביעה. ולכן במקרה זה, פסק דין שניתן בתביעת המבוטח יוצר השתק עילה כלפי תביעת המבטחת.

 

לעומת זאת, במקרה בו תביעת המבוטח נגד המזיק הוגשה לאחר ששולמו לו תגמולי הביטוח, פסק הדין שניתן בתביעת המבוטח אינו מחייב את המבטחת שרכשה את זכות התחלוף עוד קודם לכן, ואין בכוחו למנוע ממנה להגיש תביעה נפרדת כלפי המזיק (ראה ירון אליאס, "דיני ביטוח",(מהדורה שניה , 2009)  חלק ב'  עמ' 1122-1121).

 

בנסיבות העניין שבפנינו התביעה הקטנה הוגשה ביום 5.11.13 ותגמולי הביטוח שולמו לאחר מכן, קרי ביום 26.2.14. לכן בהתאם לכל המפורט לעיל, חל בענייננו השתק עילה ודרכה של התובעת לתבוע את הנתבעים חסומה  דיונית, מאחר ואין בידיה עילה תביעה כנגד הנתבעים שכן מדובר בעילה שמוצתה.

 

בקביעתי הנ"ל לא נעלמו מעיני טענות התובעת במסגרת שיקולי הצדק לנוכח הסיטואציה בעטיה  מבוטח התובעת לא נפרע מהנתבעים מכוחו של פסק הדין שניתן בתביעה הקטנה. אכן , אין זה ראוי שבסיומו של הליך התביעה הקטנה לא שולם לידי מבוטח התובעת הסכום שנפסק, אולם יחד עם זאת התביעה שבפניי לא נועדה לתקן פגמים שנפלו בהליך אחר, ובוודאי שלא נועדה להוות מקצה שיפורים לגביית פיצוי שלא נפרע בהתעלם מקיומו של כלל מעשה בית דין.

 

עוד אוסיף, כי האנלוגיה של התובעת בטיעוניה של המצב דנן למצב של חדלות פרעון של מזיק מכוח סעיף 69 לחוק אינה תואמת את נסיבות העניין.

 

מערכת משפט תקינה צריכה להקפיד למלא אחר דוקטרינת מעשה בית דין, ולא להידרש בשנית להליך שכבר נדון והוכרע לגביו.  כפי שציינתי לעיל השיקולים התומכים בהקפדה על יישמו של הכלל הינם השיקול בדבר הבטחת סופיותן של הכרעות שיפוטיות ויעילות ההליך השיפוטי ומניעת הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע, והשיקול הנוגע לאינטרס הציבורי במניעת עומס יתר על מערכת השיפוט בהתדיינות בעניינים שכבר נדונו. עניין זה קשור אף להיבט העקביות שבהכרעות השיפוטיות ולצורך בשמירה על האמון במערכת המשפט.

 

לאור האמור אני קובעת שפסק הדין שניתן בתביעות הקטנות יוצר מעשה בית דין בגין השתק עילה  ולכן דין התביעה להידחות על הסף. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות."

 

 

עבור לתוכן העמוד